שיעור בדמוקרטיה

אין כמו "חוק חינוך חובה..."
פיסול קרמי, יפעת ג.ש.

עברו כארבעה חודשים לערך מאז הפוסט האחרון שלי בנושא בית הספר הדמוקרטי, ולא מעט השתנה מאז. ראשית, דברים התחילו להתבהר. מתחילים להבין מי נגד מי, למה ומתי. קצת באיחור אמנם, מאחר שמסתבר שעם היציאה למשא ומתן מול משרד החינוך, הכרזנו כאילו - אנחנו בעניין. וכעת מנסים להגיע ל"עיסקה" הכי טובה. כמה אפשר "לקבל חזרה" מהקופה הציבורית. כלומר, כמה מהמיסים ששילמתי, אולי באמת יחזרו אלי. עדיין, זו זנות. ברגע שאנחנו שמים באותה סירה, ערכים עם כסף, באותו רגע, הזננו את הערכים. ולמה? לא כי כסף זה רע, או שלא צריך לחשוב עליו...לא כי כסף זה חשוב, אבל לא נעים להגיד...אלא כי באמת ובתמים, כשבאים לבחון נושאים ערכיים, יש לבודד אותם ברמה העקרונית מסביבתם, ולקבל החלטה שהיא כמה שיותר נאמנה לערך הנחקר. נחזור לכך יותר מאוחר.

כיצד יוכלו חבורה של שרים להבין מה ערכו האמיתי שלחינוך?
פיסול קרמי, יפעת ג.ש. 

ובכן, כרגע אנחנו בשלב שקיימת טיוטא של "חוזר מנכ"ל", שבעצם משייך את 24 בתי הספר הדמוקרטיים בארץ למשרד החינוך. באיזה צורה? מן הסתם, לא כחלק מהזרם הממלכתי הרגיל, אלא כזרם ייחודי, תחת כיפת משרד החינוך. עד אוגוסט השנה ניתנת לנו ההזדמנות להחליט האם אנחנו בעניין או לא. האם חותמים על החוזר מנכ"ל או לא...ובמידה וחתמנו,תוך 3 שנים, בית הספר אמור לתפקד במלואו תחת ההנחיות עליהן הוא הסכים (כולל תקציב, מורים וכו'). עד אז, זוהי תקופת התאמה בין הקיים לבין החתום.

אז בואו נבחן על מה אנחנו חותמים:

ראשית, קיימת הגדרה מקדימה המתארת מהו הבי"ס הדמוקרטי. כבוד, חירות, שוויון זכויות, שוב כבוד... הרבה מילים יפות, בלי הרבה כיסוי, אבל נחוצות. את המילים האלה גם רואים במגילת העצמאות וחוקי היסוד. הבעיה שכל חוק שם סותר בקיומו את הרעיון של כבוד. כבוד הפרט, כבוד המיעוט, כבוד מי שלא רוצה את החוק... לא מכובד.

החלק החשוב כאן הוא: "...בפני כל אחד עומדת האפשרות לבחור ולעצב את תכני הלמידה, דרכי הלמידה, וקצב הלמידה....דרכי הוראה שונות...רב גילאית המותאמת להתפתחות האישית, הערכה חלופית (במקום מבחנים יענו...), תפקיד המבוגר ללוות את התלמיד בחיפוש אחר מטרותיו ובהגשמתן...וסיוע בהתווית דרכו. " 

סה"כ באמת נשמע מקסים. אין הערות. לפי דברי המנהלת לקח להם ימים ולילות להגיע לניסוח הזה. על כל מילה הם התווכחו. כל מונח כאן קיבל אישרור מכמה עורכי דין. ואני שואלת את עצמי - למה? יש כאן משהו שנראה למישהו מאיתנו בעייתי? ואם לא ידענו שמדובר בבי"ס? ואם היינו משליכים את האמירה על המשפחה שלך? האין זה מה שהיית רוצה? חופש מלא לך ולילדיך? האם לא היית רוצה לבחור כיצד תעביר את זמנך, וכמה זמן יקח כל דבר? האם במשפחה אתם לא חיים וגדלים ביחד - קטן עם גדול? זה לא יותר טבעי? על מה לכל הרוחות התווכחו כאן? זה שנותנים לנו את מה שמגיע לנו מתוקף היותנו בני אדם? באמת תודה...לא באמת, תודה.

פירוט חוזר מנכ"ל עליו אנו עתידים לחתום: הסעיף והשלכותיו

לפני הפירוט - לסעיפים החשובים ביותר: 

א. מקצועות ליבה- הוחלט כי על בית הספר להציע וללמד את מקצועות הליבה, אך אין התלמיד חייב ללמוד זאת אם אינו מעוניין. כלומר כל ילד ילמד מה שהוא רוצה, וללא התערבות. אפילו לא במקצועות הליבה. (סעיף 7)

ב. בית הספר יתנהל לפי רעיון הדמוקרטיה - 3 הרשויות, בהן לכל תלמיד, הורה ומורה יש קול שווה ויכולת שווה להשפיע. תרשו לי לא לפרט יתר על המידה- לטעמי כל המנגנון הנ"ל מוטעה ביסודו, מאחר שגם הצבעת הרוב, היא כפייה של דעה על המיעוט, עם זאת, הוצאתי כבר מספיק פוסטים בעניין, ולא אדון בכך כעת. ידעתי כשהכנסתי את ילדי למסגרת זו כי תהיה בעיה עם הנושא, וזה יטופל בדרכי שלי (בעיקר ע"י העברת ידע לילדים). (סעיף 1, 2 , 6)

ג. ליווי פרטני של כל ילד ע"י מבוגר - "חונכים" ילוו כל ילד מראשית דרכו בבית הספר ועד סיומו. הדבר כמובן משליך על התקציב שמשרד החינוך יקצה.

עד כאן הכל טוב...

סעיף 3: כבוד האדם וחירותו - הסברתי כבר את הסתירה הקיימת בין סעיף זה, לבין עקרונות הדמוקרטיה בסעיפים 1 ו-2.

סעיף 4: "בית הספר הדמוקרטי פועל בהתאם להוראות החלות על בית הספר בחקיקת החינוך, ונהלי משרד החינוך" משהו כאן לא מסתדר לי...מה זה חקיקת החינוך? מה הם הנהלים? האם הנהלים לא מהווים סתירה ענקית לכל עקרונות בית הספר? האם בנהלים לא כתוב שיש צורך בתלבושת אחידה, ונעילת נעליים? האם בנהלים לא מצוין כי יש לקחת מהורים לא יותר מ-1000 ש"ח או משהו בסגנון? אז אמרו לנו שלא רצו להכנס לפרטים, ושבעצם מה שחשוב זה העקרון לפיו בית הספר פועל....משהו כאן בקיצור לא מסתדר לי.

סעיף 5.5: הליך הלמידה ואורח החיים בבי"ס הדמוקרטי ...יתרחש תוך התנסות בסביבת לימודים המונחת עפ"י הערכים הדמוקרטיים - בחירה חופשית, חרות חשיבה, חרות דעה וביטוי, כבוד האדם ושוויון הזדמנויות...(כאמור בסעיף 2 בחוק החינוך הממלכתי) אותי מעניין דווקא הסוגריים. היתכן שבחוק החינוך הממלכתי מדברים בשפה שלנו? מסתבר שכן. מה ההבדל? בפרשנות. יופי. הגענו לכתה ז ולכסוטו. אנחנו מפרשים את זה נכון... נפלא. אנחנו צודקים וכוווווולם טועים. הגיוני? כן! ישים? לא. הרי זה משהו שמחכה להתפוצץ שמישהו יבוא ויגיד שהפירוש שלנו מוטעה. חוץ מזה, אם אנחנו צודקים - האין זה אומר שכל השאר טועים, ואז הם בעצם עוברים על החוק חינוך ממלכתי שלהם?

סעיף 10: הערכה בבי"ס תדגיש מגוון דרכי הערכה/חלופות בהערכה. יפה לנו...

סעיף 13: כנראה אחד הסעיפים היותר בעייתיים, אם לא הבעייתי ביותר: בחירת המנהל. מסתבר, שבהתאם להנחיות מנהל יבחר כמו בכל בי"ס רגיל. כלומר,נכון, אנחנו נוכל לערוך מכרז פנימי שלנו, ולהחליט מי מהמועמדים הכי מתאים לנו, אבל זו תהיה המלצה בלבד לועדה היושבת ומחליטה מי במכרז משרד החינוך יזכה בתפקיד. ומעבר לכך, אין לנו שום זכות וטו על המועמד שמפילים עלינו. כלומר, משרד החינוך החכם (באמת שאפו על החכמה - הוצאת מידינו את זה שיושב ואחראי על התמונה השלמה). נכון, בדמוקרטי זה לא בדיוק ראש. כי יש הרבה פחות היררכיה, אך מה לעשות, שמי שרואה את התמונה המלאה ומנווט את האוניה ראשון זה המנהל שלה. הוא מודע לכל הבעיות, היתרונות והיכולות. ואם אין לנו ראש, אז הגוף יעשה מה שמשרד החינוך ירצה. הלכת לקראתנו עד הסוף, אבל בסוף הורדתם עלינו סכין.

לזכות מנהלת בית הספר יאמר כי היא טוענת שבחירתה גם נעשתה בדרך זהה. לבית הספר לא היה שום סיי בעניין. הם המליצו עליה, אך זה לא מחייב. בי"ס גבעול השכן, גם המליצו, והועדה לא קיבלה, והם בילו שנתיים תחת מישהו, שכנראה לא כ"כ התאים, כי הוא עזב אחרי שנתיים.

סעיף 14: מורי בי"הס : סה"כ משרד החינוך מקבל את המורים הקיימים, ואינו משנה להם סטטוס. הוא אינו דורש שהמורים ללא תעודת הוראה/הכשרה סטנדרטית, יעברו קורסים, ואינו מתערב גם בקביעת שכרם. עם זאת, כל מורה חדש המצטרף דרך משרד החינוך יהיה חייב להיות בעל תואר ראשון ותעודת הוראה (כמו היום), אך חשוב לזכור, כי בעתיד היכולת שלנו לגבות כסף בעבור "מורים נילווים" או מורים אשר ביה"ס מכיר ביכולות שלהם ללא תעודות, תקטן, מאחר וסכום הכסף שיהיה מותר לגבות מההורים כתל"ן (תשלום לימודים נוסף) יעמוד על 5000 ש"ח , סכום שהוא קצת יותר נמוך מהיום. משמע הכסף הנ"ל לפעילויות ומורים נוספים יהיה מאד מוקצב. 

סעיף 15-16: קליטת תלמידים תעשה באופן שוויויני וללא הפליה, ומיון. "בית הספר יקבל כל תלמיד ותלמיד, ללא הבדל בשל רקע עדתי, חברתי או סוציו אקונומי, אם הוא נמצא מתאים לו מבחינה חינוכית ולא יקיימו מיון על סמך הישגים."  כלומר כל מה שהיה עד השנה "ועדות הקבלה למיניהן" יעלמו. אני מעלה את הנושא, בגלל שהנושא לטעמי לא קיבל מספיק כותרות בבית הספר, ורוב האנשים עדיין לא יודעים כי זה מה שהוחלט באחד הפרלמנטים, וכי כבר השנה, הבחירה של ה"מתאימים" לשנה הבאה לא נעשתה בעזרת ראיון קבלה. בעצם, היו עד היום שלושה דברים שתלמיד היה צריך לעבור: סיור, הרצאה, וראיון קבלה. היום, ראיון הקבלה נעשה לאחר ביצוע ההגרלה באשר למי שיכנס, כלומר אין יותר שליטה האם "רוח" המשפחה מותאמת לבית ספר או לא.זוהי סוגיה מעניינת, שאני באופן אישי ניתקלתי בה. כאשר נכנסנו לבי"ס ועברנו את הראיון, זומנו למשרדו של סגן המנהל לצורך ראיון חוזר. הסיבה: "האם אנו מתאימים לרוח בית הספר? " בעצם, הן בטפסים שמילאתי, והן בראיון הבהרנו כי אנו בעד חופש מוחלט לילדים, ולכן כפייה בנושאים שונים גם אם זה "דעת הרוב" אינה מקובלת עלינו. בית הספר רצה לדעת, האם נעמוד ב"חוקי בית הספר" או לאו. מאחר שלא ראינו באזור שום בית ספר אנרכיסטי, ולא היתה לנו אופציה אחרת, כמובן שהסכמנו לחוקים אלו, ואמרנו לעצמנו שביום מן הימים נלמד את ילדינו למחות על מה שלא נראה להם, ואולי אפילו לשנות את החוק מבפנים. הבעייתיות עם מיון התלמידים לפני כניסתם היא בכך שהדבר יוצר אוכלוסיה מאד הומוגנית בבי"ס (כפי שקורה היום), ואין פתיחות ל"סוגים אחרים" של אנשים, בעברית פשוטה - אין ערסים, אין אנרכיסטים מידי, וכו'. ואולי חבל שאין? או שלא? גם אני לא בטוחה בתשובה. בכל אופן החוק השתנה, ולא בהכרח בשל משרד החינוך, אלא כהחלטה בית ספרית של הפרלמנט. 

סעיף 18: "תכנית הלימודים המוצעת לתלמידים בביה"ס תכלול לימודי ליבה הנדרשים ע"י משרד החינוך במוסדות ממלכתיים או בחינוך הממלכתי דתי לפי העניין, לאורך כל שנות הלימודים..." הדגש הינו על המילה "מוצעת", ביה"ס חייב להציע את המקצועות אך לא מחייב ללמוד אותם. כיום זה כבר קורה.זו היתה בעצם הסוגיה הקשה והחשובה ביותר עליה התעקשו ,ובצדק, במשא ומתן עם משרד החינוך, ולבסוף הצליחו להוריד אותם מהסוס הגבוה של "מקצועות ליבה חובה". מעניין אותי לדעת מה עושים בבי"ס כמו סאדברי ירושלים או כנף, שבהם תוכנית הלימודים נבנית בהתאם לרצונות תלמידים. בעצם, בתחילת שנה, מגיעים התלמידים ויוזמים את המקצועות והשיעורים שמעניינים אותם, ובהתאם לזה בונים עם המורים מערכת שעות. כיצד ישפיע חוק זה עליהם? 

18 ב' מוסיף : "...יש לעשות שימוש בספרי הלימוד המאושרים לצד תוכניות לימוד בית ספריות נוספות" אמנם, יכול בית הספר ליצור בעצמו את תוכניות הלימוד שלו, אך הוא לא יוכל להכניס לתוכו ספרים שנויים במחלוקת שעויים לעורר ביקורת ודיון, המציגים נקודות מבט אחרות בעולם, כמו לדוגמא ספרי פלסטיניים המסבירים על יום האדמה ושכאלו. אני לא יודעת מי הסתכל לאחרונה בחוברות הלימודים של הילדים, אך כבר מגן טרום חובה, קיים בחוברות הרבה על הדת, המסורת החגים והלאומיות. אין כמו הדגל, נשיא המדינה וראש הממשלה. הנושאים נלמדים בצורה מאד מניפולטיבית, עם דגש על חשיבות המדינה וערכיה הדתיים. להגיד שזה נראה לי נכון? ממש לא. בטח לא למישה אתאיסט ואנרכיסט, שאינו רואה באל/קומקום מעופף/מפלצת בשמיים או כל סיפור אחר משהו שיש לספרו לילד, ואינו מסכים עם ההכתבה שבמדינה חייבים להתנהל בהתאם לכפיית הרוב. זה ככה, אבל אני לא אלמד את ילדי שככה זה צריך להיות. 

סעיף 20-21: "תשלומי הורים יהיו לפי חוזר מנכ"ל. ביה"ס יהיה רשאי להפעיל לימודים נוספים (תל"ן)ייחודי לו, שימומנו ע"י ההורים, בהתאם להוראות חוזר מנכ"ל."כפי שכבר נאמר, תהיה זו בעיה לא קטנה, בעיקר בבתי ספר "עשירים" הגובים תשלומי הורים גבוהים מ-5000 ש"ח, לשמור על רמת ההיצע ומקצועות הלימוד שמוצעים בהם. תהיה בעצם ירידה הדרגתית (ההתאמה כאמור תעשה ב-3 שנים), ברמת החינוך והמקצועות הייחודיים כ"כ לבי"ס הדמוקרטי. גם בבי"ס שלנו היד תצטרך להיות מאד קמצנים במתן וקיום מקצועות מיוחדים כפי שקיימים היום במערכת. 

זהו.

אלו הסעיפים שעליהם אנו חותמים, והטיוטא של חוזר מנכ"ל. 

ומה הלאה? איך יראה העתיד? 

ועכשיו, אחרי שהחלטנו לחתום, כי בעצם קיימים שינויים, אך הדרישות באמת לא בלתי הגיוניות, בואו נחשוב כמה שנים קדימה. בואו נחשוב מה יקרה כששי פירון יעלם ממשרד החינוך, ויבוא במקומו סוג של גדעון סער. מדובר בחוזר מנכ"ל. חוזר מנכ"ל ניתן לשינוי. גם הסעיפים בו ניתנים לשינוי. מי אמר שעם היכנסו של השר הבא לא יעלמו לנו כמה סעיפים חשובים כמו מקצועות ליבה ואחרים... אף אחד. גם לא מבטיחים לנו שהדבר ישאר. מה שכן מבטיחים הוא - שברגע ש"חתמנו" על ההצטרפות לבתי הספר הייחודיים של משרד החינוך, זה לנצח. לא ניתן לצאת מכך אח"כ (או לפחות למרבה הבנתי). כלומר בקלות רבה, נוכל להשאר עם מנהל שלא לטעמנו, וחוקים חדשים ושינויים שיכניס הבא בתור.

אפשר לשאול, אבל בשביל מה? למה בכלל לעשות את זה. טוב לנו כמו היום...

מה יקרה אם לא נצטרף? כאן מתחילה הבעיה... ראשית, בית הספר לא יקבל את התקציבים הגדולים שמשרד החינוך נותן או במילים אחרות, אנחנו לא נקבל החזר על הכסף שנגנב מאיתנו במיסים...(אני בהחלט חיה עם זה בשלום...) 

שנית, כפי שנסחה זאת מנהלת בית הספר - הבי"ס כרגע הוא נפרד, הוא לא תחת כיפת החברה והקהילה,הוא אליטיסטי, מתאים רק לשכבות מסוימות,  ובעצם כך הוא אינו נגיש לכל תלמיד. נכון שאין ילד מתאים שלא יכנס בגלל בעיית כסף. זה לא יקרה. העירייה והבי"ס לא יאפשרו זאת, אך הוא עדיין לא מוגדר כחלק אינטגרלי במשרד החינוך. (גם עם התירוץ הזה אני חיה בשלום...אני לא חושבת, שצריך, שכל הילדים בארץ ילמדו תחת אותה כיפה של מערכת חינוך. איך שלא יסתכלו על זה, זה מנוון, זה מוציא את החשק לייחודיות, השקעה, ופלורליזם, וזה בעיקר מוריד את הרמה, ראה ערך צבא). 

אבל הסיבה הכי בעייתית כאן, היא  - 

בית הספר עשוי להסגר, או שווה ערך לכך. למה הכוונה? היום, יש מצב, שתכנס פקחית של משרד החינוך, תראה ילדים יחפים ותגיד, אלוהים ישמור, ויורו לנו מיידית לשנות את המצב, או שפתאום איזה הורה חדש כנראה, יחליט שתשלומי ההורים גדולים עליו, כפי שקרה בביה"ס הדמוקרטי ביפו, וידווח למשרד החינוך. באותו רגע, משרד החינוך מבטל את כל האפשרות לתשלומי הורים, והלכו כל השיעורים המעניינים, הלכו כל המורים הייחודיים, והלך כל הרעיון של בית הספר.ביה"ס ביפו, לא נפתח השנה בגלל זה, או שהתלמידים הגיעו והגיעה רק מחצית מהמורים. זה די בעייתי לא? 

לכן, יכול להיות שההצטרפות לחוזר מנ"כל נכונה. באופן זה, אנחנו לא מאפשרים שיסגרו אותנו, או שנפעל באופן "בלתי חוקי", אנחנו דוחים בשלוש שנים את הספק שמישהו יפעל נגדנו (נניח שר החינוך הבא), ואנחנו בעיקר יוצרים בסיס עתידי למשא ומתן עם משרד החינוך על עקרונות שאנחנו דוגלים ומקדמים. כלומר אם משרד החינוך יבוא בדרישות שונות, אז יהיה לנו מסמך המכיר בנו ככאלה וכאלה, ולא קל יהיה לעמוד מולו. 

עדיין אני מודה שקשה לי. קשה לי עם הדו שיח וההתפשרות גם על הסעיפים הקטנים, קשה לי עם השותף איתו אני עושה עסק, ובעיקר קשה לי עם זה שאני מקיימת את העסקה מתוך פחד. פחד שלא יסגרו/יהרסו/ישנו לי. במדינת ישראל של 2014, אנחנו עדיין חיים בפחד שהשלטון לא יתנכל לנו... זה לא נראה לי דרך טובה לחנך. אני יודעת שאת הילדים שלי אני משתדלת לא לחנך ככה. אני בטוחה שגם אתם. אז למה אנחנו מקבלים את ההתנהלות הזאת ביום יום, מול הרשויות כבוגרים? למה אנחנו מתנהלים כך?