הסערה חלפה? היא עוד תחזור...

אז מי אשם?

שם בחלונות הגבוהים יושבים אלו אצלם הפקדת את חייך...
ציור מים, מנזר המצלבה, יפעת ג.ש. 

באמת מזמן לא עסקנו בשאלת השאלות בה עוסקים היהודים מימי קדם - מי אשם?

במי אפשר לתלות את האשמה למחדל הנוראי שאירע כאן בשבוע האחרון?

מי אחראי לכך שמדינה שלמה שותקה עקב סערה של 3 ימים?

סערה...לא הוריקן, לא טורנדו, לא צונאמי, סופת שלגים.. לא כזו עם מפולות, השתגעתם? לא כזו עם 2 מטר שלג שקוברת את כולם בחיים...לא כזו במינוס 30 מעלות... סופה בטמפרטורה של 0-מינוס 2 מעלות (בזמן הכי קר), טמפרטורה ממוצעת בחורף האירופאי, ובקיץ הקנדי...

מזמן לא הצבענו על האשם האמיתי...אז מי זה? כי הרי

זה מה שחשוב כאן לא?

ביבי.!.. שהרי למה הוא לא כינס ישיבת חירום לפחות אחת, כזו רצינית, עם אנשים שנותנים פתרונות...או הממשלה...שהרי הם היד המבצעת, והם חייבים היו לדאוג להכין את פיקוד העורף, הצבא, אפילו התושבים, הכבישים, המשטרה...או ניר ברקת...ראש העיר שקצת התאהב בפרסום ודאג לעשות בוק עם הטרקטורים לפני הסופה במקום לחלק פקודות לגבי איך ומתי הם יפנו את העיר שלו ויפתחו את המעברים בה, או חברת חשמל...ששכחו שאנחנו במאה ה-21, ולא דאגו במקומות בהם החשמל עשוי להפגע ע"י עצים (כל ירושלים בערך) לטמון אותו בקרקע, ובכך שיתקו שכונות שלמות מאספקת חשמל, וחום...והמשטרה? שהרי הם אלו שאיפשרו לחכמולוגים לעלות לירושלים בלי דלק בכבישים מלאי שלג, ולא חשבו שעדיף לעצור אותם לפני שנכנסו לכביש, ואח"כ בלי להתבלבל חסמו להם את הכניסה לירושלים ולא איפשרו להם להסתובב ולחזור...נו, מילא...לילה על הכביש עם 3 ילדים בקור של 0 מעלות בלי חימום זה לא משהו בלתי אפשרי. הבנו מעילים וכפפות לשלג לא? או אולי מי שאשם , זה פיקוד העורף והאחראים עליהם שדאגו לעבור מבית לבית ולשאול האם יש אספקה וצריך משהו, אבל כשביקשו מהם נרות, פנסים או משהו שיכול לעזור לחשמל, הם אמרו שאין. אבל יש שמיכות! יופי...אתם באים לבתים בהם ישנים אנשים ורוצים לחלק שמיכות...

"ואין אור בחלונות, ואין חום בבתים..."מתוך אבא גוריו?
ציור מים, בית ברחביה, יפעת ג.ש. 

כל כך הרבה אנשים רצו לעזור ב"משבר" הזה, ומה יצא? סלטוחה אחת גדולה! אין מישהו אחד בארץ שיצא מרוצה ושבע רצון מתפקוד הסובבים אותו, ואם תשאלו אותי לגבי האצבע המאשימה, אז זה ברור שהאשמה היא רק בנו.

כן כן, אני, אתה ואת- אנחנו... ולא אני לא מאלה שמלקים את עצמם... ומתייפיפים, אני לא שמאלנית (מה זה בכלל?) שתמיד בעד כולם...

אבל כל עוד אני לא שומרת בבית ערכה לזמן משבר שתוכל להקל על התפקוד,וכל עוד אנחנו לא חושבים הרבה ויוצאים לעיר המכוסה קרח בכלי רכב ומקווים שיהיה טוב, העיקר שהילדים יראו לבן (לא אני...עד כאן...), וכל עוד לא איכפת לי מהחשמל המטורף שאני משלמת והשירות הגרוע שאני מקבלת תמורתו... כי בעצם בעוד חודש, אני אשכח, ואת הכבלים שנקרעו, יקשרו מחדש...למעלה...לא למטה מתחת לקרקע...כי זה יקר. ואני אשתוק, ולא אגיד כלום, וחברת חשמל תמשיך לגבות הון, לא לפני שתגיד שחייבים לעלות את המחיר של החשמל, כי יש ליצור תשתיות חדשות שנהרסו, ואני אשתוק... ולא אצעק , כי בשביל מה? הרי דואגים לי לא? אף אחד לא ירים צעקה בעיתונות ומול חברת חשמל ויאיים שאם הם לא עושים משהו אני עוזבת... "אז תעזבי" יגידו לי... מה תעשי לנו? אנחנו מונופול...ואם את חושבת שהמדינה דואגת לך...תנסי לדמיין כמה היא דואגת לנו...

ואף אחד מאיתנו לא יעלה על המוקד את ראש עיריית ירושלים או ראש הממשלה או כל ראש אחר שהחליט שבא לו לשלוט עלי ולחלק לי חובות, אבל כשמגיע הרגע שצריך לדאוג לי, אז הוא בדיוק בקיסריה, או שהוא בצילומים, או שכזו סערה קוראת פעם במאה שנה ואי אפשר להתכונן לזה... אבל בעצם, בעבר, כשראש שבט, או ראש עיירה, מלך או כל אחד אחר שלא דאג לנתיניו, היו עורפים את ראשו... בכיכר העיר...עם גיליוטינה! אווצ'...כואב?

אז נכון, אנחנו כבר יותר מתורבתים, וכבר יותר מנומסים, ועדיין לא נראה לי הגיוני שכשסוף סוף מגיע משבר למדינה ה"שלווה" הזו, מי שרצה לקחת את האחריות על החיים שלי, מתחפר חזרה למחילה שלו ואומר, זה לא אני, זה הוא...

ואני אומרת כאן ועכשיו - נכון! זה לא אתה! זה א נ י!!! אני שהלכתי להצביע...(לא אני, אלא הנתינים האחרים של הממלכה...), לרשות העיר, לרשות הממשלה, לרשות ה"אחריות היא שלך". אני, האינטלגנט שחושב שיש הבדל בין ימין לשמאל, לשס ללפיד, ושעדיין מאמין שלמישהו מהם באמת אכפת ממני....

בפוסטים הקודמים ניסיתי להבהיר למה לא צריך מדינה... למה הגוף העצום הזה, בהיותו בקנה מידה כזה ענק חייב להיות בזבזן ומושחת... אין אפשרות אחרת. תמיד עלתה השאלה, שגם במוחי ניקרה לא מעט... מה עושים בזמן משבר אמיתי כשאין מדינה... מה עושים כשקורה אסון נוראי, שרק שילוב של כוחות עם הרבה אנשים יכול להציל את כולם. מה עושים כשאין גוף שמכוון ומחליט מה עושים קודם ואיך פועלים... מה קורה כשאחד מסרטי האסונות שמציפים אותנו (מ"היום השלישי" ועד 2012...) מה קורה כשהם מתרחשים...כאן...בארץ שלנו? מי דואג לנו? אז אם יש מישהו שאחרי השבוע האחרון עדיין עונה על השאלה - "המדינה" או "הממשלה" או "ראש העיר" או "ראש הממשלה" ידאגו לנו, אז הוא מוזמן להפסיק לקרוא כאן ולהתחיל מהתחלה, או שהוא יכול לעבור לחומר קריאה קל יותר...

איפה החשמלאי שהיה צריך להגיע, כל היער נפל כאן...
ציור מים "חורשת הירח" בירושלים, יפעת ג.ש.

כי "המדינה" לא תספק לנו תשובה באירועי אסונות. וזה לא שדווקא ביבי גרוע ודווקא עכשיו עיריית ירושלים לא מתפקדת. זה גם לא שאין את האמצעים לטיפול במשברים כאלה, שהרי אנחנו במאה ה-21, ואם אפשר לבנות היום בית במדפסת תלת מימדית, אז אפשר לספק את הדברים הבסיסיים לקהילה כדי שהיא תוכל להלחם באיתני הטבע. זה לא השליט הזה או האחר, וזה לא האמצעים העומדים לרשותו, זה הקיום של הקונספט "שליט".

אם תבדקו במילון את המילה "שליט" אני מבטיחה לכם שלא תמצאו כלום על אחריות. זו משוואה חד סיטרית. הוא מחליט ומתפעל וקובע, אבל הוא לא אחראי. ולכן, עלינו למחוק לנו מהמילון היומיומי את הרעיון של שלטון ושליט וכל מילה אחרת שבעצם מעבירה מאיתנו את האחריות למישהו אחר.

אז אחרי שהאשמנו את כל העולם, והבנו שבעצם אנחנו אשמים, ושהדרך היחידה לשנות משהו היא לקחת אחריות על החיים שלנו, כי רק לנו באמת אכפת מעצמנו, כדאי שנעבור לשאלה האמיתית שהיתה צריכה להשאל מהתחלה (אם היינו חברה מתקדמת, ולא כזו שתקועה בימי הביניים...)- לא מי אשם? אלא - מה עושים?

"על העץ הזה - אני אחראי" (מג"ד טרמיט ראשי)
ציור מים, "חורשת הירח", ירושלים, יפעת ג.ש.

האם אנחנו, אתה ואני, יכולים לנהל את עצמנו וסביבתנו הקרובה? התשובה היא כן.

אפילו אתם חייבים להודות, שברוב בתי האב, האמא והאבא אחראים על ילדיהם, ומצליחים לנהל את ביתם באופן סביר (אני חוזרת בי, אבל בפוסט אחר) לפחות בתיאוריה... וברוב הבתים האבא לא מאשים את ביבי שהוא שכח לקחת את הבן שלו לחוג קרטה היום, ואיך הוא לא זכר...למה?  כי הוא יודע שזה באחריותו.

האם בקבוצה של כמה משפחות זה יכול לעבוד? אולי כן. האם אני ואתה ועוד עשר משפחות יכולים להקים ביחד קבוצות למידה לילדים שלנו, ולאפשר לכל אחד מהמבוגרים גם לעבוד וגם לספק חינוך אמיתי לילדיו? כן! זה אפשרי (חוקית זה לא, ראה פוסט על חינוך...) בהחלט. קצת יותר קשה...צריך תיאומים, צריך לארגן מקום, וצריך בעיקר רצון, אבל זה אפשרי...

האם יותר אנשים זה אפשרי? מה לגבי שכונה? האם שכונה יכולה לעבוד? האם 200 משפחות יכולות לנהל לעצמן את חייהן בשלווה תוך תיאום והסכמה? האם יוכלו לבנות ביחד כביש שיקיף את השכונה? האם יוכלו לחבר את עצמם למערכת ביוב? שהרי ברור שבתוך כל השכונה ימצאו אינסטלטור אחד שמבין, מהנדס ופועלים... ברור שזה אפשרי. כמובן שכבר יהיו וויתורים... אנשים יוותרו על כביש על סף ביתם אך כנראה שיזכו במשהו אחר שהיה חסר להם- נניח פארק צמוד... והאם כל הסיפור יוכל להגיע לידי מימוש תוך הסכמה כוללת? לטעמי כן. ובלי כפיה? כן! בעיקר אם כל המשפחות ירצו להיות חלק מהקהילה החדשה הזו. הם לא חייבים להיות חלק, הם אפילו יכולים לעזוב אם ממש רע להם, אבל הרעיון הוא להגיע להסכמה כוללת בין כולם.

לשכונה הזו, אני קוראת "קהילה", ולטעמי, זה קנה המידה הגדול ביותר שבה צריכים בני האדם לפעול. אפשר לתקשר כמובן עם קהילות סמוכות, ללמוד איתן ומהן, אך בכל מה שקשור להחלטות היומיומיות ולאן הולך הכסף שלי, האחריות תמיד נשארת על סף ביתי, אצלי, ובכל החלטה, החשובה לי, יהיה לי חלק.

כל קנה מידה גדול יותר, נראה לי מוגזם...

"עיר" היום היא מונח שאינו מתפקד (מלבד אולי תל אביב, וגם היא היתה מתפקדת טוב יותר אם האנשים בה היו מקבלים יותר חופש לעשות וליצור) ובטח לא כפי שיועד לתפקד (ואני מתכננת ערים במקצועי). אם בעבר עיירה היתה מכילה עד 100 איש, והיה בה הכל, והיא תפקדה בכלל לא רע לרוב (בעיקר אם נמחוק את רעיון המלחמות, שהוא די קונספט של העולם השלישי, ומאיתנו והלאה), שהרי היום כל עיר מכילה עשרות אלפי אנשים, שאינם יודעים לאן הולכת הארנונה המטורפת שהם משלמים לרוב (האם איסוף זבל הוא כ"כ יקר?אנחנו שואלים...) ומופתעים כל פעם מחדש כשקורה איזה אסון של "פעם במאה שנים" ופתאום אתה לא מבין איך שילמת כ"כ הרבה ואתה עדיין רועד מקור כי היונקרס שעובד על חשמל קרס, המזגן לא פועל כמובן, הילדים יושבים עם האשה בתוך שמיכת פוך ועדיין השפתיים שלהם כחולות, וכל מה מה שיש לך להגיד להם זה - שילמתי את הארנונה בזמן...זה לא אשמתי שראש העיר דפק אותנו...

זה לא מכובד... אפילו הילד בן השלוש יגיד לך את זה.

אין על ת"א אני אומר לך... כאן לא תהיה בחיים סערת שלג...
ציור מים, חוף תל אביב, יפעת ג.ש.

אם היינו חיים ב"קהילות" שלנו, רוב הסיכויים שמלכתחילה, החשמל היה קבור באדמה, שום עץ לא היה מפיל אותו, החינוך שנערך בתוך השכונה היה ממשיך ומתרחש כי הורים יודעים הרי מה זה לחנך וללמד כי הם עושים את זה גם בחיים האמיתיים ולא רק במשבר, ואפילו מפלסת השלג היחידה היתה מצליחה להתגבר על 2-3 רחובות כשמי שמתפעל אותה זה בני השכונה עצמה...

אנחנו חיים במדינה שהמונח "אסון" הוא מילה שגורה בפינו. אמנם אנחנו לא מתמודדים עם המון אסונות טבע, ועל כן המבוכה, אבל "אסונות" אחרים קורים כאן כל הזמן. הם גם ימשיכו לקרות... כל עוד נזרוק את האחריות על השוטר שלא הגיע לכוון את התנועה בזמן, ולא נצא לעשות בעצמנו את העבודה, זה ימשיך, ויקרה, ויהיה גרוע יותר מפעם לפעם. אני אנרכיסטית ומאמינה בכל ליבי שהרעיון של מדינה, הצבעה וכפייה של דעת הרוב על המיעוט היא פשוט פשע. אני גם חושבת שרוב האנשים לא יודעים מה זו אנרכיה וכיצד לאכול את המונח הזה...רוב האנשים יגידו שמה שקרה בירושלים בסוף שבוע האחרון זו אנרכיה! בלגן! אף אחד לא ראה מימינו ומשמאלו את האחר. ולכן העיר לא תפקדה.

אני מאמינה שבכל אחד מאיתנו יש טוב ורצון לתרום ולעזור. כולנו צריכים את זה בשביל עצמנו. מה נראה לכם? אם היתה אנרכיה, ונניח ולא היה שלטון מרכזי, ונניח ולא היתה משטרה ארצית, ופיקוד העורף,  ולא היתה חברת חשמל שהיא מונופול יחיד במדינה, האם בסופה הזו, המצב היה רע יותר? לדעתי התשובה היא לא! מוחלט.

כי השוטר הלך להיות שוטר (שוב פעם, חוזרת בי אבל בפוסט אחר) כי הוא רצה לעזור לאנשים, ואם הוא לא יהיה שוטר זה עדיין יהיה בתוכו, והוא היה עוזר לאנשים בצרה בין כה וכה... והחשמלאי שנאבק על עמודי חשמל מסוכנים עם הקור והרוח, לא עושה את זה כי משלמים לו, נו באמת... הוא יכול היה לשבת במשרד ולשרטט תוכניות חשמל... ואפילו אלו שמשרתים בפיקוד העורף והצבא, אמנם עושים זאת מתוך חובה (שוב בפוסט אחר), אבל במקרים רבים, רובם היו יוצאים החוצה והולכים לעזור לרכב שנתקע, או למשפחה שאיבדה את ביתה ואין לה איפה להיות. כי כולנו קודם כל אנשים, וכמה שהקלישאה הזו נשמעת ורודה ודביקה, אנחנו נרצה ולא רק נוכל לעזור לסביבתנו יותר, אם לא יכריחו אותנו לכך, ואנחנו נוכל לעשות הרבה הרבה יותר כי אנחנו נדע מה זה אחריות, ועם האחריות בא ידע וכח ורצון ללמוד ולעשות.

אז בפעם הבאה שאתם מכוונים את האצבע על מישהו, תשאלו את עצמכם איך הוא הגיע לשם? האם לא אתם שמתם אותו מעליכם?