בחירות? זה פתטי

אז מה? עוד כשלושה חודשים לערך, כולנו נקום בבוקר, נגייס חיוך רחב על הפנים (כי היום יום חופש בתשלום המדינה...), ,ניקח את תעודת הזהות (שאיתה נולדנו ועם מספרה נמות), ונלך להצביע בקלפי המקומית, הכי קרוב לבית, ונקבע לעצמנו מה יקרה בארבע השנים הבאות... אז מה בעצם אנחנו ניקבע?

כל אחד והקבוצה שלו..., פיסול קרמי, יפעת ג.ש.

אנחנו ניקבע, מי יעשוק אותנו יותר - החברה' הסוציאלים ברשות שלי וחבריה עם כל מיני חוקים שמחייבים אותי, היזם הפרטי האמיד , להעביר בכח הזרוע,  למושיקו המובטל משדרות שכבר הרבה זמן לא מצליח למצוא עבודה, או לענת החד הורית שהיתה חייבת ילד, לא מצאה בעל, והיום קשה לה לסבסד אותו...או למאות אלפי התלמידים המושבים ליד שולחנות יום יום בחינוך עגום עם מורים עגומים, בתוכנית החינוך המתקדמת "אופק חדש", שלא הצליחה למרות האופקים הרבים שהיו לה, להרחיב לילדים את התודעה ואלו החזירו בירידות חוזרות ונשנות במבחני המיצב. או שאולי יעשקו אותנו כרגיל חברינו השחורים, בשם הטלית, התפילין, והכיפה, וכמובן זה שבמרומים, שמאד צריך וצורך הרבה כסף. יתכן שביבי וחבריו יישארו בשלטון, ואז ימשיכו האליטות לעשוק אותנו ע"י מיסים עקיפים של דלק, מים וכו', אבל השורה התחתונה היא אחת- מי שלא יהיה בשלטון מטרתו היא אחת, עושק ציבורי רחב היקף, אשר לרוב נעלם מהעין ע"י צרות אחרות שמספרים לנו אותם אנשים, צרות חשובות כמו - המלחמה נגד איראן... תאונות דרכים...מצב החינוך... (טוב במקרה הזה הם באמת צודקים...המצב פקקט) , או כל מיני צרות אחרות, שיסתירו מאיתנו את האמת, ויסיחו את דעתנו מהבעיה האמיתית - מישהו במצח נחושה, דוחף את היד שלו לכיס הפרטי של כל אחת ואחד מאיתנו וגונב כסף. גונב! זה משנה לכם מי יגנוב מכם? לי לא...כי בסופו של דבר לכל ה"גנבים" האלו יש מעסיק אחד שאליו הולכים הכספים - הבנק המרכזי של אירופה/הנרי קיסינג'ר/ארה"ב או כל גורם אחר האחראי על האוצר העולמי.

הסתכלות בעבר מראה לנו, כי בחירות לא עשו ממש שינוי. אפילו הפלתה של מפלגה אחת והעלאת אחרת, לא בהכרח יוצרת שינויים. בשנים: 1977, 1992, 1996 ,1999 ו-2001 היתה "מהפיכה" והתחלפה המפלגה שבשלטון- ימין שמאל, שמאל ימין...האם בהתאם גם היו שינויים במצב החינוך? במצב הביטחון? הרווחה???? כלומר, כל מי שעולה לשלטון מבטיח הבטחות לכולם. בשטח, מעט מאד מבוצע, וה"מהפיכה" הגדולה היא בעיקר בשמות האנשים, אבל לא בעיסוקם, ולא בהחזר המגיע לתושבים. לדוגמה: אחרי עשרות שנים של שלטון מפא"י, התחלף השלטון בשנת 1977. לא נראה שום שוני ברוב הקריטריונים שנבדוק לפני ואחרי. המגמתיות המשיכה, ולא נעשה כל שינוי במצבם של התושבים. 

כל הגרפים מתוך "שישים שנה בראי הסטטיסטיקה של הלמ"ס" לחץ לדוח המלא

התל"ג המשיך ועלה באותו אופן, מצבם של הסטודנטים לא היה שונה: המגמתיות של העליה היתה ונשארה זהה. הוצאות לצריכה פרטית, מדד הייצור התעשייתי, הרוגים בתאונות דרכים, ואפילו רמת התיירות... בקיצור, השוני שעשתה ממשלה כזו או אחרת הן מינוריות. גם כאשר הפך ביבי לשר האוצר בשנת 2003, ונקט במדיניות "קפיטליסטית" קשה, גם אז, השוני שיצר (נניח בהכנסה הפרטית לנפש, או במדד הייצור התעשייתי) היה כ"כ קטן, שהוא מהר מאד נבלע ברצף הזמן.

אז מה נותר לנו בעצם לעשות? האם חייבים להצביע? אני יכולה להבין את כל האזרחים  הטובים שרוצים לעשות את חובתם, שהרי זה מה שחונכו במשך כל חייהם, ואיך אחרת נשלוט בגורלנו?

כפי שכבר אמרתי, אנחנו לא.

הצבעה לא תשנה כהוא זה, כי קיימות אג'נדות גדולות בהרבה ממה שאני או אתה נצביע מחר בקלפי. ציפי או ביבי או אולמרט או אפילו יאיר, כל משרתי הציבור הללו, פשוט ימשיכו את המדיניות הקיימת היום, ואני מבטיחה לכם שהגרפים ימשיכו באותה מגמתיות ללא קשר למי שישב שם בשלטון.

כל הגרפים מתוך "שישים שנה בראי הסטטיסטיקה של הלמ"ס" לחץ לדוח המלא

אפילו הסתכלות מהירה בתקציב המדינה, ובהשוואה לאורך שנים, ניתן לראות כי לא קיימת  קורלציה מובהקת בין הבחירות והתפלגות התקציב. בגרף שמתחת ניתן לראות כי תקציב החינוך היה בירידה/עליה חדה דווקא בשנים בהן לא היתה תנודתיות בין ממשלות שונות. בהתאם גם תקציב הבריאות. אם כך, כל ממשלה שלא נשים תביא לאותו פתרון.

הגרף נלקח מדוח של מכללת ספיר חלוקת התקציב - תמונת העדיפויות הלאומיות של ישראל

הרבה זמן התחבטתי בשאלה, האם כדאי או לא כדאי להצביע. כל פעם ששללתי את הנכונות, תמיד צצה בראשי השאלה, אז מה כן תעשי? לא מה לא...מה כן? איך את תורמת למצבך בכך שלא הצבעת? שהרי אי עשיה כמוה השארת המצב על כנו...והרי כולנו יודעים (כי ככה חונכנו) שחייבים לעשות משהו,כדי להזיז דברים... ובכן, החלטתי להעמיד במבחן את האפשרויות שיקרו אם לא אלך להצביע, ואם בדרך נס, התאגדו כל ה"חכמים" איתי (לרוב מדובר בחילונים במעמד ביניים+) ולא ילכו להצביע...והחלטתי לדמיין תרחישים אפשריים, ולהלן הדמיון המשתולל שלי ותוצאותיו:

תרחיש 1 - החילונים לא מצביעים - החרדים עולים לשלטון  

הרי זה התרחיש שכוווווולם מפחדים ממנו, נכון? שהרי החרדים יצביעו כולם (20%), והמפלגות החילוניות לא יעברו את המספר הנ"ל, משמע סה"כ % הצבעה מאד מאד נמוך. למעשה, אין בכלל רוב למצביעים לעומת לא מצביעים. מה יקרה?

א. הדמוקרטיה עומדת בפני משבר - זה כבר לא רוב. הרוב, לא הצביע! האם השליט שיעלה הוא חוקי? שהרי, מיעוט ששולט על רוב קורה ב...? דיקטטורה? פשיזם?

"בוא בני, ואראה לך איך בונים מדינה...",
פיסול קרמי, יפעת ג.ש.

ב. החרדים צריכים לנהל מדינה. המדינה ובעיקר החיים שלהם מסובסדים ע"י הרוב החילוני. האם הם ישנו את חייהם ויתחילו להוציא "גזרות שבת"? שהרי תוך מספר חודשים הם יישארו ביד עם מדינה ללא אזרחים כי כולם יברחו מכאן. למעשה, ממשלת חרדים תהיה מעוניינת להשאיר כאן כמה שיותר חילוניים כדי לממן את השיגעונות שלהם כמו: סבסוד מוסדות דתיים, מענקי לידה, וכו'. על כן, כל גזרה תיבדק פי כמה וכמה ע"י האוכלוסייה, ותזכה גם למחאה פי כמה וכמה מגזרות שיורדות עלינו היום (שהרי רוב הציבור כאמור החכים ולא הצביע, משמע הרוב הוא נגד הממשל). לדעתי, מצב החילונים רק ילך וישתפר. ואם מדובר בהעברת תקציבים ממפלצת הביטחון למשרד הרווחה או החינוך, מה טוב...

ג. רוב הסיכויים שממשלה כזו, תצטרך עזרה מהרבה מפלגות קטנות אחרות, משמע יש ייצוג מגוון יותר בממשלה, משמע יותר מריבות כשמדובר ביהודים, משמע התקציב נתקע ולא עובר, והממשלה שוב נופלת. אני משערת שבפעם השנייה שלא ילכו להצביע, כבר תהיה יותר הבנה שזה לא שיטה טובה, אלא בעיקר בזבוז של זמן.

תרחיש 2 - הערבים בשלטון

מה נראה לכם יכול לקרות? אתם חושבים שהם יתנו את יהודה שומרון, ירושלים, גולן ועוד לאחיהם מעבר לגבול או בתוך הגבול? כנראה שכן. הההכל? כלומר, אנחנו נהפוך למדינה ערבית נוספת. נראה לכם? אני מזכירה לכל הסובבים אותי, שעדיין קיים לאבא ביבי ואמא מדינה דוד שנקרא הדוד סאם. הדוד סאם, לא אוהב ערבים כ"כ, ומעדיף שאת הבסיס הגרעיני שלו במזרח התיכון הוא ימקם במדינה מערבית, חילונית, וכן כן,יהודית (לצער חלקינו, בכל זאת הדוד סאם הוא יהודי לשעבר). בכל מקרה, אני לא מאמינה שהוא יאפשר למדינה ערבית לקום, ותכלס, אם יחזירו את חלק מהשטחים שציינתי לפני כן (הטרמינולוגיה הזו מוזרה לי - "יחזירו", מה זה שלי או שלך? מי שנולד שם זה שייך לו...זה לא של המדינה הזו או אחרת...אבל זה כבר פוסט אחר) לא יקרה כולם, אולי פשוט יותר ערבים ישבו בצדק על אדמתם, ויהודים ישבו בצדק על אדמתם, ותהיה הפרדה. כל אחד ישב בשטחו. אולי גם יהיה שלום? (עזבו, זו הערה מיותרת...)

דמוקרטיה?דיקטטורה? כ - ס - ף!!!
פיסול קרמי, יפעת ג.ש.

תרחיש 3 - ביבי נשאר בשלטון והימין קיצוני יותר

כלומר, יותר מלחמות, יותר טייקונים, פחות מדינת רווחה, הרבה יותר בועות. הרבה יותר תחרות. החלשים ומעמד הביניים גוועים, החזקים שורדים. קבוצה מאד מאד קטנה שורדת למעשה. כולנו הופכים לעבדים. אבל רגע... מה המצב היום? אנחנו עדיין לא שם? יהיה יותר גרוע? נכון! אבל כמה גרוע יותר יכול להיות? באיזה שהוא שלב, הבועות באמבטיה הזו יתפוצצו, חלק גדול מהאנשים שלא היה מודע, לא הבין או לא התייחס יטבע, ומי שיישאר יגלה מסביבו מים שקופים ומאד מלוכלכים. ואז הוא יצא מהאמבטיה! כי מי רוצה להישאר באמבטיה מלוכלכת? אז אני אומרת, תנו לו לעלות, כדי שהוא כבר יקריס את המערכת...(רק תדאגו לא לטבוע עם כל הקהל כשהבועות יתפוצצו). 

תרחיש 4 - התרחיש שלא יקרה, כי הרי הקבוצה הזו לא הצביעה... (יהיר לפיד/אולמרט/ציפי  עולים לשלטון)

סוף סוף מישהו ידאג לנו...נכון? עולה לשלטון מישהו כמונו...חילוני, המתעניין רק בחינוך, תרבות וערכים טובים של הארץ הזו. "מלח הארץ"... (מלך?) חברים,wake up!!! האפשרות הזו מבחינתנו היא הגרועה ביותר! למה? כי היא תאריך לנו את ימי הסבל יותר מכל אלטרנטיבה אחרת! מה הם יעשו? ישנו את התקציב? ישנו את ההתפלגות? והרי אדון לפיד וחבריו בטוחים שהצבא זה הדבר הכי חשוב שקיים כאן. כולם חייבים להתגייס! הוא ימנע מהביטחון לקבל תקציבים שצריך? לא? האאא...הוא ילחם בחרדים! הוא ייקח את כל סכומי הכסף שמיועדים להם ויעביר אלינו ולנזקקים...

חברה', אפילו אבא שלו (שהיה הרבה יותר חזק ממנו) בסוף ישב עם החרדים. כי הם חלק מאיתנו, וכמו שלא הייתי רוצה שיכפו עלי את המדיניות שלהם, לא הייתי רוצה לכפות עליהם את שלי. למה שהחינוך שלהם לא יתוקצב? כי הם לא בצבא? כי הם לא תורמים? ראיתם כמה חרדיות נמצאות בבתי חולים כדי לסעוד את הפגועים? ראיתם כמה חילוניות? הם עושים עבודות שאתם ואני לא נעשה לעולם... אז לפני שאתם לוקחים להם את כל התקציב, תחשבו על שוויון זכויות. 

היום כשנסעתי באוטו, עם בעלי ובני, הילדון התחיל לצרוח...משהו הציק לו. לא יודעת מה...כמה שלא דיברנו איתו במילים נעימות, ועשינו לו קוצי מוצי, לא עזר. אחרי רבע שעה, בעלי התחיל לשרוק לו. נהייה שקט. עד סוף הנסיעה (עוד כרבע שעה), בעלי המשיך ושרק. כל פעם שהוא הפסיק לפרק זמן ארוך מידי, התחיל הבכי. הילד הבהיר לנו שהוא לא יקשיב לנו בשפה שלנו. אנחנו למדנו לדבר בשפה שלו. אחרת, לא היינו מדברים בכלל. הוא פשוט לא הסכים. אם תינוק בגיל ארבעה חודשים מצליח לחנך זוג הורים מבוגרים וחושבים, אני מאמינה שיש לנו סיכוי לחנך את הממשלה. אנחנו לא נצביע, כי זה לדבר איתה בשפתה שלה. זה לא עובד! אנחנו נמשיך לצרוח עד שהיא תבין מהי השפה שלנו...שפה שנקראת "חופש".