תנו לי להיות בריאה בדרכי...

"אב ובנו", פיסול בחימר, יפעת ג.ש.

 ניסיתם לחשוב פעם,עד כמה תלויים אתם במערכת בשביל הדברים הבאמת חשובים? אני לא מדברת על הצורך בכבישים, או הצורך במישהו מהעירייה שיבוא לסתום דליפת בצינור מוביל, אני מדברת על הצורך, פתאום באמצע החיים ברפואה ממש טובה. פתאום, בין אם באקראי או לא, נודע לכם, כי יש לכם בעיה, וצריך תיקון... לא בברז אלא בגוף. מה עושים? למי פונים? אז בצנרת, אני פונה לעירייה, ובגוף, אני פונה ישירות לקופת חולים או לבית חולים (תלוי עד כמה דחוף זה).

אני לא הולכת לחדש לכם משהו שלא ידעתם בפוסט הזה - מערכת הרפואה בארץ גרועה. ומי שטוען אחרת, כנראה לא הזדקק לה באמת, או שלא יודע להבחין בין איכותי לגרוע. זה לא הרופאים. זה לא הפיתוח. זה כרגיל, השילוב בין המערכת (המדינה), לבין תחום הרפואה. זה ההשתלטות חסרת הרסן של המדינה על כל אספקט בתחום זה, כולל קביעת השעות, השכר, אופן ומידת הטיפול וכו'. 

לאחרונה, נאלצתי לצרוך את שירותיהם השונים של השניים, ונזכרתי מחדש, מה גרם לי לעשות הכל בכדי להימנע מהמפגש המיותר והמכאיב עם מערכת הרפואה. לפני מספר ימים, נגשתי לבדיקה שגרתית אצל רופאת הנשים שלי (לאחר לידה), וזו הודיעה לי כי יש לי פוליפ וצריך להוציאו. אבל לפני שנוציא, נלך לעוד רופא שיאשר את מה שהיא חושבת (איזה כיף לדעת שהיא סומכת על קולגות). תוך כדי זה שהיא ממשיכה וזורקת עלי דפים מהמדפסת שלה המפנים אותי לאלף בדיקות, אני יוצאת מהלחץ הראשוני ושואלת, אבל מה זה פוליפ?

...נו פוליפ...את יודעת...שטויות, לא סיפור...

לא יודעת...זה מסוכן? למה צריך להוציא את זה?

כי כדאי. אי אפשר להשאיר .

אבל למה? זה מסוכן?

לא , אבל חייבים להוציא.

טוב, ירדתי מהניסיון לתחקר אותה, כי ראיתי שזה לא מוביל אותנו לאן שהוא, אשאל את הרופא השני. וכך לאחר סופשבוע קצת לחוץ, הלכתי לרופא השני, והסאגה חוזרת על עצמה, רק שעכשיו זה לא הרופא שלי, אלא רופא שלא מכיר אותי, אנטיפט וחסר כל אמפתיה. זאת שלפני יצאה ממנו בוכה...(נשבעת לכם!) הוא בדק אותי, ואישר את שהיא אמרה, והודיע שצריך ללכת לבית חולים להוציא את זה בניתוח בהרדמה מלאה.

מה???!!!

אמרתם פוליפ, בקטנה, לא מסוכן... ניתוח בהרדמה מלאה, אני שואלת אותו, למה לא הרדמה אזורית?

זה לא פוליפ זה שרירן, וחייבים להוציא...

אבל למה?

כי ככה...זה לא דחוף למחר, אבל בתקופה הקרובה...

האנטיפט נותן לי הפניה להלל יפה, ואומר לי: דברי עם אשפוז יום שם, ותקבעי לך תור.

"הבובה ימימה", פיסול חימר, יפעת ג.ש.

אז אחרי 20 שעות בטלפון בכדי לנסות ולמצוא לעצמי מישהו לשאול אותו על כך, אחרי שהאחות מאשפוז יום מפנה אותי לשלוחה של דינה, ודינה לא עונה אף פעם, אני מוותרת על הלל יפה (גם ככה, אני מעדיפה לא להכנס בשעריו), ומחליטה שיש לי יותר מידי מה להפסיד (ילדים, בעל, משפחה, פיסול וכו') ומחליטה שרוב הלחץ שלי נובע משני דברים - עדיין אף אחד לא נתן לי תשובה לגבי מהות הבעיה שלי, והמקום שאליו מפנים אותי כדי לטפל בזה יותר גרוע ממוסך (לפחות במוסך עונים לטלפון). אז אחרי התקף לחץ , קצת קפאון ודמעות, אני פונה לדמות מספר אחת בפתרון בעיות מהסוג הזה- אמא.

תוך כמה דקות, יש לי טלפון של רופא פרטי, ממש נחמד נאמר לי, ומעולה. וכן הוא מנתח במדיקל סנטר...תנסי. התקשרתי. לא חשבתי לקבל ישר אותו, דווקא בשלוש וחצי בצהריים, אבל מסתבר שרופאים טובים, הם גם זמינים. סוף סוף, אחרי שיחה לא ארוכה קיבלתי ממנו הסבר מפורט על מה שיש לי+הפניה לרופאה מנתחת מדהימה במדיקל+ הרגעה בעניין המחיר...עשה לי את היום. יומיים אח"כ אני אצל הרופאה ההיא לבדיקות מקיפות. מקסימה, נעימה, מקצועית, מרגיעה, ובעיקר דואגת לקבוע לי תור לניתוח. כן כן, היא..וגם למרדים...שוב מנצחת לה הרפואה הפרטית. למזלי יש לי ביטוח פרטי (כמובן לא מושלם, זה, יוכל לכסות בדיוק את הבדיקות דם שלפני הניתוח...) כך שהנזק לא יהיה בשמים. לפחות אני יודעת שאהיה שם בידיים טובות. איך אני יודעת? יש  לנו לא מעט ניסיון עם הפרטי...

לידה

ישנם מספר מועט של דברים שבהם אנחנו נאלצים להשתמש בזרועות הרפואה הממשלתית, ואחד מהם זו לידה. אמנם,אפשר גם ללדת בבית, אבל אז מונעים ממך כל מיני זכויות של מענק לידה (אם לא ילדו בבי"ח איך יהיה מעקב על הבקר שהם מגדלים?...). לא רציתי להסתבך, אבל דאגתי להגיע מוכנה לגמרי (ילדתי תוך 40 דקות מהגיעי לבי"ח), כך שהם לא היו צריכים לעשות כלום, והילד כבר היה בחוץ. רק אל תכניסו לי משהו לגוף. אפילו לא אינפוזיה...בפעם הבאה, אין לי ספק שאלד בבית יולדות או משהו פרטי אחר. כמות החוקים שנאלצתי לספוג בבי"ח, כולל רישום הילד שלי (הוצאת ת.ז.), בדיקת דם, שעות ביקור ועוד, שכנעו אותי שבי"ח לא בשבילי גם בלידה (מעבר לכך שזו הסביבה הכי לא ידידותית לאקט הלידה).

שגרה, ילדים וקופת חולים

אז מה קורה בחיי היום יום? יש שיגידו: נו, לפחות בשביל זה, יש לך את הרופא משפחה או ילדים, והוא בסדר...

אז זהו שלא...וסיפור שהיה כך היה: לפני 4 ומשהו שנים, כשבני הראשון נולד והייתי פעורה וחדשה בעסק, לקחתי אותו לרופא שהומלץ לנו. אז נכון, הוא היה קצת וולגרי, אבל נראה היה שהוא מבין. הילד שלנו קיבל בשנתו הראשונה סטרואידים לעדר שלם, מרשמי אנטיביוטיקה (כאילו הילד מזדהם על בסיס יומי), ואת כל צורות הטיפול שיש באסטמה.

מאחר ואני מאז ילדותי לא נגעתי באנטיביוטיקה, ואפילו אקמול אני לוקחת רק כשאני על סף מוות, לא נתתי לו חלק ניכר מהתרופות, וזה עבר לעיתים קרובות. באחת הפעמים הגעתי לרופא, והוא איבחן דלקת ריאות חמורה בריאה השמאלית ושלח אותנו דחוף לרנטגן לאשש את איבחונו. לאחר שחזרנו עם התוצאה, הוא אישר את שחששנו, ואמר דחוף להתחיל הן באנטיביוטיקה והן בסטרואידים. שאלנו למה שניהם, והוא אמר את המשפט שאני לא אשכח לו לעולם - "אני יורה לכל הכיוונים, את נותנת לו את זה, וזה בום וגמרנו" את מי?את הילד? אתה קולט שזה ילד בן שנה וחצי? אתה קולט שהילד מחייך? נראה לך שהוא עד כדי כך חולה? לא התווכחתי. החלטתי לקחת אותו לרופא פרטי בפעם הראשונה. קיבלתי שם של רופא ילדים ומומחה ריאות, קיוויתי שלא אפשוט את הרגל, ושהתור יקבע במהירות.

הדוקטור ענה לי בצלצול הראשון, ונקבע תור לעוד שעה. הגעתי, לא חיכיתי שניה ונכנסנו. הרופא בדק את הילד בצורה דקדקנית, ביקש את הדיסק עם הרנטגן, (אחרי שנזף בי שעשינו אחד, כי רנטגן לא נותן כמעט כלום...) והודיע לי באופן חד וחלק: הילד נקי! הוא קצת אסמטי ולכן הוא מחרחר, אבל מספיק לתת לו מי מלח עם ונטולין וזהו. הייתי בשוק...פתאום קלטתי שהילד ניצל ממנת סטרואידים מטורפת, ושבועיים של אנטיביוטיקה. זאת היתה כמובן, הפעם האחרונה שביקרנו את הרופא ילדים הזה...מאז, שמתי לי בצד 300 ש"ח לחודש (עלות הרופא הפרטי -רק הפגישה הראשונה, אח"כ כל מה שקשור לאותה מחלה זה חינם), ויודעת שזה הביטוח הרפואי שלי. גם קופת חולים נעלמה לדידי, ואני מבקרת שם רק כאשר הרופא שלי לא נמצא ולא עונה.

אז, אני שואלת אתכם: למה אני צריכה לשלם ביטוח בריאות? אני לא משתמשת בו בשום סיטואציה, אני רק מתעצבנת כשאני כבר חייבת, בקיצור- למה המס הזה הוא לא בגדר בחירה? ואם כבר לקחתם לי מס, לפחות תנו לי החזר על כל הרפואה הפרטית שאני צורכת באותה מידה שמקבל כל אזרח אחר. לא רוצה את השירות שאתם נותנים, הוא לא איכותי, הוא מיגע ומעצבן, הוא לא לרמה שלי. תנו לי לבחור את מי שנותן לי שירות. זכות הבחירה החופשית, לא?