 |
| הילדים שלנו, פיסול קרמי, יפעת ג.ש. |
"...אם תשאלו אותי היום לגבי בתי ספר ומוסדות לימוד בכל נושא בעולם, אומר שהם מחסלים את היצירתיות, את הדימיון, ויוצרים קיבעון מחשבתי. עובדה, שכל פעם שאני הולכת לתערוכה הנמצאת בחסות של מוסד מסויים, כל התערוכה נראית זהה. רואים מי המורה, לא מי התלמידים. כלומר יש כאן חשיבות גדולה מאד לא רק לחומר הנלמד ומהותו אלא גם למי שמלמד אותו. למעשה התלמיד הופך לשופרו של המורה בין אם ירצה או לא.
כך גם המורה הינו שופרו של הממסד בו הוא עובד, והממסד הינו שופרה של המדינה ומערכת החינוך שלה. מהר מאד מגיעים למסקנה, שחבורת אנשים, היושבת למעלה על כסאות הכנסת והממשלה מחליטים לי ולילדי איך לחשוב, מה לחשוב, איזה נושאים קבילים ואילו לא. כך מגיעים למצב שאחרי 12 שנות לימוד, אף אחד לא חושב להגיד משהו נגד הצבא, ונגד המדינה.האם תמיד מערכות חינוך כיבו כל שביב של יצירתיות אצל הילד? האם היום, כל מערכות החינוך הן כאלה? לא נראה לי..."
לכניסה לכתבה המלאה לחץ כאן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה