דיאלוג עם אב רועם

"אמא מודרנית", פיסול קרמי, יפעת ג.ש.

הדבר היחיד שהוא טוב יותר מלשמוע דעות נוספות על שלך, הינו לשמוע דעות מאדם אינטלגנט וחכם, שאיתו השיחות תמיד קולחות, והתובנות רבות ביותר. בדף זה, שיתפתי אדם נוסף, איתו אנהל שיחה בהמשכים...לאחר כל תגובה/שאלה שלי ישיב אב רועם, ויביע את דעתו בנושא, וננסה ליצור דיאלוג מעניין ומפתח...  

בין הורים וילדים 

אמעצבנית:  כיצד מצליחים להתגבר על הדחף הראשוני שלנו להכנס לויכוח ראש בראש עם ילד קטן? סוף השבוע האחרון, היה טראומה לא קטנה לי ולילדי. לא טראומה במימדים של מישהו חולה או מת, אבל ברמה שהבנתי שיש ביננו בעיה רצינית בתקשורת. הסיבות לכך רבות , ויכולות להתחיל ממחסור בזמן משותף, עד חינוך לקוי הניתן בגן הפרטי שהם הולכים אליו, דוגמא שהם למדו מחבר, או אולי משהו שנקרא "פינוק יתר"? אח חדש שנולד לפני חודש...אבל מה זה משנה?

רוב הסביבה הקרובה שלי תשליך זאת בכיוון הפינוק... את לא מספיק קשוחה איתם...הם לא סופרים את המילה שלך... ונכון, אני שמשתדלת לא להרים את הקול שלי בכלל, כי אני לא חושבת שצעקות משיגות יותר, נקרעת בין הגישה הקשוחה לגישה המדברת והמקשיבה.

מה עושים כדי לא לסיים שישי-שבת כשכולי צער על צעקות שצעקתי, ובכי...כל כך הרבה בכי... חלקו קיטור אבל חלקו אמיתי של כאב. כשהבת העקשנית שלי (בת ה-3) מסתכלת לי בעיניים ועונה לי על כל שאלה "די" ולא מוכנה אפילו לפתח שיחה, וכל מה שבא לי לעשות זה רק לחבק אותה, כי אני רואה שכואב לה ורע לה, אבל אני לא יכולה כי אחרת "אין לי מילה" ו"אין להם גבולות.."

...וזה נכון, או שלא? ...