חוק חינוך חובה לכוווולם?

להלן מכתב שנשלח עוד היום לנציגנו בממשלה ובכנסת, אדון גדעון סער:

לכבוד: שר החינוך 

שלום רב,

 אנחנו זוג הורים לשלושה ילדים - האחד בן 4.5 השניה בת 3 והשלישי בן 4 חודשים. גם בעלי וגם אני עובדים משרות מלאות (אם כי אני כרגע בחופשה לצורך טיפול בילד לאחר הלידה). 

שנינו למדנו במערכת החינוך הממלכתית לאורך כל 18 שנותינו הראשונות, ולאחר מכן המשכנו לאוניברסיטה וכו'...

היום, בהסתכלות לאחור, אנחנו רואים עד כמה מערכת החינוך פגומה ולא מועילה לילדים.

אנחנו רואים את העוול הנעשה לילדים, את חוסר הצדק ברמה היומיומית של מספר מועט של מורים וגננות לילד, את הרמה הירודה של המחנכים ואת האלימות השוררת בבתי ספר ובגנים כתוצאה מהזנחה זו. בעלי ואני החלטנו, כי ילדינו לא יהיו שותפים להזנחה פושעת זו, והחלטנו להעניק להם את המיטב שאנו יכולים. כרגע הילדים בגנים פרטיים בשיטת מונטסורי, והם יהיו שם עד כתה א'. לצערי הרב, העלות של גנים אלו גבוהה מאד. אני משערת שהעלות היא העלות האמיתית הנדרשת לצורך חינוך ראוי לילד, ומס' אנשי צוות בהתאם. 

מאחר ובעלי ואני עבדנו כל חיינו, ושילמנו מיסים כחוק, אנו מצפים לקבל מהמדינה החזר מלא למיסים ששילמנו. בין השאר, מדובר כמובן בסיבסוד לימודים עבור ילדינו כחוק. 

מאחר שאנחנו החלטנו כי החינוך של המדינה לא מספק, והכנסנו את הילדים למוסדות יקרים יותר, איננו מצפים מהמדינה לסבסד את מלוא עלות החינוך הנדרשת, עם זאת, אנו מצפים לקבל תמורה זהה כמו כל אזרח אחר המשלם את מיסיו, ולקבל החזר כפי שמקבל ומושקע בכל ילד במדינה. 

(נניח שהמחיר שאנו משלמים הינו 2500 ש"ח לילד, וידוע כי הסיבסוד הממוצע לילדים במערכת החינוך היא 750 ש"ח מהמדינה לערך, נצפה לקבל סכום זהה מהמדינה , ואת השאר נשלים בעצמנו).אם מסתכלים בחוק חינוך חובה, פרק שלישי, סעיף 6 (2) ג' ד':

" (ג) ...רשאי השר, בצו, להורות כי מי שלא ניתן, לדעת השר, להבטיח לימודיו במוסד חינוך רשמי - ילמד במוסד חינוך אחר, ואוצר המדינה ישא בשכר לימודיו במוסד כאמור,

בתנאים שנקבעו בצו האמור.

 (ד) ...רשות החינוך המקומית כאמור או בעל המוסד, יהיו רשאים, באישור השר, לגבות תשלומים והחזר הוצאות, בשיעורים שהשר יקבע, בעד אספקה שהם נותנים לו,

ובעד שירותים שהם נותנים לו נוסף על השירותים אשר השר הגדיר אותם בתקנות כשירותים מקובלים. אישור השר וקביעת שיעור התשלומים והחזר ההוצאות בידי

השר טעונים אישור עם ועדת החינוך והתרבות של הכנסת." 

מאחר ובעתיד אנו מקווים להתחיל בחינוך ביתי, נצפה לקבל סכום זהה כדי לעזור בהקניית חינוך הולם גם בבית על כל הכרוך בכך. מאחר שהמדינה דורשת לעבור ועדות, ומאשרת את נושא החינוך הביתי ע"י אנשי חינוך משלה, היא מקבלת את הסמכות שלנו לחנך, מקבלת את רמת החינוך שנעניק לאחד מאזרחיה, ועל כן צריכה גם לסבסד זאת כפי שמקבל כל ילד אחר במדינה. 

להזכירכם במדינה זו, חוק חינוך חובה הוא אחד מזכויות היסוד, אולם חוק יסוד אחר מאפשר לנו את החופש לבחור את סוג ואופן החינוך בו אנו מעוניינים. 

בטוחני כי מבין אתה שאנו רוצים רק את הטוב ביותר עבור ילדינו, ועל כן אשמח לשיתוף פעולה מלא מצד משרדך,

וממך באופן אישי כאיש חינוך המעוניין לקדם את רמת החינוך בארץ, את הפלורליזם, ואת חופש הבחירה. 

מצפה לקבל הנחיות ממשרדך באשר להסדרת אופן ההחזר מהמדינה, ומקווה לקבל תגובה במהירות האפשרית.

בברכת חג שמח וגמר חתימה טובה

יפעת ועידו ג.ש.

העתק:  

הממונה על יישום חוק זכויות התלמיד

אעדכן בהמשך מהי תגובתו...

סליחה ילדי...

ילדי היקרים לי בעולם,
רציתי לנצל את היום הזה, שרבים רואים בו יום של סליחות, יום שבו ישות כלשהי (בין אם תקראו לו אלוהים/קומקום מעופף/ חייזר או כל דבר אחר) פותחת את ליבה, ושומעת ומקבלת את סליחותינו. עד כמה שהדבר נשמע לי אבסורדי, ואני לא נוהגת להיות שותפה לטקסי פולחן הנראים לי מופרכים מתחילתם, אני מקבלת את היום הזה כיום חשיבה, חרטה, ובקשת מחילה. והיום אמען את בקשת הסליחה לילדי שבעוד 14 שנים ויותר יחצו את הגבול בין ילדות לבגרות, ויתמודדו עם העולם אליו הבאתי אותם.

מגיע היה לכם להכנס לעולם ורוד יותר. עולם שבו אין עבודה קשה, שהטובים מנצחים, ואתם- החושבים, האחראים וטובי הלב הם הרוב. במקום זה, הגעתם לעולם נלחם.

מצטערת שתאלצו להלחם כל יום על קיומכם. מצטערת שתאלצו לעבוד שעות רבות בעבודה שלא בהכרח תאהבו, מצטערת שלא תוכלו לממש בקלות את חלומותכם. מצטערת שתאלצו לעמול יום יום להחזר חובות שאתם מעולם לא לקחתם, אלא חובות איתם נולדתם וקיבלתם במתנה ליום הולדת שנה. מצטערת שלא יכולתי לחסוך לעתידכם, כי הריבית היתה 0 והכסף נשחק במהירות שיא, אז לא היה לי שווה להשאירו בבנק, והעדפתי להעניק לכם הנאות קטנות בהווה. מצטערת שאתם נאלצים לעבוד בשביל העתיד וההווה שלכם. קיוויתי שאוכל לעזור לכם בבית, אבל הבועה של הנדלן עוד לא התפוצצה כי הנגיד עדיין מאמין שהמחירים צריכים לעלות, והמדינה לא רוצה לשחרר קרקעות... קיוויתי לעזור ברכב, אבל עלות רכב היום כל כך גבוהה בארץ, שהעדפתי לקנות לכם כרטיס למטוס שיקח אתכם למקום שם הרכב יעלה עשירית מהסכום, לא נורא תיקחו תחבורה ציבורית, ואם לא תגיעו בזמן, לפחות תרמתם למדינה ולצפיפות על הכבישים. קיוויתי שאוכל לעזור לכם בלימודים, אבל אני באופן אישי לא חושבת שכדאי לכם ללכת בכיוון זה, כי הלימודים יקבעו אתכם, אתם תלמדו שם המון, אבל תוכלו לקבל את אותה ההשכלה גם במנוי לספריה חינם לחלוטין.

מצטערת שעם הגיעכם לגיל בגרות, והנה אתם בני 18, לא תוכלו לקחת רגליכם ולטייל בעולם, כי המדינה אליה נולדתם מחייבת אתכם להלחם באויב שלא הכרתם ולא תכירו מעולם (כי הוא נמצא מעבר לגדרות תיל, ומעבר לגבולות תרבותיים, אליהם מעולם לא תוכלו לחדור), מצטערת על הקיום המסוכן שתאלצו לעבור ב-18 שנות חייכם, קיום תחת איומי טילים ו-5 מדינות של אויבים שרוצים להרגכם (או לפחות ככה הממשלות שלהם רוצות שתחשבו).

מצטערת שקשה לכם לסמוך על שום גוף הנתמך על ידי המדינה כי אני השרשתי בכם את ההבנה שמערכת הבריאות הממלכתית בקנטים, ושהחינוך בבתי ספר מגוחך.מצטערת על החיסונים שנאלצתם לעבור בגלל בורותי, ועל הטיפול הרפואי הקלוקל שקיבלתם בשנות חייכם הראשונות. מצטערת שכל שכניכם מכל הצדדים חיים על חשבונכם. שיש אחוז הולך ועולה של נתמכי סעד, שהחרדים רק הולכים וגדלים, ובדואים עדיין מקבלים ביטוח לאומי על כל ילד לא חוקי שהם מביאים לעולם. מצטערת שהסביבה מסביבכם מזוהמת, האוויר בקרוב יעלה כסף, והמים כבר אינם בנמצא אלא אם שילמתם הון. מצטערת שאתם מוקפים בסביבה חשדנית, המקימה מצלמות המצלמות אתכם 24 שעות ביממה, ודורשת מכם להזדהות עם תביעת אצבע. מצטערת שהכבישים השתלטו על כל פלח ירוק שעוד נשאר, ושבכל מקרה רק עומדים שם בפקקים.
מעל לכל, אני מצטערת שבמשך 18 שנים לא הייתם ותהיו איתי ועם אבא מספיק, לא ראינו אתכם גדלים כל רגע, ונתנו לאנשים אחרים לגדל אתכם בשבילנו. מצטערת שעד היום, נאלצתם להאבק על תשומת ליבנו, ולעיתים היו צעקות שמלכתחילה נגרמו כי רציתם שנראה, ונשמע ונעשה איתכם. אז סורי, מצטערת שלא הייתי שם. עבדתי. לא, אני יודעת. זה לא תירוץ. כן, גם אבא יודע. גם הוא היה שמח לקרוא לכם יותר מ-2 סיפורים לפני השינה. אבל תדעו לכם ששמחנו כל פעם שהתלוננתם כי לא רציתם לישון. הבנו שהצלחנו במשהו. הבנו שכיף לכם, ואתם לא רוצים שזה יגמר.
אני מצטערת על כל הפעמים שבהם אמרתי לכם לא לרוץ, ולקפוץ ולהשתגע  בציבור, כי זה לא מתאים, ומביך ואולי מרעיש ומפריע. אתם ילדים, זוהי זכותכם הטבעית. אז תשתוללו כמה שתרצו. ואם בא לכם להתחבא בתוך מתלה של בגדים כשאני לוקחת אתכם לחנות בגדים משעממת, אז כל הכבוד שמצאתם לכם משחק. סחטין על היצירתיות, וסליחה על הכעס באותו רגע. אתם הייתם פשוט ילדים.
מצטערת אם אמרתי לכם יותר מידי לא ופחות מידי כן. מצטערת אם לא התייחסתי אליכם באותו הכבוד כמו שאני מתייחסת לכל מבוגר העומד מולי, רק בגלל שאתם לא מגיעים לי למותניים.

מעל לכל אני מצטערת, שהחלטתי לא להביא לכם יותר אחים או אחיות, בגלל חישובים כלכליים, ובגלל שלא רציתי להקטין עוד יותר את תשומת הלב המועטה שאתם כבר מקבלים. העדפתי לחלק את הזמן הקצר שלרשותי בין שלושתכם ולא בין עוד. אני מצטערת, כי אני חושבת שהייתם נהנים עם עוד אח או אחות, ואני חושבת שהיה טוב להגדיל את כוחכם מול העולם הזה...

אני לא רוצה לתרץ, ולא להסביר, ואתם כבר יודעים שהכל נעשה מתוך אהבה בלבד ורצון שיהיה לכם טוב.
זה מטען לא קל. העולם שסביבכם לא קל. הוא לא סבלני, לא רגיש ודי דורסני. אבל יקירי, יש בידיכם שלושה דברים שיעזרו לכם להתמודד עם כל דבר ולנצח:
האחד הוא משפחה - החזיקו ידיים, היו שם אחד בשביל השני.
השני הוא בטחון עצמי, שאני מקווה שהצלחתי ואצליח לטעת בכם, ביטחון שיאפשר לכם לרוץ אחרי כל חלום, מחשבה או רעיון שתחשקו בו...
והאחרון, שהוא היתרון הגדול ביותר שיהיה לכם בעולם הזה - חישבו, היו הגיוניים, וביקורתיים כלפי סביבתכם הרחוקה והקרובה. המשיכו לשאול שאלות, ולעולם אל תניחו לסקרנות שלכם למות. היא המפתח לעליונתכם בעולם הזה.
אוהבת אתכם
אמא

מיסים רבותי מיסים...

אני לא יודעת מה איתכם, אבל לי ממש נמאס!

נמאס לי מעליית המחירים של כל מה שנמצא מסביבי בחיים, נמאס לי שהממסד עדיין מכחיש, נמאס לי בעיקר, ממיליוני אנשים שלא אומרים כלום ושהמציאות נראית להם בלתי נמנעת - ו"מה לעשות, יש משבר עולמי...." ובעיקר נמאס לי, מזה שבאופן קבוע כל חודש אני משלמת כמות מסים ההולכת וגדלה ואין לי שום סיי בעניין. לא יודעת אם יצא לכם לקרוא אבל, הרעיון המקורי של מיסים בארץ ישראל, אמור היה להיות מאד מדוד ומבוקר. מסים לא היו אמורים לעלות כל בוקר וערב, ואנשים יכלו לחיות את חייהם, בלי להרגיש שמי יודע למה נתעורר מחר.

"דירה להשכיר" - אל תקנו דירות!! מה אתם חושבים
הבריח את העכבר מקומה חמישית? מיסים!
פיסול קרמי, יפעת ג.ש.

חוק יסוד משק המדינה 1א-ב :

1א- "מסים, מילוות חובה ותשלומי חובה אחרים לא יוטלו, ושיעוריהם לא ישונו, אלא בחוק או על פיו; הוא הדין לגבי אגרות".

1ב- "מסים, מילוות חובה, תשלומי חובה אחרים ואגרות המשתלמים לאוצר המדינה, ושיעוריהם לא נקבעו בגוף החוק,  ולא נקבעה בחוק הוראה שקביעתם בתקנות טעונה אישור הכנסת או ועדה מועדותיה, קביעתם בתקנות טעונה אישור מראש או תוך התקופה הקבועה לכך בחוק - בהחלטת הכנסת או בהחלטת ועדה מועדותיה שהכנסת הסמיכה לכך."

אז נכון, לא משנים את המע"מ כל שני וחמישי, וגם לא את מס הכנסה, אבל הממשלה מצאה דרך אחרת לעקוף את החוק הנ"ל, וזאת באמצעות מסים עקיפים, קרי מחירי דלק, מס על מכוניות, מזון וכו'.

אבל עוד לפני שניכנס למסים העקיפים הנגנבים מאיתנו על בסיס שעתי, בוא נבחן מה לוקחים מאיתנו המסים ה"חוקיים"...

מס הכנסה

הגוף הנ"ל לוקח מצלחתו של כל אדם ואדם על בסיס חודשי סכום לא מובטל של כסף, על בסיס "חוקי",ללא משא ומתן או בירורים. מס הכנסה נכנס באופן עצמאי ומוריד לעצמו מהמשכורת האישית של כל אחד מאיתנו את הסכום המופיע בחוק ו"מגיע לו". במידה ואין לך משכורת, הוא יכנס לחשבון הבנק שלך. במידה ואין חשבון בנק הוא יעקל את העסק, המכונית, הריהוט שצברת, הבית, מי יודע? אולי גם את הילדים...אם חושבים על כך קצת יותר, מס הכנסה, גוף ממשלתי ציבורי לכל דבר, נכנס ללא צורך בקבלת רשות לחשבון הבנק הפרטי שלי, בבנק פרטי לכל דבר, וזכותו המלאה לעקל משם כל סכום שהוא טוען שהוא שלו. מה עם זכות הקניין? מה עם החוזה שאני חותמת מול הבנק הפרטי? מי נתן לו את הזכות הזו להתערב כך בחיי, ולגזול ממני את ששלי? החוק? אני, לא חתמתי עליו. אני לא הסכמתי לתנאים אלו. ואני בטח ובטח שלא מוכנה שהגוף הציבורי המשפיל הזה יכנס לי לחיים ויעשה בהם שמות. למה הכוונה?

לפני מספר חודשים, קיבל בעלי היקר טלפון מלקוח איתו עבד פעם, שמודיע לו (רק מתוך אכפתיות ורצון לעזור), שמס הכנסה "בעקבותיו", ומעקלים כל נכס שיש לו אצל אנשים, שיתכן שהיה לו קשר עסקי עמם. עברה עוד שעה, התקשר עוד לקוח שכזה, וכך לאחר יום מלא טלפונים כ-5 לקוחות הודיעו לו שהבנק מבקש "לעקל" מהם כספים ששייכים לו.

בואו נבהיר את תוכן ה"עיקול": מדובר סה"כ ב-3500 ש"ח, שמס הכנסה החליט שהוא לא שילם בזמן. מס הכנסה לא התקשר/פיקסס/שלח מייל או יונת דואר אלינו להודיע כי קיימת בעיה. הוא לא הודיע על כך דבר לרואה החשבון של בעלי , הנמצא איתם בקשר יומיומי. הוא פשוט החליט יום אחד, שברצונו להרוס את שמו הטוב של בן אדם, בין אם במכוון ובין אם לאו, ופנה ישירות ללקוחות שלו.

למה????

התשובה פשוטה - אנשים משלמים יותר מהר, כשהעסק שלהם או שמם הטוב בסכנה .

אם יש חוצפה יותר גדולה מזו, היא, כשהאדם אליו נטפלים אינו אשם כלל ועיקר (מה שכמובן היה עם בעלי). מסתבר, שמס הכנסה חייבים לבעלי 10,000 ש"ח, ורואה החשבון הגיע עמם להסדר קיזוז. נשלחו מכתבים, היו הצהרות, אבל מס הכנסה התעלם מהמכתבים. הוא לא שם לב. אופס. סליחה. לא התכוונו. מה, פגענו לך בשם הטוב? ללקוחות שלך נשאר טעם רע בפה? טוב, אז נשלח מכתב שאומר שפרעת את חובך לכולם....

תודה.

לא, באמת תודה!!!!!!!!

הדבר הראשון שחשבנו לעשות, היה לתבוע את מס הכנסה, על פגיעה בשמו הטוב של בעלי והעסק שלו. הבעיה היא, התברר לנו, שכדי לתבוע את מס הכנסה אתה צריך להיות מינימום דנקנר, או לפחות הבן שלו עם סוללת עורכי דין שלא מביישת את אולמרט...וגם אז הם לרוב זוכים. ירדנו מזה. הלך השם הטוב...

ביטוח לאומי

כמות המשאבים, שאדם צריך להשקיע היום, בכדי לקבל מביטוח לאומי את מה שהוא עבד בשבילו כל חייו, היא פשוט שערורייתית. כמות הטפסים, השעות שיש להעביר במשרד הפנים בטלפון או בתור, היא ללא ספק מפלצתית ביחס לכל מקום אחר בעולם. על מנת לקבל היום מענק לידה יש למלא טפסים, המעסיק צריך למלא טפסים, צריך להעביר את החומר לביטוח לאומי, ולחכות כחודש וחצי  עד לקבלת כל שקל. עדיף היה לי לא לשלם ביטוח לאומי, ולחסוך לעצמי שיהיה לי בשעת הצורך/לידה/זיקנה. לא צריכה אותם. ואני בטח לא רוצה להתחנן כל פעם מחדש למה שמגיע לי. לא אנסה בכלל לתת דוגמאות למקרים ש"נדפקו" ע"י הביטוח לאומי, אך ישנן לא מעט כתבות בנושא מהתקופה האחרונה כתבה בנושא. 

מס בריאות

עוד מס שערורייתי, שאין שום סיבה שנשלם, בהתחשב ברמה הירודה של הרפואה הציבורית הניתנת היום. מי שבאמת רוצה עזרה בעת משבר חולי, חייב להשתמש בשירותה של הרפואה הפרטית, ואתם מוזמנים להכנס לפוסט שכתבתי בנושא רק לפני כחודש כדי להבין במה מדובר. בריאות במגזר הפרטי

אגרת טלויזיה

אני לא יודעת מה איתכם, אבל לי אין טלויזיה בבית. לא יאמן? תתפלאו, יש לא מעט משפחות כאלו, המעדיפות שלא לחשוף את הילדים שלהם, ואת עצמם למכשיר הממכר הזה, ולתכניו המשפילים. רשות השידור היום היא אחת השערוריות הגדולות במדינה, עם תקציב של יותר ממיליארד שקל לשנה!!! מה הם עושים בכסף הזה? הרי הם מקבלים מכל אחד מאיתנו קצבה כל רבעון? הרי התכנים שם מביישים אפילו את הכבלים... הבעיה שלי עם רשות השידור היא אישית: אין לי מקלט טלויזיה, אני לא רואה טלויזיה, אבל הפלא ופלא, אני עדיין חייבת לשלם על טלויזיה. למה? ככה, כי יש לי אפשרות לקלוט שידורים במחשב. מי רוצה את הטלויזיה שלכם? מספיק! תרשמו- לא מעוניינת! אחרי סגה ארוכת שנים שבה הציקו לנו עם מכתבי אגרה חוזרים ונשנים ואנחנו מצידנו נמנענו מלהגיב, החלטתי, שנמאס לי עם האיומים האלו, וכתבתי מכתב לרשות השידור לאגף הגבייה. לאחר שהסברתי שאין לי מקלט, אני לא רואה ולא רוצה לראות טלויזיה, ושאני גרה ביחידת דיור עם הורי שכבר משלמים, ירדו ממני. אבל אני מודה שזה היה מתיש.

"אליעזר והגזר" נא ללמוד מאליעזר...
מה שזרעתם תקצרו בריבית...
פיסול קרמי, יפעת ג.ש.

ועכשיו, בואו נעבור למיסים העקיפים. אלו שמכניסים לנו בדלת האחורית, כי לא יכולים להעלות לנו את זה בבת אחת, אחרת יהיו להם הרבה מריבות על הכביש. המע"מ כמובן מהווה את מנהיג המיסים העקיפים, אך הוא די קבוע. מה שמעניין יותר זה עלייה חסרת תקדים במחיר של כלל הדברים שקיימים היום במשק (או לפחות לדברים המלווים אותנו ביום יום):

ירקות ופירות

שמתם לב שאפרסק ב-7 ש"ח נחשב כמעט "זול"? ממתי הפירות כאן בארץ כאלו יקרים? מה קרה בשנים האחרונות והאם זה קרה בכל מקום? אז כן, היתה בהחלט עלייה במחירים בכל העולם. אבל אין ספק שישראל תופסת מקום נכבד בעליות הרציניות יותר (ראה גרף למטה ). והשאלה היא למה? שהרי מים הם כבר פחות נדירים מפעם, (עם כל המפעלים המתפילים למיניהם), קרקע אכן יקרה וערך הקרקעות היום עולה, אבל קרקע חקלאית היא קרקע חקלאית, ולשנות זאת צריך הרבה קשרים ומאמצים כי הולקחש"פ לא מתירה בקלות שינויי יעוד...אז מה? לדעתי זה בעיקר חבורה של פוליטיקאים היושבים למעלה ומשחקים בנו כמריונטות ודואגים לכך שחיינו לא יהיו קלים או נעימים כתמול שלשום (אחרת יהיה לנו זמן לחשוב...)

גרף מתוך אתר FAOSTAT  המציג את השתנות מחירי האפרסק משנת 2000 ועד 2010 ביחס למדינות אחרות כארה"ב וספרד
(אל דאגה - היום זה רק המשיך לעלות)

מי לא שם לב לפני יומיים למחיר העגבניה שעשה קפיצה והגיע למספר הדו ספרתי 13 ש"ח. היתכן? מה קרה? לפי פרשנים "דגולים" כתבה בנושא, המחיר קפץ בגלל החום... החום????למה? עד היום אוגוסט היה נעים? השמש היתה מלטפת? מה זה השטויות האלה? ואם זה אכן נכון, אז אבוי לנו, מקומות מתקדמים בעולם מגדלים היום חוות שלמות בצורה הידרופונית, ומשתמשים בחממות סולריות ואחרות לצורך גידולים. באופן זה מזג האויר לא פוגע בכלל ביבול, המחירים קבועים, ויש את הירקות בכל עונה שתרצו. אם עדיין לא הצלחנו להתמודד עם פגעי מזג האויר בארצנו, כי אז למה לא עברנו עוד כמה שנים קדימה, והתחלנו לפתח חקלאות שכזו? אולי כי זה משתלם? חסכני? יקטין עלויות לאזרחים?

גרף מתוך אתר FAOSTAT  המציג את השתנות מחירי העגבניה משנת 2000 ועד 2010 ביחס למדינות אחרות כארה"ב וספרד 

יש לשים לב, כי בעוד שבמדינות אחרות בעולם מחירי הפירות והירקות נשארו די קבועים, או שלפחות הממוצע נשאר די קבוע (אם היתה עליה אח"כ באה ירידה), אז בישראל זה לא כך. בישראל הכל נמצא בעליה קיצונית וקבועה מאז שנת 2000 (ראה גרף). והסיבה? אני עוד לא עליתי עליה...

דלק ומכוניות

אין ספק שאחת הפגיעות היותר קשות שקרו בשנים האחרונות היתה העלייה הדרמתית במחירי הדלק. נכון, המאגרים הולכים ונגמרים...אין לנו הרבה חברים שיש להם דלק בשפע...(למרות שארה"ב דואגת להצטייד כל שנה בעוד דלק ממדינות שהיא "עוזרת להן" ראה ערך לוב,עירק, אפגניסטן). אבל עדיין, מחירי הדלק בעולם כולו לא עולים באותו יחס. "המחיר "נטו" של ליטר בנזין , נכון לינואר 2011 הוא 2.309 שקל בלבד. נוספות עוד 70 אגורות לליטר "הוצאות שיווק" ועוד אגורות בודדות על "דלף ביטוח ותוסף החזקת מלאי תפעולי". עכשיו מגיעה המדינה ומוסיפה נתח עצום בפאי המחיר, 3.09 שקלים "בלו קצוב", שהוא לא פחות מ-43% מהמחיר הכולל. לעיגול העסק מוסיפה המדינה גם מע"מ כחוק..."ראה 

כתבה בMAKO .

אותו סיפור עם מחירי המכוניות. לפני כ-6 שנים נסענו בעלי ואני לניוזילנד וקנינו שם אוטו כיפי nissan bluebird שנת 2002 (אז הוא היה בן 4-5) וחדיש יחסית.הרכב עלה לנו 2000$ ניו זילנדי, ובתרגום לעברית- 6000 ש"ח. אתם קולטים? 

אלו המחירים שם...ותאמינו לי כשאני אומרת שהמשכורות שלהם לא שונות משלנו לרעה (אולי לטובה). אז מה הקטע? למה עולה לנו רכב בארץ בן 4-5 פי 10? פי 12? למה????? 

אותו סיפור אותה הגברת בשינוי אדרת - מכס... אתם יודעים כמה צריכים לשלם היום יבואנים על כלי רכב הנכנס לארץ? בעצם, אם מנסים לבדוק ממה מורכבת עלותו האמיתית של רכב, מגלים שעלותו האמיתית קטנה ממחצית הסכום אותו אנו משלמים, ולהלן החלוקה: 

אחת הבעיות הקשות המגבילות את הוזלת הרכב, ויוצרת מונופול בתחום, היא הרגולציה והתחיקה בנושאי הרכב. לדוגמא: כל יבואן מורשה לייבא רק סוג רכב אחד. למשל היבואן קרסו יכול לייבא רק את רנו וניסאן.לכן, יש לו בעלות על המחיר ואין תחרות.גם žיצרן הרכב בחו"ל בוחר לו רק יבואן אחד. הוא אינו מורשה לבחור שלושה יבואנים. לכן, לא נוצרת תחרות.

žאנשים חייבים לקנות רכב פרטי כי אין אלטרנטיבה ציבורית לנסיעה ברכב פרטי. כל זמן שיש ביקוש המחיר לא ירד. 

בקיצור, אין ספק שגם כאן, עושים הכל ע"י תחיקה ומיסוי כדי לבזוז את האזרח על בסיס יומיומי...

אין ספק שאפשר להמשיך ולחפש עוד ועוד תחומים, ובעצם כל תחום בארץ המחויב ומסובסד ע"י המדינה (חינוך, בריאות, מגורים...) הוא גניבה של כסף הישר מכיסו של האזרח לטובת ה"מערכת הכללית", הבולעת את כספו בלי לדפוק חשבון. והשאלה שכולכם בטח שואלים היא, אוקי, נכון, גונבים מאיתנו, ללא הצדקה, אז מה לעשות? ניסינו לעשות מהפיכה חברתית בקיץ שעבר, וחטפנו בוקס בפרצוף בצורה של מיסים גבוהים יותר ש"יסבסדו את המניירות שלנו"... מה לעשות? קודם כל להבין שעובדים עלינו בעיניים! זה לא נכון שהמשבר העולמי גורם לכל הבעיות כאן... וזה לא נכון שהממשלה הבאה תיקח פחות מיסים... (תאמינו לי, הכי מפחידים אותי זה אנשים כמו שלי יחימוביץ' שרוצים שכולנו ניתן וניתן כדי שלכולם יהיה שווה אבל פחות) וזה גם לא נכון שביבי, שרוצה קפיטליזם טהור באמת רוצה לפתור יחד איתי את הבעיה הזו...לא!!! הוא רק רוצה לגרום לכם לחשוב שהוא רוצה, כדי שתבחרו בו שוב. 

הבנתם את כל זה? עכשיו תתחילו לעשות...

אל תקנו רכב חדש! אל תשלמו אגרת טלויזיה אלא אם אתם באמת חייבים (יש המון "הטבות" שלא ידעתם בנושא)! תציפו את מס הכנסה וביטוח לאומי בתלונות על דברים שעשו לכם שאינם חוקיים, ואם אתם יכולים תתבעו אותם! תשתלו ירקות בגינה, ואל תקנו אותם במחירי עתק שכאלו! תתחילו לחיות בקהילות קטנות, שחבריה תומכים אחד בשני, ותחליפו מוצרים, שירותים וכל דבר שלא ממוסה. אל תקנו דירות! תפסיקו לפחד מלעמוד ברשות עצמכם...וכשיגיע היום ותצטרכו ללכת לבחור, תודיעו - אני לא מצביע! כי לא משנה מי יהיה בראש, הוא קודם כל לוקח מכם בכפיה, ומחליט בשבילכם על מה להוציא וכמה. 

אני רוצה להחליט בשבילי. אני רוצה לשלם על מה שבא לי, ואני לא צריכה מתווכים! כי על כל מתווך שאני לוקחת מתוך פחדנות, אני משלמת פי 4 (לו, למתווך שהוא לקח, ולשני הבנים שלהם שמונו שלא כחוק על הדרך)...

תסכולו של אמן

"Airhead", תמונת אקריל, יפעת ג.ש.

 בארץ שלנו, להיות אמן זה אתגר. כמו כל דבר אחר. כשאתה חי עם עוד מאה איש על כל מ"ר, התחרות היא כל כך גדולה על התשומת לב שהסיכוי באמת להצליח וליהנות מהפירות ממש אפסי. 

זה מתחיל ממש מהילדות, היום יותר מתמיד יש נטייה של ההורים לדחוף את הילדים לפרסום וחשיפה, אבל ישנה גם דחיפה לכיוון מצוינות, דבר הגורר בעקבותיו הרבה כשרונות צעירים, הנחשפים בגיל מוקדם ומתפתחים בגיל צעיר. 

אני באופן אישי התחלתי לצייר בגיל תיכון. אני זוכרת את עצמי יושבת לי בהפסקות ומציירת עם צבעי עיפרון. יושבת עם בלוק ציור, במקום שהוא צדדי, אבל עדיין מושגח ע"י האחרים. אני זוכרת שעד כמה שאהבתי לעשות זאת לעצמי וללא הנחיות, אהבתי לשמוע את דעתם של אנשים על הציור. היה לי חשוב שהציור יחשף, גם אם באופן תת מודע. תמיד זה נחמד לראות איזה תלמיד או מורה שעוברים לידך ומתלהבים ממה שציירת. וזה נותן מוטיבציה. מוטיבציה להמשיך בתחום. 

אוניברסיטה. לימודי אדריכלות. התחרות בעיצומה, וכך גם הרצון להשתפר, וליצור משהו חדש. כל פרויקט מתוכנן עם מחשבה רבה, וכל הגשה מוקפדת כך שתמשוך את מירב הקומפלימנטים. באיזה שהוא שלב, קצת מאבדים את הנושא, את המהות של היצירה. ההגשה הופכת לאוביקט החשוב, פחות חשוב התוכן. ואתה רואה שזה עובד לך. וששופטים את העבודות שלך תמיד לטובה, בעיקר אם הן נראות טוב. לא בהכרח אם הן טובות. ולאט לאט אתה מאבד את התכנים, העבודות נעשות שטחיות יותר, אבל מפוצצות מבחינת שואו. כמה שעריכה ממוחשבת יכולה להסתיר. כמה שיכולת ציור וגרפיקה יכולה לחפות על חוסר באידיאולוגיה ומהות. 

עבודה. מתחילה בחיים האישיים. נגמרו המסגרות של המדינה. מעכשיו אני מתחילה ליצור בעצמי. וכך עם האמנות. מתחילה בציור אקריליק על קנווס, אח"כ שמן, צבעי מים, עבודה בגבס, שילוב חומרים, ובסוף פיסול. חימר. פיסול דמויות. ויש לי אינספור רעיונות. ואני יוצרת עוד ועוד פסלים. אין בעל,אין ילדים...יש זמן בשפע. אז יוצרים. הרבה... והדירת חדר כבר צבעונית לגמרי מכל הציורי גיר, והמגירות מפוצצות בציורי מים ואקריל. והפסלים מתחילים להערם. ולאט לאט, עם היצירה באות השאלות והבעיות. ובסה"כ מתמודד אמן עם 3 בעיות עיקריות (אחרי שהבין שהוא רוצה ויודע ליצור ):

"נשיות", ציור גיר צבעוני על עץ, יפעת ג.ש.

בעיה ראשונה : תוכן

 השאלות הראשונות הצצות אצל רוב האמנים (לפחות אצלי זה היה כך) מתחילות ב... מה אני עושה? בשביל מה? בשביל מי? הפיסול, הציור, זה אסטטי ונחמד, אבל איפה האמירה? אמנות צריכה להגיד משהו מעבר לאסטטיקה. או שלא? ואז נהיה בלקאאוט. ואתה לא מצליח יותר ליצור. כי כבר מחפשים בזה גם מטרה. אבל מה זה מטרה ראויה? מעולם לא לימדו אותך את זה...לא לימדו אותך לחשוב, להתעמק, ליצור כביקורת. די חבל...

חוף הים ת"א, ציור מים, יפעת ג.ש.

ואז שומעים את המשפט - "אין בעיה שהאמנות תהיה אסטטית בלבד. למה לא? מה רע באסטטיקה?" 

אין רע. אבל מה טוב?

זה יפה. 

יפה, ושטחי.

או קי. אז מוצאים תוכן...הגיע הזמן ללמוד מחדש. ללמוד לחשוב, לבקר ולבסוף לתרגם זאת ליצירה. ואולי אחרי שנלמד, נבקר, נמחיש, וניצור מחדש, נבין כמה לא ידענו... ובסוף גם נמצא אמירה. כזו המתאימה לנו, ואנחנו מצליחים לבטא אותה. 

בעיה שניה: פרסום

אחת הבעיות הקשות לאומן היום היא היכולת לפרסם את עבודותיו. במידה ואתה אמן מתחיל, ללא קשרים ומקורבים בצמרת, היכולת שלך להגיע לקהל הרחב אפסית. וגם אם כבר הצלחת בדרך זו או אחרת להגיע לקהל, יש צורך להמשיך ולשמר את השיווק והפרסום כדי שהעבודות לא תשכחנה, ואז "איבדת את המומנטום". זה די כמו לרדוף אחרי הזנב של עצמך. הבעיה אצלי, ואצל אמנים רבים היא, שאני שונאת לשווק, שונאת קהל, שונאת לנסות להסביר את עצמי, להתחנחן, להיות נחמדה למי שלא מגיע, לתרץ, לנהל ויכוחים עם אנשים לא חושבים (90% מהאוכלוסייה). בעצם כל תקשורת עם הסביבה שנעשית באופן לא טבעי, שנואה עלי. אז מה הסיכוי שלי להגיע לאותו קהל? מה הסיכוי לשכנע, להפיץ, לשמוע דעות? די אפסי...אלא, אם אעשה את מה שרבים שלפני עשו - אקח מישהו שיעשה בשבילי את העבודה. בשביל זה צריך כסף. ואם קיימת בעיה רצינית לאמן מתחיל , אז כסף מנצח אותה. אז נניח והחלטנו לקחת את העבודות החוצה, לקהל. במקרה שלי, העבודות שלי קצת בעייתיות. לא ניתן לשנע אותן בקלות. הן שבירות. על כן, אין לי אפשרות לקחת אותן לתערוכה של יומיים ולהחזיר. אין לי אפשרות שיהיו ביריד חוצות של שלושה ימים, ואין לי אפשרות להעמיד אותן בקניון בדוכן למכירה. זה לא נוח, ולא מתאים. אז הייתי שותפה למיזם שכזה הנקרא "דרך אומן". אמנים בפרדס חנה, הפותחים במשך 3 ימים בשנה את הסטודיו שלהם לביקורי קהל. ואז הקהל הגיע. והתלהב. באמת אהבו את זה.ואז החלה הבעיה השלישית...

בעיה שלישית: מכירות

בוריס, פיסול קרמי, יפעת ג.ש.

יש אמנים שמרגישים שהחשוב ביותר זו המכירה, ולא כ"כ נורא להם להוריד מחירים, או להתפשר על הסכום. כשאיתי מתחילים להתווכח על מחיר של עבודת אמנות, אני מרגישה כמו רוכלת בשוק של קזבלנקה, ואוטומטית כל ההנאה שהייתה לי, וההתלהבות הראשונית של המכירה נמוגה. אני לוקחת את זה אישית כשמישהו מנסה להוריד אותי במחיר, או יותר גרוע מזה,כשאיזה מכר או חבר אומר לי , "נו תעשי לו מחיר...הוא אחלה בן אדם". אם היית אחלה בן אדם, לא היית מתנהג כמו עארס הודי!... רוב רובם של הישראלים מתמקחים. זה המנטליות הדפוקה הזו, ש"אם לא עשו לי הנחה, נדפקתי. ואם הורידו לי שקל, ניצחתי את המערכת". לא משנה שאני יכול לקנות בדיוק חצי מסטיק עם השקל הזה. אז המחיר גבוה, ועל כן המכירות נמוכות. ובד"כ מי שמבין ולא מתווכח עם המחיר הם דווקא הזרים (אמריקאים, צרפתים...). בקיצור הבנתי, שאת העבודות עלי להציג בגלריה, או בת"א או בירושלים. אחרת, אין כמעט קונים. עכשיו, לך תשיג גלריה בת"א, שמציגה את עבודותיך בפחות מ-5000 ש"ח. בקיצור, החשיפה שלך עולה כסף... עוד לפני שמכרת חצי עבודה, וכבר אתה בחובות. לא סתם אומרים על אמנים שהם אנשי עסקים גרועים. 

אז מה בעצם הייתי רוצה? הייתי רוצה, שהאמנות תעלה מדרגה מהרדידות המוצגת. הייתי רוצה שגופים מפלצתיים כמו בנקים, מלונות יוקרה, חברות ענק, יפרסמו עבודות בגלריה שלהם של אמנים מתחילים, (כי אחרת האמנות תדלדל, התכנים ייעלמו, ויישארו רק עבודות חלולות של אנשים מקושרים ולא הכי מוצלחים, והכי הייתי רוצה שהישראלים ייפטרו מהמניירה הזו של להתווכח על הסכום, בעיקר על עבודות אמנות, שהערך שלהם נובע נטו מהערכה אישית של האמן. לא אהבת, אל תקנה...אהבת, תשלם! אל תתמקח! זה פשוט, לא מכובד...