חינוך דמוקרטי - האחריות היא שלנו!

"אין כמו חינוך חובה!"
פיסול חימר תמונה תלת מימדית, יפעת ג.ש.

עבר באמת הרבה זמן מהפעם האחרונה שכתבתי על חינוך. החיים שסביבנו השתנו.הטבעת התהדקה. הקצב של החיים הואץ. זה נראה כאילו רק אתמול הבאתי לעולם את בני בן השנה וחצי, ותאמינו לי שאני כבר לא זוכרת איך הוא היה כשזחל. המהירות והאינטנסיביות של החיים אינם מאפשרים לנו לעצור, להתעכב, לנוח ולחשוב.

אין לי ספק, שגם זו כוונה עליונה מהעריצות שסביבנו:

"בואו נתיש אותם בעבודה, ובכל מה שזה מחייב, ונראה אותם צונחים כל ערב מול הטלויזיה לעמדת בהייה חוזרת ונשנת."

אז נכון, לא בהיתי...

אני כבר כמה שנים לא בוהה...

כי הקירות בביתנו נטולים טלויזיות ואמצעי היפנוט שכאלו, אך מאחר שהחלטתי לשנות את אורח חיי המשפחה, והחלטתי להיות עצמאית, זה אינו מאפשר "לבזבז" אפילו את שעות הערב אחרי שהחברה' הלכו לישון, על פיסול/ מחקר/ כתיבה ודברים אחרים שהופכים את החיים לכדאיים. עם זאת, הגעתי לאחרונה למסקנה שמתישהו חייבים לעצור, ובכל זאת להקדיש לפחות ערב בשבוע לטובת ה...חיים.

אז מה היה לנו בשנה האחרונה?(ואני מדברת על חיי האישיים). אם בעבר חשבתי שאוכל להשאר עם ילדי בבית ולערוך חינוך ביתי, נוכחתי לדעת שאני עדיין לא שם. לא כי אני לא יכולה, או כי הם לא ירצו, אלא משום שאני עדיין לא מוכנה לוותר על העיסוק שלי כאדריכלית נוף. אגואיסטי? מאד. חכם? לא בטוח...

זה לא בגלל שזה אומר לזרוק 15 שנים מקצועיות לפח +2 תארים..., וזה לא בגלל שאני מקווה לפתח קריירה מטורפת ולהפוך לאדריכלית נוף מוכרת וידועה, וזה אפילו לא בגלל הכסף, (שביננו, עם משכורת במקצוע שלי, לא מדובר בחופשות בהוואי כל שני וחמישי).

זה בגלל העניין! הוא קיים עדיין. אין הרבה דברים בחיים שמושכים אותנו לעסוק בהם שנה אחר שנה. המקצוע הזה אכן כן. זו שנה ראשונה ש"יצאתי לחופשי" והתחלתי לעבוד כעצמאית, וזה נהדר ונכון...וקשה לי לזרוק את זה כ"כ מהר. אך זה ברור לי כי אני מקריבה את הילדים שלי על מזבח הבחירה הזו. אפשר לסובב את זה כמה שרוצים אך זו עובדה. הילדים שלי נאלצים ללכת היום לגן, כי אני בוחרת לעבוד במקצוע שלי, ואני מקווה שבשנים הקרובות אשתחרר מהצורך הזה, אך עד אז זה המצב. וזה לא שיש לי המון זמן לעבוד...בסטנדרטים של היום - זה כלום! 5 שעות כל בוקר (לא כולל כל עבודות הבית שכמובן צריכות איכשהוא להעשות...) לנהל וליצור עסק עצמאי שמתפקד ומרוויח? כמעט בלתי אפשרי.

אני מודה שלא הזכרתי את בעלי היקר עד עכשיו, והסיבה פשוטה- הוא מביא את הכסף. הוא ה"עבד" ב"הא" הידיעה. הוא יוצא בבוקר מוקדם, במקרה הטוב לוקח את הילדים לגן, וחוזר אחרי שהשמש שקעה. אה...הוא גם עצמאי. נכון, החיים הביאו אותנו למסקנה שאתה לא יכול להתלונן על הפרזיטיות של המגזר הציבורי וכל התלויים למיניהם, וגם להיות אחד מהם. אז הוא עובד. קשה והרבה. יותר מידי. והאם זה חובה? אכן כן. זאת מדינת הדובדבן של המיסים...

וכך החיים, וגם הבחירות שלנו, הביאו אותנו לשלוח את ילדינו למוסד חדש ישן והוא -  בית הספר הדמוקרטי.

מתוך מחקר "קריטריונים כמותיים בהערכת מערכת החינוך
הדמוקרטית בישראל" של אברהם שילון

לא אכנס כאן להשוואה המתבקשת בין בית ספר דמוקרטי לממלכתי רגיל, שהרי ההבדל הוא עצום, וצריך פוסט שלם העוסק רק בכך... (אולי בעתיד). מה שחשוב, הוא שלנו זה היה ברור כי אין אופציה אחרת, ולשלוח את ילדינו ל"בית כלא למוח" זה לא אופציה ריאלית...(כמה שניות על ההבדל תוכלו לראות בסרטון הנ"ל). ועדיין בלי להכנס לנושא ההבדלים וההשוואות אני רוצה להרגיע את כל החרדים בעניין - כל מי שסיים דמוקרטי לא הולך אח"כ לנקות רחובות... רובם מאושרים מאד בחייהם, חלקם הגדול ממשיך ללימודים גבוהים, והמחקרים בנושא היום רק מתחילים לצאת. קיימת בעייתיות עקרונית למדידת הנושא, בשל העובדה כי לימודים אקדמאיים אינם נחשבים בזרם זה בהכרח כ"הצלחה" בחיים, אלא מדדי אושר, עזרה לזולת, הערכה ומימוש עצמי. (ראה מחקר בקישור זה )...

בפוסט זה, אנסה לפרוט בפניכם את הבעיות היתרונות והחסרונות שקיימים במוסד זה לאחר מעט מחקר וכ-4 חודשים של ניסיון כאמא.אני מדגישה את חוסר הוותק כי זה חוסר רציני, ואם עוד שנה-שנתיים או עשר שנים אחשוב הפוך, אז זה אפילו די טבעי...

פוס משחק! אמרתי כולם לרדת ממני!...

 כיום קיימים בארץ יותר מ-20 בתי ספר דמוקרטיים, כאשר כל אחד שונה מחברו, אך כולם נמצאים תחת שמיכת החופש והדמוקרטיה. למעשה, בעולם כולו ניתן לראות את בתי הספר הדמוקרטיים וה"חופשיים" המפוזרים במקומות שונים. בית הספר הראשון מסוג זה הוקם בשנת 1968 בסדברי, מסצ'וסטס, והוא פועל עד היום באותה מתכונת.

בארץ כאמור ישנם בתי ספר שונים ברמת חופש שונה- מבתי ספר בהם אכן מוגדרים מקצועות הליבה כחובה, ועד בתי ספר שאין להם אפילו מערכת, והם מציעים לתלמידים להגיע בתחילת שנה, וביחד עם המורים מחליטים מי רוצה ללמוד ומה, ומתארגנות קבוצות...

בית הספר הדמוקרטי הראשון בארץ, נוסד ב-1987 בחדרה ע"י יעקב הכט (מנהלו הראשון) וקבוצת הורים שחיפשה חינוך קצת אחר.אנחנו שייכים לבי"ס זה.  בית הספר מיועד לילדים מגיל 4-18 ומאפשר להם חופש כמעט טוטאלי בכל ההתנהלות הנערכת בו. למעשה, לילדים הנכנסים בשעריו יש חובה אחת בודדת- הם חייבים להגיע כל יום. (כאן טמונה אחת מהבעיות, אפרט אח"כ). כמו כן, הם צריכים לקבל על עצמם את מהות הדמוקרטיה שמנהלת את בית הספר מתחילתו ועד סופו, וכוללת את כל גופי השלטון הדמוקרטי: שופטת, מחוקקת ומבצעת. כלומר בית הספר מהווה מיקרו קוסמוס לעולם הדמוקרטיה המתרחש סביבנו- כולל כנסת, בית המשפט והממשלה.

אז מה הן הבעיות בשיטה הדמוקרטית? 

אם אצטרך להצביע על הבעיות שיש לי עם רעיון ה"דמוקרטיה", לא יהיה לזה סוף (ראה שלל פוסטים קודמים בנושא), ולכן אנסה להתמקד בבעיות שיש בבית הספר הדמוקרטי. המיקרוקוסמוס שמייצג את החיים שסביבנו...

1. גודל 

 לא אכנס להתפתחותו ולשינויים שחלו בו מאז, אלא אקפוץ ישר להיום. בית הספר מכיל היום יותר מ-400 ילדים ומתעתד ב-3 שנים הקרובות לגדול ל-570 לערך. גודלו של בית הספר ילך ויגדל מאחר שיותר ויותר אנשים מתפכחים מהשיטה המזעזעת של החינוך הממלכתי הרגיל (בו מושיבים ילד, בגיל 6-18 בלי שום הבדל, מול לוח, עם עוד 30-40 תלמידים ומורה אחד, ומצפים שילמד חומר). רבים כבר מבינים, שלא זו בלבד שהשיטה הזו היא פרהיסטורית, היא אלימה, מאיימת ולרוב גם לא מחנכת או מלמדת שום ידע שהוא. ועל כן האלטרנטיבה שמציעה התרבות היותר מתקדמת של האנושות היא בתי ספר חופשיים ברמה זו או אחרת, בה הילד למעשה יכול לבחור מה ילמד, מתי ילמד ואיך ילמד - גאונות! וראו זה פלא, רוב הילדים לא מבלים את זמנם על העצים אלא באמת רוצים ללמוד. אז נכון, יש לשיטה הזו עוד הרבה מה ללמוד ולאן להתפתח, אבל זו התחלה...

בחזרה לבעיה שלנו - ככל שבית הספר גודל, העומס על המערכות, התשתיות, המורים ובכלל האינטימיות של המוסד מתכלה. וכך מגיעים שוב למצב שבמקום 20 ילדים בגן יש 33  ילדים. והמורים נשחקים, והיחס האישי נעלם, והילדים נעלמים...וחזרתי למערכת החינוך הממלכתית... איך קרה הדבר? למה בית הספר גדל בצורה כל כך מהירה ובכלל למה הוא לא מגביל את מספר התלמידים שבו לכמות אידיאלית של תלמידים, שיותר ממנה כבר נוצרת פגיעה בחינוך ובהווי הבית ספרי? ובכן, מאחר שבית הספר בחר מתחילת דרכו להיחשב ממלכתי, אחד העקרונות שלו הוא שכמה שיותר ילדים בקהילה יחשפו לצורך חינוך זו. האמת, עקרון ראוי... באמת... השאלה הנשאלת היא: האם בהגדלת בית הספר נתנו תשובה לבעיה? שהרי זה כמו הכבישים... ככל שנסלול יותר יהיו יותר מכוניות, לא יהיו פחות פקקים. וככל שנכניס יותר ילדים לבית הספר ירצו יותר ויותר להכנס, עד שכל המהות של המקום תיהרס. מה דעתכם על הרעיון של פתיחת בי"ס נוסף? יקר? צריך עוד מבנה? צריך עוד שטח?

מה לעשות??... חינוך טוב עולה כסף! ותאמינו או לא אתם כבר נתתם את המיסים שישלמו את זה, והבטיחו חינוך טוב יותר, אז יאללה... ואם זה לא לחינוך אז אנא החזירו לי את חלקי. הפתרון הוא לא לקחת את בית הספר אחורה כדי לפתוח אותו לעוד כמה ילדים... הרעיון הוא לקחת כמה ילדים נוספים קדימה ולפתוח בי"ס נוסף באותה רמה!

2. איכות החינוך 

 מה זה איכות חינוך גבוהה? ממה היא מורכבת ? אני יכולה להצביע על כמה נושאים:

• תכנים וחומרים מגוונים.  
• העברת חומר מסקרנת ומפתיעה.
• שימוש בחומרים איכותיים 
• כמות זמן אישי עם כל ילד 
• מורים בעלי ראש פתוח שיכולים לחשוב "מחוץ לקופסא".

איכות חינוך גבוהה אינה כוללת ציונים, אינה כוללת הערכות ומשובים ואינה כוללת בגרויות. אלו הם סתם עזרים שהמציא הממסד כדי לשתק בילדים את הרצון ללמוד בשביל עצמם ולא בשביל האחר. איכות חינוך גם אינה כוללת בהכרח מבנים חדשניים ויקרים לצורך לימוד.

תמונות מבית הספר הדמוקרטי היום - "זה לא חייב להיות משיש כדי להיות איכותי..."מתוך "תחרות לתכנון בי"ס דמוקרטי בחדרה"- האם, ועד כמה צריך בית הספר להיות מתוכנן?... (בפוסט אחר) 

אבל היא כן כוללת מעבדת פיסיקה משוכללת, והיא כן כוללת מורה ללא תעודת הוראה בהכרח שעשה אקסיט עם סטרט אפ ועכשיו מעוניין ללמד ילדים מחשב (אבל אין לו בהכרח תעודת הוראה...לא עלינו...), והיא כן כוללת משחקים איכותיים שמלמדים חשבון דרך משחק (ראיתם פעם חדר מונטסורי?), זמן חונכות אישי עם כל ילד, מורים שמפעילים שעורי ספרות בחוץ ולא בין ארבע קירות, מורים שמאפשרים לתלמידים ללמד לפעמים, בקיצור - איכות חינוך גבוהה לא קיימת היום ברוב המקומות. בבית הספר הדמוקרטי בחדרה איכות החינוך סבירה. היא איננה כוללת בהכרח מורים יותר מעניינים, המעבירים שעורים בצורה מיוחדת ושונה (וחבל), היא איננה כוללת יותר אמצעים חומריים מבחינת איכותם (ושוב חבל) , אבל לעומת בית ספר ממלכתי רגיל, בהחלט יש מגוון עצום של נושאי לימוד עם תכנים מדהימים המושכים ילדים באמצעות השם בלבד, לדוגמא "ארץ הכוחות הטובים" (שעור המלמד על כוחות היקום ילדי גן), "מבוכים ודרקונים", שעורי תנועה וריקוד מכל המינים, פילוסופיה, "משחקים בטעם של פעם", "טיול ביחד" ועוד הרבה שעורים מגניבים לגמרי, שאני יכולתי רק לדמיין אותם כשישבתי בתושב"ע וניסיתי לחשוב על תירוץ לצאת מהכיתה. מעבר לכך, בבי"ס הדמוקרטי תלמיד מקבל כפול זמן איכות אישי עם מורה מילד בבי"ס רגיל. זה חשוב ביותר, בעיקר כדי שהילד ידע שרואים אותו. בית הספר הדמוקרטי משתמש בשיטת החונכות בה תלמיד גדול חונך תלמיד צעיר יותר ובכך עוזר לו בהשתלבות החברתית והלימודית. זה נכס שראוי היה ליהיות בכל בי"ס היום...והדבר הכי חשוב- המורים כאן רוצים ללמד, להיות, לחנך לעזור ולהעזר... המורים רוצים להיות כאן! לא בשביל המשכורת המצחיקה, אלא כי המקום והילדים חשובים להם... זה אישי. 

3. חופש או  הזנחה? 

האם קיים דבר כזה "זמן מבוזבז" אצל ילד? האם ילד שמבלה את רוב שעות היום בחוץ בבהייה בעשייה או במשחק כדורגל עם חברים ובאופן עקרוני בוחר שלא להכנס לאף שיעור, האם תלמיד זה "מבזבז את זמנו לריק"? הזרם הדמוקרטי טוען שלא, שכן הוא לומד המון מסביבתו, וכשיגיע הזמן המתאים הוא יבחר ללמוד את מה שמתאים לו. אני די מסכימה עם הגישה הזו, מה גם שאני לא שולחת את ילדי כדי שילמדו בבי"ס יותר מידי, אלא בעיקר שילמדו תקשורת חברתית ויהנו ממנה. את החינוך האמיתי אני משאירה לי להעביר להם. זו אחריותי. אם בי"ס יפתח להם אופקים חדשים שאני לא יכולתי להציג בפניהם - אז נפלא... עם זאת, קיים גבול דק ביותר העובר בין חופש מוחלט הניתן לילדים לחופש היוצא ויוצר הזנחה. פעמים רבות, יש תחושה בבי"ס של חוסר רצינות, או חוסר רצון להתאמץ, תוך אמירה ש"הילד כבר יתאמץ אם ירצה בכך". אני דווקא חושבת שיצירת סביבה אולטימבטיבית הכוללת עזרי לימוד, כיתות מזמינות וחמימות,חצר נעימה, ובעיקר נראות של הילד (כבר דובר),הם דברים די חשובים כדי לתת חשק לילד או מבוגר ללמוד. מעבר לכך, ילד צעיר בגילאי 4-8 הוא אמנם סקרן לגלות דברים חדשים, אך הוא לא מודע לעולם למגוון האמיתי הקיים. אם הוא לא יוצג בפניו, הוא פשוט לא יגיע אליו, וחבל.

4. הרעיון הדמוקרטי 

כל בית הספר מתבסס כאמור על הרעיון של ועדות ופרלמנט המורכבים מכל תלמיד/מורה/ הורה שמעוניינים להשפיע. גופים אלו מציעים חוקים, מצביעים ומבצעים החלטות אותם הם קיבלו. משמע לכל ילד יש קול שווה בבית הספר להשפיע. כביכול יופי של חינוך... אבל רק כביכול... כי בעצם, הילד לא קולט שבעצם הצבעתו על חוק מסוים שאינו מקובל עלי, הוא פוגע בי באופן ישיר. בעצם הרעיון המרכזי של בית הספר מתבסס על שיטה אלימה הכופה על המיעוט עקרונות/רעיונות והחלטות של הרוב. הדבר מתחיל כבר בהחלטה על "חובת הגעה"... אם אתה מכריח ילד להגיע לבי"ס ורק מאפשר לו לבחור מה לעשות שם, האם לא עשית מעשה דומה כלאפשר לאסיר בבית כלא לבחור את אופן העברת זמנו שם (ותסלחו לי על ההקבלה...אני לא חושבת שבית הספר הוא כלא, אבל חובת נוכחות יש בשניהם...)

"במיטה עם משרד החינוך" - לאן אנחנו הולכים?

בימים אלו ממש הולך ומתהווה שינוי בהגדרה של בית הספר הדמוקרטי מול משרד החינוך. אמנם בית הספר מוגדר ממלכתי, ועל כן מקבל מימון מהמשרד, אך המימון הוא חלקי, ואת השאר משלימים ההורים. לצורך העניין שנת לימוד עולה בסביבות 10000 ש"ח לתלמיד בנוסף למה שנותן משרד החינוך, בעוד שבבית ספר רגיל ההורים עשויים לשלם עד 1200 ש"ח לרוב (לשנה).

ובכן, בימים אלו ממש קיימת יוזמה משותפת של משרד החינוך והזרם הדמוקרטי להגדיר את הדמוקרטי כ"זרם ייחודי" (כמו החרדים), ובכך לקבל מימון מלא ממשרד החינוך. כמובן שקיימות לא מעט בעיות הנוצרות כתוצאה מיוזמה זו לקהילת הדמוקרטי, ולהלן תמציתן:

א. תשלומי הורים

משרד החינוך אינו מאפשר להמשיך עם גביית כסף מההורים ברגע בית הספר ממומן כולו ע"י המשרד. כלומר ההפרש שחסר אינו מוחזר, ובית הספר צריך ללמוד להסתדר בלעדיו. יש בתי ספר שאין להם כמעט בעיה כי ההורים אינם משלמים הרבה, אך בית ספר כמו הדמוקרטי רעננה או דומיו, בהם ההורה משלם תוספת של 21,000 ש"ח לשנה הולך להשתנות מהקצה אל הקצה אם ירצה להיות שותף ליוזמה.

ב. לימודי ליבה

 ישנה דרישה של משרד החינוך כי כל התלמידים יכירו וילמדו את מקצועות הליבה. רוב בתי הספר הדמוקרטיים אינם עומדים בדרישה זו, ולא יקבלו אותה, וכנראה יגיעו להסכם ביניים בנושא זה.

ג. כח אדם בהוראה

רבים הם המורים המועסקים בבי"ס שאינם בעלי תעודת הוראה. אנשים שהתמחו בתחומים שונים ורצו להעביר זאת הלאה, או סתם אנשים בעלי גישה מיוחדת לילדים, שלא הרגישו צורך לבקש רשות מהמדינה לעבוד עם ילדים. משרד החינוך כמובן לא מאפשר זאת, וידרוש השלמת קורסים למיניהם, שבעצם מהווים בזבוז זמן אטומי לאותם מורים/הורים.

ד. בעלויות

 בגלל פירוק התקציב של ועד העמותה, מורים לא יוכלו להיות בבעלות ההורים אלא יאלצו להיות מועסקים ע"י משרד החינוך. אמנם משרד החינוך לא יבחר את המורים הוא בהחלט יכול לתת את המצאי.

יוזמה זו אמורה להתרחש בחודשים הקרובים, ומרגע הוצאת חוזר מנכ"ל בסביבות ינואר, בתי הספר שירצו להשתתף יישמו את המדיניות תוך 3 שנים וב-3 פעימות.

אז מה הבעיה?

אני חושבת שניתן לתמצת את הבעיה במשפט אחד- איך יתכן בי"ס דמוקרטי שחרט על דגלו חופש מוחלט בכל, יאמץ לעצמו חוקים ורגולציות אותן מחייב משרד החינוך, שתמציתן הגבלת החופש האישי של כל תלמיד.

מעבר לכך, הבעיות הטכניות עצומות, איזה מורים יהיו, יש שיעופו, יש שישארו? מי? מה יהיה מספר התלמידים? ביה"ס הרי יצטרך לגדול כדי להפוך לבי"ס מין המניין. אז איפה היחס האישי, ומה עם תכני המערכת שישתנו לחלוטין ופתאום יכילו הרבה שיעורי אזרחות, ותנ"ך (שלטעמי אינם בסדרי עדיפות שילדי ילמדו). האם כל החוברות יהפכו לחוברות חגי ישראל? בקיצור, כיצד ימנע הכנסתו הוולגרית של משרד החינוך והשתלטותו על התכנים והחינוך עצמו.

כאשר ניסיתי לשאול אנשים למה בכלל להתחיל עם זה? למה? אנחנו הרי רוצים את המתכונת הנוכחית, למה להכניס חולה אנוש למיטה הבריאה שלנו? התשובה שקיבלתי היתה עוד יותר מתסכלת - "אנחנו רוצים בפתיחת בית הספר לכל ילד וילד שרוצה. (עד כאן בסדר), כלומר לאפשר אותו גם לשכבות הנמוכות שנמצאות בבעיה כלכלית. במילים אחרות המגמה היא להוריד את הרמה שלו כך שכולם יוכלו להשתמש במוצר. ועזבו שהמוצר הוא כבר לא מה שהיה אלא מוצר "בתחפושת של..." ,שהרי את כל השמנת והדברים שהפכו אותו למה שהוא, נאלצנו להוריד על חוסר תקציב...

אז נכון, האמירה שלי לא כל כך חברתית, ואני אדרוך כאן על כמה אצבעות סוציאליסטיות קומוניסטיות, שחושבות שאין בעיה לקחת ממני ולתת לאחר, בלי לשאול אותי...

בית הספר האמריקאי אבן יהודה - בריכה, ספרייה למופת,
ואודיטוריום ברמה של היכל התרבות...
לא נראה לכם שזו הרמה בה הילדים שלנו צריכים ללמוד?...

בואו נשאל את עצמנו איפה ילדים מקבלים היום חינוך איכותי, אבל באמת איכותי... אולי אפילו איכותי-יוקרתי? כזה עם בריכת שחיה בתוך בית הספר... כמובן שמדובר בבתי ספר פרטיים הפתוחים לרוב לעשירים בלבד. האם בית ספר, אין לו אחריות כלפי תלמידיו להיות הכי טוב שרק אפשר ולא להתפשר על איכות החינוך שבו? אני די בטוחה שאם בית הספר היה מתנתק מעטיני אמא מדינה ומנסה לעמוד בכוחות עצמו בעזרת ההורים, בסופו של דבר הוא היה אמנם קטן יותר אך גם הרבה יותר איכותי. אין מה לעשות, אבל כל דבר שנעשה באופן פרטי נעשה ברמה גבוהה יותר ובצורה יותר אפקטיבית ומיידית. ברגע שאנו שמים את מבטחנו "בהם", ב"משרד החינוך" / גוף ערטילאי חסר כל אחריות אישית, כך יורדת רמת המוצר אותו אנו מקבלים.

ואז נשאלות שתי שאלות:

א. אם זה כ"כ טוב, למה לא להקים הרבה בתי ספר כאלה שיוכלו לאפשר להרבה תלמידים ללמוד?

ב. למה, אם משרד החינוך רואה בזרם הנ"ל כמשהו כ"כ טוב, הוא לא יוצר בעצמו יותר בתי ספר ברוח זו?

האמת היא שמשרד החינוך ממש לא חושב שזו דרך אידיאלית... הוא רואה את האמת- מדובר בדרך לאפשר לילדים ללמוד לחשוב ולקחת אחריות על חייהם!

 זה לא ילד שצריך בגיל 18 להגיד "אמן" ולהצטרף לצבא שנלחם באויב שהוא לא מכיר...

והאמת הזו, מפחידה את משרד החינוך עד כדי כך שהם אומרים "בואו נגיד שנעזור להם, נצרף אותם למערכת שלנו, נהפוך אותם לתלויים בה, נמנע מהם איכות גבוהה כפי שהיה קורה אילו השקיעו כמו שצריך באמת להשקיע...ולבסוף נקבל עוד מוצר מדף מבית היוצר של המדינה שמזכיר רעיון אידיאליסטי שפעם היה, וכולם כבר שכחו..."

זאת האמת! וככל שנתעלם ממנה ונמשיך לזרום עם הזרם כמו דג מת, יתייחסו אלינו גם כאל אחד כזה. הדמוקרטי בארץ, ובחדרה בפרט, זו צורת חינוך שאינה אידיאלית, אבל היא בעלת פוטנציאל אדיר, ויכולה לנסוק לשמיים אם רק תאפשר לעצמה זאת. החיים הזוגיים עם המדינה פשוט יתקעו אותה במקומה וידרדרו אותה לאותו מקום בו נמצאים שאר בתי הספר היום. 

אה...ועוד שאלה קטנה לפני הסיום - אם אתם כ"כ דואגים לאותם ילד או שניים שלא יהיה להם כסף להכנס לבי"ס, והוריהם היו עושים הכל אבל לא יכולים... אז פשוט...תאפשרו להם ללמוד בבי"ס של ילדכם בלי לשלם... עם מילגה...עם תמיכה מקרן שתאספו...אבל למה בכפייה? למה באלימות?  ולמה לשעבד מערכת אידיאלים שלמה לצורך עקרון שיכול להישמר הרבה יותר טוב גם אחרת? אולי כי הרוב הצביע שכדאי?