חינוך אחר

"בין הכתלים", פיסול קרמי, יפעת ג.ש.

בפוסטים קודמים, כבר יצא לי להסביר מה הבעיה עם מערכת החינוך הממלכתית במדינה. העליתי גם רעיון או שניים לחינוך אלטרנטיבי בארץ. האמת היא, שכדי לחנך בארץ חינוך אלטרנטיבי אמיתי אתה צריך לעבוד קשה. אתה צריך ממש לרצות את זה, כי המדינה תלחם בך. אתה לוקח לה חייל... אתה לוקח לה עובד מסור...אתה מנתק מישהו מהמטריקס ומוציא אותו לראות אפשרויות אחרות, עוד בילדותו. המדינה לא אוהבת את זה, ולכן היא תעשה את המרב כדי שלא תצליח.

המדינה תדאג להוציא חוקים המחייבים אותך לחנך את ילדך עם פיקוח כל שהוא. תצטרך להוכיח שאתה ראוי. שיש לך מערכת חינוך מסודרת . שאתה לא נותן לילדים שלך סתם לרוץ חופשי, לשחק ולבזבז את היום שלהם בדמיון ומחשבות... שחס וחלילה לא ילמדו להעסיק את עצמם לבד, ויפתחו לעצמם משחקים משוגעים...אז הנה כמה מה"חוקים" שהמדינה אוסרת עליך אם בדעתך לדאוג לחינוכם של ילדיך בכוחות עצמך:

א. "תאושרנה בקשות לחינוך ביתי אך ורק במקרים שבהם אפשר להוכיח מעל לכל ספק שהבקשה להקניית חינוך ביתי נגזרת מתפיסת עולם מגובשת, השוללת חינוך במסגרת ממוסדת כלשהי..."

ב. "בכל מקרה מדובר בחינוך של ילדי משפחה אחת ולא בהתכנסות ילדי כמה משפחות יחד..."

ג. "... ועדה שתורכב מבעלי התפקידים האלה: מנהל המחוז או נציגו, המחמ"ד - כאשר הדיון נוגע לתלמיד בחינוך הממ"ד, מפקח כולל שמונה על ידי המחוז כרפרנט לחינוך ביתי, מנהל בית ספר או סגן מנהל, פסיכולוג חינוכי או יועץ, הממונה על הביקור הסדיר, נציג הרשות המקומית, וכן חברים נוספים, על פי החלטת מנהל המחוז...תפקיד הוועדה לוודא שהילד אכן יקבל חינוך ראוי שיאפשר לו תפקוד אישי וחברתי נורמטיבי גם בבגרותו...לאחר מכן יבקר אחד מחברי הוועדה בבית הורי הילד או במקום שבו יוקנה לו החינוך הביתי. מטרת הביקור בבית המשפחה או במקום שבו יתקיימו הלימודים היא לוודא כי אכן מתקיימים כל התנאים המאפשרים עמידה בתכנית המוצעת על ידי ההורים. בתום הביקור הביתי או במועד סמוך לו תיפגש הוועדה שוב בהרכב מלא לגיבוש המלצותיה. ההמלצה לאישור תלווה בלוח מועדים למעקב תקופתי ולבדיקת תוצרי הלמידה."

תגידו, באיזה מדינה דיקטטורית אנחנו חיים??? זה הילדים שלי או שלהם? מה זה ההתעלקות המטורפת הזו על חיי ילדינו? קצת אוויר חברה...חוץ מזה, מי שם אותם למומחים יותר ממני על חינוך ילדי? למה הם יודעים מה טוב להם הכי טוב? ואם אני חושבת אחרת? זוכרים את הזכויות יסוד שלנו? זוכרים את זכות החופש לעשות מה שאנחנו רוצים? הבעיה היא שהילדים שלנו בהיותם קטנים, לא יכולים להחליט עדיין, אז המדינה החליטה שצריך גוף "אחראי" יותר מההורים שיחליט עבורם. למה לממשלה, גוף זר לחלוטין בביתי, יש זכות גדולה יותר ממני אמם, שגידלה אותם עד היום, על צורת חינוכם וחייהם? נראה לכם הגיוני? זה לא התערבות בוטה בחופש הפרט? והאם מישהו יכול להסביר לי למה לא ניתן להפגש בקבוצות ולעשות זאת? למה אסור מבחינה חוקית ליצור קבוצות וללמדן באופן משותף? יש כאן פחד עמוק של הממשל שמישהו יהפוך לאלטרנטיבה ראויה... שמישהו יעשה עבודה טובה יותר ויתחיל לחנך באמת.

יבואו חכמים ויגידו, אבל מה הלחץ? מי אמר שבאמת חינוך אלטרנטיבי הוא עדיף? יש מחקרים על זה? מישהו בדק את זה? אולי הילד יוצא דפוק לגמרי אם הוא בחינוך אלטרנטיבי? ואיך הוא יתקבל לאוניברסיטה אח"כ? את לא הורסת לו את העתיד? אז ניסיתי לבדוק ולחפש מחקרים, וגילית כמה דברים:

ראשית, אין הרבה מחקרים בנושא. למה? כי הממשלה או כל גוף ציבורי כמו עירייה לא יממנו דברים כאלו, כי הם כנראה יגיעו לתוצאות שיציגו אותם באורח שלילי. אוניברסיטאות גם לרוב מאד מקובעות. אבל ניתן למצוא פה ושם מחקרים המצביעים על האמת (כמובן לא בארצנו).

מתוך המחקר של HSLDA משנת 2009

מחקר על חינוך ביתי משנת 2009 מחקר 2009, מציג תוצאות מדהימות בנוגע ללימודים בבית, ומראה כי בדיקות סטטיסטיות המשוות בין חינוך ביתי לציבורי, מציגות מצב מדהים שבו תוצאות המבחנים של ילדי החינוך הביתי גבוהות בהרבה מהחינוך הציבורי. המחקר נעשה על כמעט 12,000 משתתפים, והחומר רוכז בשנים 2007-2008 וסוכם ב-2009. הסתכלות בציונים מראה יתרון מוחלט של כ- 30-37% של החינוך הביתי על הציבורי.  הסתכלות בעבר (שנים1994-1996), מראה כי היתרון הנ"ל קיים היה תמיד, שכן במחקר הנ"ל שבו השתתפו כ-5000 נבדקים לערך, ישנן תוצאות זהות. הסתכלות בהווה 2012, מראה כי המצב מוסיף ומחזיק מעמד- עדיין חינוך ביתי מביא לציונים גבוהים בהרבה.

מתוך מחקר של NHERI משנת 1997

מתוך מחקר שפורסם באתר CollegeAtHome שנת 2012

 למעשה הסתכלות בגרפים של שנת 2012 מצביעה גם על קורלציה בין הורי ילדים הבוחרים בחינוך ביתי, כהורים אקדמאים לרוב, במצב כלכלי טוב מאד, המשקיעים בחינוך ילדיהם הרבה יותר כסף מאשר בחינוך הציבורי. הגרפים מציגים שלא קיימת כל השפעה של רגולציה על רמת התלמידים הלומדים בבית. כלומר, גם במקומות שבהם הממשלה מפקחת על התלמידים באופן קיצוני (כמו בארץ למשל), אין שיפור ברמת הציונים של התלמידים. דבר נוסף שנבדק הינו הצורך שאחד ההורים יהיה בעל נסיון כמורה מוסמך. התשובה לכך היא חד וחלק שלילית. התוצאות זהות כמעט לחלוטין. עוד נמצא במחקרים, שבעוד בבית"ס הציבורי ישנם הבדלים בין בנים לבנות, הבדלים אלו נעלמים בחינוך ביתי, וכמו כן, הצורך בהשקעה רבה פר ילד לשנה אינה יוצרת את ההבדל המשמעותי בין חינוך פרטי לחינוך ממלכתי. נבדק ונמצא כי משפחות של חינוך ביתי הן לרב בעלות יותר ילדים, ונוטות לאיזה שהוא זרם דתי. מחקרים אחרים בדקו אף את הכישורים החברתיים של ילדי החינוך הביתי. לאור הטענה כי הם פחות תקשורתיים, ואולי ביום מן הימים יהפכו לנטל (לא עלינו) על החברה שסביבם, הוחלט לבדוק האם יוכלו להשתלב בחברה העוטפת, או שמא ינהגו כחייזרים, בעולם ולא ידעו לתקשר, וירגישו עצמם בודדים, נחותים ומבודדים. הסתבר כי ילדי החינוך הביתי עלו על חבריהם ה"ממלכתיים" בכל תחום- בתקשורת, בכישורי חיים, בחברתיות, ובבגרות

מחקר אחר שנערך עוד בשנות ה-90, מציג מצב בו ילדי החינוך הביתי עסוקים בהרבה מאד פעילויות אלטרנטיביות כמו חוגים, עזרה לזולת ותרומה, טיולים בטבע וכו'. הצורך בחברה מתבטא בעיקר בפעילויות אלו, וניתן לראות אצל כל ילד גיוון גדול, הכולל מספר פעילויות העשרה בשבוע ואף ביום. 

מתוך מחקר שפורסם באתר CollegeAtHome שנת 2012

מתוך מחקר של NHERI משנת 1997

מתוך ציטוט של בלוג של אמא לחינוך ביתי 

"סופי שבוע (שישבת + ראשון) הם זמנים שמוקדשים בד"כ ללהיות עם אבא. לאחרונה אנחנו מטיילים כל סופ"ש למקום אחר. או שמבקרים סבא-סבתא-דודים, נסענו לצפת וראש פינה, היינו בשבוע שעבר בקמפינג 3 ימים בצפון, ובסופ"ש הקרוב נוסעים לעיר הקודש משישי עד ראשון.

• בימי שני יש לנו מפגש באזור עם חברים בחנ"ב. זה מפגש שלוקח לנו כחצי מהיום, ובחצי השני יש למאיה חוג בלט והילדות תמיד מחפשות לפגוש עוד חברות אח"כ.
• בימי שלישי יש בבוקר חוגים לשתי הגדולות. בתקופה הזו זה כל שבוע שני, ועוד מעט זה יחזור להיות כל שבוע. החוגים הם יוגה, ומלאכות. הבעסה הכי גדולה היא שיום שלישי הוא יום שהספריה סגורה בו  אחרת היינו עושים ממנו ליום קבוע של ספריה.
• בימי רביעי אנחנו הולכים לסיורים במרכז. אתמול היה סיור מעולה על כלי הקשה. אחה"צ יובל הלכה עם חברה להצגת מחול, ושתי הבננות האחרות היו אצל חברות שלהן.
• ביום חמישי אנחנו לפעמים נפגשים אצל חברה מהאיזור, לפעמים זה רק אנחנו ולפעמים יש עוד. בד"כ זה מפגש שקט ורגוע, בקטנה.
• וביום שישי שוב חוזר הכל מהתחלה...." (מתוך הבלוג של "רוני של 4" באתר "באופן טבעי" לחץ לקישור) 

בקיצור, נראה לי שהחברה האלה ממש לא משועממים... נראה לי שכיף להם, ושהם לומדים הרבה יותר מאשר ילד רגיל בבי"ס, שיושב 6 שעות ביום מול לוח עם מורה. לא נראה לכם שההגשות הפרונטליות האלו הן פאסה? עוד לא הבנתם שלשים ילד 4-8 שעות ברציפות על התחת באותו כסא, עם אותו שולחן, חברים, והדבר היחידי שמתחלף זה המורה המסכן שעומד מולו, זה פשוט לא זה? עוד לא הבנתם ששינון של חומר, לא רק שלא עוזר לזכור דברים אלא גורם לשכוח? ומה זה התכנים האלו?, האם לילד לא עדיף ללמוד מהחיים? אני חייבת להודות, לא כל אחד מסוגל. יש הורים שהסבלנות שלהם לא בשביל לשבת יום יום עם הילדים ולחנך. נשאלת השאלה- למה הבאתם אותם? כדי שמישהו אחר יחנך אותם? אני מודה, שאני לצערי לא מנהלת חינוך ביתי. הילדים נמצאים חצי יום בגן פרטי (מונטסורי)... עוד לא הגעתי לשם, ואני חושבת יום     יום האם זה הוגן? והאם זו אינה טעות. יבואו וישאלו אחרים, "אבל להורים אין את היכולות הוראה של מורים..." ובכן, נבדק העניין, במחקר שנעשה בארה"ב נמצא, כי אין כמעט בכלל הבדל בתוצאות המבחנים של ילדי חינוך ביתי שאחד מהוריהם בעל ניסיון בהוראה לאלו שאין להם כל ניסיון קודם...לאחרונה שמעתי את הסיבה הכי מצחיקה שקיימת נגד החינוך הביתי: רזומה...אמא אחת טענה, שחינוך ביתי נחשב בעיני המדינה כ"לא מתקדם" והילדים יוצאים "בעייתיים", לכן כשהם ילכו לצבא לא יהיה כתוב להם "סיימו 12 שנות לימוד", והקב"א תהיה גרועה, והם לא ילכו לקצונה, וכמובן שישלחו אח"כ קו"ח למציאת עבודה, מעסיקים יעצרו בשורות אלו, ובכלל לא יבדקו את איכותם...

"ילדה", פיסול בחמר, יפעת ג.ש.

ראשית, תסכימו איתי, שיש אינספור אנשים שעשו זאת ללא חינוך סטנדרטי ( צ'ארלי צ'פלין, אלברט איינשטיין, צ'ארלס דיקנס, טומאס אדיסון,מארק טווין, הנרי פורד, ג'ורג' גרשווין, ג'וליאן אסאנג' (מייסד וויקיליקס), פרנסיס קולינס (מנהל פרויקט מיפוי הגנום האנושי), והרשימה עוד ארוכה מאד). שנית, לא חסר אנשים שלא הלכו בדרך הרגילה ובכל זאת   סיימו בגרויות בבית. הם רק לא הקדישו לכך 12 שנים מחייהם אלא רק שנתיים, ובגיל הרלוונטי להם (שיכול להיות גם גיל 12 אם הם מספיק חכמים... ) בינתיים הם בילו במשך 10 שנים, עם אמאבא שלהם ואחיהם, והצליחו לרכוש בטחון עצמי בשמיים, שיאפשר להם לגבור על כל מועמד סטנדרטי לעבודה שהם ירצו. רוב הסיכויים שהם לא ישלחו בכלל קו"ח אלא פשוט ילכו ויציגו את עצמם. נראה לי הרבה יותר פוטנציאל עובד שכזה מאשר אחד שסיים עכשיו את מסלול החיים הרגיל... 

הסיבה היחידה שאני אישית רואה כסיבה הגיונית להימנע מחינוך ביתי נעוצה במיצוי הפוטנציאל האישי של המבוגר בעיסוק אותו הוא אוהב. במקרה שלי, כאדריכלית נוף, לא אוכל לעבוד במשרד ולערוך חינוך ביתי עם הילדים... רבים מהורי החינוך הביתי אומרים כי לא יקרה כלום אם "תדחי בכמה שנים את המיצוי האישי". זו בעיה, כי יש לא מעט מקצועות שאם אתה יוצא מהם, קשה מאד לחזור. חוץ מזה, זה חסר לך, ואין ספק שילד צריך הורה מסופק מבחינת מימוש עצמי, כי את הדוגמא הזו הוא יראה ויחקה בעתיד. אז מה עושים? מנסים פתרונות יצירתיים. ראשית עוברים לעבודה כעצמאי, שתאפשר יותר גמישות. שנית, מנסים לראות האם ניתן לשלב בין שני ההורים (יומיים האב+3 האם עם הילדים, או קונסטלציות זהות), ושלישית, עוברים לשעות אחרות. עובדים יותר בלילה...תוך כמה שנים, הילדים גם ככה כבר לא צריכים אותנו באותה אינטנסיביות, וזה מקל. להגיד לכם שזה קל? לא זה לא...להגיד שעשיתי ואני מנוסה ויודעת, גם לא. להגיד שאני אנסה? אני מאד מקווה ששנה הבאה נתחיל במתכונת זו או אחרת. יתכן שגם ניתן לשלב עם מסגרת חינוכית קיימת במשך יום אחד או כמה שעות בשבוע...  

אז בואו נראה מה זה חינוך ביתי בארצנו, ומה זה בעצם דורש?

אין ספק שזה לא פשוט. צריך להיות קודם כל פנוי לשם כך, משמע לפחות אחד ההורים לא עובד. בכלל. אפשרי? לרוב לא, אבל בהנחה שהמשכורת הממוצעת עומדת היום על  קצת יותר מ-8500 ש"ח, מספיק 3 ילדים בחינוך פרטי, שהופך  את הסיפור לכמעט לא כדאי לצאת לעבוד (נכון, נכון, רוב האנשים יגידו שזה לא בשבילם, כי הם לא יכולים להיות ימים שלמים עם הילדים, אבל בסיפור הזה כבר היינו). לאחר, שהחלטנו כי זה מתאים, והגענו להחלטה כלכלית שזה אפשרי, הגיע הזמן להגיש טפסים להוד רוממותה האימפריה הדיקטטורית שמחליטה מי כן מוסמך ויכול ומי לא. ונניח והחליטו שאתה ראוי להיות אבאמא וממש לחנך את ילדיך (תודה לכם, באמת תודה על ההכרה...), הגיע הזמן להחליט איזה סוג של סדר יום וצורת לימוד תעבירו. הגישות רבות ונעות מלימוד פרונטלי סטייל כיתה, לאורך הרבה שעות ביום, ועד אן-סקולינג, שזה בעצם לימוד טוטאלי מהחיים. זורמים עם הילד. אם בא לו להבין איך עובדת חללית הולכים ובודקים ביחד. אם בא לו להתנדנד כל היום על העץ, זה מה שהוא יעשה. רוב הילדים ישתעממו אחרי כמה ימים כאלו, אל דאגה, הם לא מעוניינים להיות קופים מהשורה (כאלו יש כבר הרבה סביבם), זה לא מספיק מאתגר. סדר היום יכול להיות קבוע ויכול להשתנות על בסיס יומיומי, אבל רוב המשפחות מגיעות בשלב זה או אחר לאיזון בין הפנים וחוץ, ובין הקבוע לספונטני. בכל אופן לי זה נשמע כיף ונכון. 

אם תשאלו את ילדיכם מה הוא היה מעדיף ללכת לגן/בי"ס או להישאר בבית עם אמאבא, נראה לי שהתשובה תהיה גורפת לכיוון הבית (כן כן, גם בבי"ס וגם בגן). אצלכם הילד אוהב את הגן?. מאד אוהב. הוא רץ כל יום לבי"ס ולגן כאילו יש שם אוצר, ולא רוצה ללכת כשבאים לקחת אותו הביתה. יש כאלה... אצלי זה לא ככה. הם נהנים בגן. אני יודעת שטוב להם, אבל כל פעם שיש חופש הם מאושרים עד הגג. כל פעם שמגיע סופשבוע, הם זורחים. כל פעם שאני באה לקחת אותם מהגן הם רצים אלי בשמחה עם הרבה הרפתקאות לספר לי. הם לעולם לא רצים ממני בבוקר אלא בד"כ מתעכבים, ומעכבים, ואתם יודעים מה? אני שמחה! כי זה אומר שיש לי ילדים בריאים שעדיין רוצים בעיקר אותי ואת אבא שלהם. זה טבעי. ולאלו שילדיהם "חולים" על הגן, הייתי אומרת להם רק דבר אחד- בעסה לכם...אולי כדאי שתחשבו למה?