צאו מהבועה ותחשבו יצירתי...

"הפוך", פיסול בחימר, יפעת ג.ש.

אביב 2007, חזרנו מטיול של חצי שנה בניוזילנד, זוג נשוי דנדש, בגיל 30, בדרך לבנות חיים משותפים. עבודות במשרה מלאה מחכות לשנינו, ואפילו דירה קטנה בפרדס חנה. דירה בירושה מסבתא, שניסו למכור ולא בדיוק הצליחו. עלות הבית שהתבקשה אז, 750,000 ש"ח. לא נמכר...

אז אנחנו נכנסנו ונהנינו.אחלה דירה, אמנם בית מלפני 50 שנה, 80 מ"ר, אבל על שטח של 400 מ"ר, משמע חצר כיפית עם עצי פרי, ומחסן מבטון שיכול להפוך ליחידת דיור או סטודיו. באמת יכולנו לראות את עצמנו שם עוד הרבה זמן.

אביב 2011, 2 ילדים נוספים, עדיין שתי משרות מלאות (גם אם הוחלפו) אחרת איך יאכלו הילדים?, אנחנו בבעיה...אחד מהבעלים של הבית, החליט שהוא רוצה למכור. זכותו. הבית גם שלו. אולי נקנה? אין סיכוי. המחיר הנדרש היום, 4 שנים אחרי הוא 1,600,000 ש"ח. יותר מפי 2. גם אם היינו מצליחים לגייס את הסכום הראשוני, את זה לא היינו מצליחים, והאמת, מי לכל הרוחות מטורף מספיק לשלם מיליון וחצי שקל על בית שייעודו להריסה בלבד. אז נכון, הוא במקום טוב בפרדס חנה. אבל חברה, פרדס חנה?!!... זה לא מנהטן, וזה גם לא איזה פרבר תל אביבי ליד המרכז. אני מסכימה, יש לה את הקסם שלה לפרדס חנה, ובאופן כללי הייתי בכיף חיה שם, אבל יותר ממיליון וחצי????אנחנו דפוקים? בכל אופן, לא התרגשנו, לא האמנו שזה יימכר, וגם אם כן, בטח ייקח כמה שנים.

נמכר. במיליון וחצי. מיליון וחצי!!!????אתם קולטים? הבית לא נמכר לפני 4 שנים בחצי מהסכום....

פוף, התפוצצה לה עוד בועה... לא,לא הבועה שגרמה למחיר ההזוי הזה, הבועה שבה חיינו...

או קי, אז מה עושים? בכל זאת- שני הורים, שני ילדים, אולי בדרך לעוד? שתי משרות מלאות...סה"כ משתכרים לא רע. שכר דירה?

מחפשים באזור, כי לא נעביר את הילדים סתם גן, ובכל זאת המשפחה באזור, העבודה באזור וגם די אוהבים את האזור... כל דירה בסביבה בבית פרטי (אנחנו מה"מפונקים" שלא יכולים לחיות בדירה בבניין, בכל זאת חשוב לנו שהילדים יוכלו לצאת לחצר חופשי בלי שאוטובוס יארח להם חברה) מינימום 3500 ש"ח-4000 ש"ח.  אפשרי. לא ניפול, הרי יש לנו חברים בתל אביב שמשלמים על דירה קקמייקה יותר מפי שתיים... אבל אז מתחילות השאלות מהסביבה: "אבל לא חבל?? זה לא לזרוק כסף? לא עדיף לקחת משכנתא, להתחייב קצת, אבל שיהיה לך ביד נכס?"

למזלי, בעלי קצת מבין, מכיר ויודע, ולמזלי אני מוכנה להקשיב וללמוד, כי התחשיב הבסיסי פשוט הראה לנו שעם הון התחלתי (שהיה קצת), עדיין היינו לוקחים משכנתא של כמה מאות אלפים טובים. עם יכולת ההחזר שלנו, במקרה הטוב 15 שנה...יש הרבה שהיו מתחלפים איתנו. אבל 15 שנה????מאיפה אני יודעת איפה אני ארצה להיות עוד 15 שנה??

אבל לא חבל על הכסף? זה שעכשיו 15 שנה אני שייכת לבנק...אני ושרי...ביחד...אני ושרי והריבית של שרי.... זה אומר לשלם, כפי שבעלי הסביר בצורה מאד רהוטה על משכנתא של מיליון, שני מיליון. כמו שני בתים...אני נורמלית? התחלתי לקנות בתים גם לבנקים? יש גבול, אמנם אני ושרי הרבה שנים יחד, אבל לקנות לה בית זה קצת מוגזם.

ואז הגיע ידיד שלי מארה"ב, וסיפר לנו קצת על החיים שלהם שם. הוא בגילי, 35, אמנם בתחום יותר מרוויח (מחשבים), אבל הוא ירד עם משפחתו מהארץ לפני כ-7 שנים לערך ומאז הוא הצליח לצבור שם 3 בתים אותם הוא משכיר לאחרים לאחר שקנה אותם במחיר מצחיק אחרי התפוצצות הבועה. הוא חי בבית ענק עם 19 חדרים (זה פשוט היה מציאה, וחבל היה לוותר...) , אשתו לא צריכה לעבוד, ואין להם בריכה, אבל יש להם נחל קטן ליד הבית עם חורשה...לא נורא. הוא טוען שהרבה יותר קל שם (מה באמת?).. לפני כן הוא חי עם אשתו וילדיו בת"א, עבד בקרייה, שילם שכ"ד מטורף והצליח לחסוך 100,000 ש"ח ב-6 שנים. היום הוא חוסך את זה בשנה. אחרי הבתים...ובלי שהאשה תעבוד...

"אז אולי תבואו לארה"ב? הרבה יותר קל...תאמיני לי!" אבל אני בעייתית קצת ,אם יש משהו שמשאיר אותי בעקשנות בארץ הזו זה משפחה. אוהבת אותם. מה לעשות? קשה לי לדמיין לחיות בלעדיהם. קשה לי לדמיין את הילדים שלי בלעדיהם...אולי יום אחד. עוד לא.

סבא וסבתא, פיסול בחימר, יפעת ג.ש.

חזרנו לשכר דירה... זה באמת לא נעים, אולי נחשוב על פתרון יותר יצירתי? מדברים עם ההורים...רעיונות?

אמא שלי מתחילה להגיד שגם היא רוצה לעבור דירה.למה? היא עדיין מאד אוהבת את הבית, אבל גדול לה מידי ... פעם זה התאים, היום יש קומה שלמה ריקה, והבית גדול, החצר מאחורה ענקית ונראית כמו מזבלה, וקשה לנקות כ"כ הרבה, וגם מאד שקט. יותר מידי שקט. הדירה גדולה עליהם,זה התאים ל-5 נפשות, אבל לשניים זה גדול. אבא שלי מסרב לעזוב. הוא דווקא אוהב את הבית. התרגל אליו...

גם היא לא יודעת מה לעשות. ואז מתחיל לו רעיון...

אולי נשתלב? מה? שאני אחזור הביתה? הרי יצאתי מהבית בגיל 20 ומאז אני בעצמי... זה לא היה פשוט אז, אין מצב שנוכל לחיות יחד...או שכן? הרי השתנינו, וההורים גם הם השתנו. ויש ילדים...

אז מה עושים ואיך? לחיות ממש יחד באותו בית זה לא בא בחשבון, לא לי לא לאמא שלי, ולא לבעלי, שאמנם אוהב את החותנת, אבל הוא התחתן עם הבת שלה וזה מספיק לו...אז צריך לפרק את הבית לשתי יחידות...בודקים בודקים... זה לא מספיק, צריך לעשות הרחבה...איך? מה? למזלי אני אדריכלית. קצת מבינה. אז עשינו תכניות, הרחבנו (לא הרבה), העברנו היתרים, ומתחילים לבנות. תוך חצי שנה מיום ההחלטה, עמדו להם שני בתים צמודים לשני דורות משפחה.

ילד, פיסול בחירמ, יפעת ג.ש.

עשינו את זה... לא יאמן! נסתדר?

ועוד איך!!! החיים מקסימים, סבא וסבתא קרובים, אחרי ילד נוסף, כשהם עוזרים על בסיס קבוע,נהנים שוב מקולות אנושיים בבית  (שלא יוצאים ממסך הטלוויזיה) יש ארוחות בוקר משותפות, בסופשבוע לא צריך לצאת רחוק לארוחת שישי, יש בייביסיטר קבוע (משתדלים לא לנצל יתר על המידה, שלא יעיפו אותנו בעלי הבית...) והבונוס - אפשר לחסוך!!! (לא משנה שעוד מעט מרוב אינפלציה, גם החסכונות לא יהיו שווים כלום...) אין שכר דירה, מתחלקים בכל החשבונות, החצר האחורית הפכה לבוסתן עם כל סוגי התבלינים, הירקות והפירות, ולאט לאט לובשת עור וגידים של חצר פעילה וכיפית. החצר הקדמית קיבלה דשא שמושקה בממטרות כשהילדים רצים ועושים לעצמם ימי מים, רכבים יש תמיד, ואם מישהו צריך לקפוץ אין בעיה להקפיץ...ולהורים שלי כבר אין שקט...  בקיצור - מומלץ!!!

עברה שנה מאז המכירה...מאז נתלו עוד לא מעט שלטים למכירה. נעשו באזורנו עוד שתי עסקאות מכירה בלבד, ולא בחצי השנה האחרונה (אלא לפני כן). שתי המכירות שנעשו אחרי, מצביעות על ירידה של 27% למ"ר!!!

אנחנו מהבועה שלנו יצאנו, מה איתכם?

פוף...