כשאני הייתי קטנה, היינו כל היום בחוץ. היינו משחקים "חיי שרה", געגעגע וכל משחק כדור אחר שמזכיר. היינו גם מטפסים על כל דבר שלא זז, וגם כמה דברים שזזו. עצים היו מבחינתנו תוצר נאה של הטבע למטרת טיפוס נטו, ואולי בניית מחנה אם מדובר באקליפטוס טוב. כל חתיכת זבל שנזרקה הפכה מהר מאד לכלי נשק/מקום מחבוא/ אוצר.
ה"חומר" שאיתו עבדנו היה לרוב עלים, בוץ, חול (כן, כזה שפעם היה בים, אבל בגלל הרבה שנים של שהייה מתחת לעצי אקליפטוס ואורן, והרבה חתולים, הזכיר יותר חומר חום אחר).
כל מתקני הטיפוס והמשחק שהיו בנמצא כללו 3 צבעים- אדום צהוב וכחול (למרות שכולם היו מאד מתקלפים ולכן כללו את 3 הצבעים, שהיו בצביעה של השכבות הקודמות). כל המתקנים היו מברזל, גם המגלשות, ואם הגיע הקיץ, ידענו שאסור להישב עליהן אחרת נחזור עם כוויה דרגה ב' הביתה. המתקנים האחרים כללו לרוב מוטות ברזל שחוברו ביניהם ליצירת מבנה עליו טיפסנו ופשוט ישבנו כמה שיותר גבוה.
במקרה שלי (ילדת בסיסים), היו גם כמה מטוסים שהפכו מתקני משחק ולא היתה שום בעיה להתישב בקוק-פיט ולהפוך טייס גם אם היית בגיל 3. זה, המקרה שלי...
אחי הקטן כבר זכה למתקנים אחרים. ראשית, אצלו הטלויזיה היתה בנמצא. (גם אצלנו, אבל בעיקר בשביל קטקטים לשבת בבוקר...מעבר לכך לא היה מה לראות).אצלו גם היה מחשב. לי היה "קינג קווסט" במחשב. הוא כבר שיחק עם עכבר. אחוז הזמן שהוא בילה מול המסך עלתה ב-20%. לא כי הוא שונה ממני, פשוט כי היתה לו אפשרויות. המתקנים שהוא נהנה מהם במגרש המשחקים, כבר כללו הרבה יותר פלסטיק. המגלשות היו צבועות יפה, ולרוב אפשר היה להתישב עליהן גם ביום קיץ חם. אחי כבר פחות טיפס על העצים, אלא התמקד במתקנים שבגני המשחק, וברחבות הכדורסל שהופיעו לצידן. זה המקרה שלו...
הילדים שלי נמצאים היום ב"עולם האגדות". יש להם מסכי טלויזיה/מחשב/אייפד או אלף אפשרויות אחרות, בין אם אני אוהבת ובין אם לא, בין אם יש בבית טלויזיה (אין), ובין אם לא (אז יש אצל סבא/תא שגרים ליד...). מתקני המשחק המוצעים להם היום כבר עשויים מנירוסטה ומתכות מנצנצות אחרות. פלסטיק זה אווט. מתקנים אלקטרוניים שעובדים על אנרגיית השמש זה אין. מצע החול עתיק היומין נעלם לחלוטין ומקסימום נכלא בארגז חול פינתי ומייצג. כל שאר השטח גומי. או דשא סינטטי תלוי כמה הגן משחקים מושקע. הילדים כבר לא מטפסים על חבל אמיתי, אלא על רשת מסיבי פלסטיק וברזל וחבקי פלדה אל חלד. אפילו העצים הפזורים היום בגני המשחק הם כבר לא מה שהיה פעם. אם תטפס עליהם הם לרוב ישברו תוך שניה כי עובי הגזע שלהם 7 ס"מ.
עולם המים הפך להיות היום מרכז העניינים. אם פעם, היינו משתדלים למצוא ברז דולף בקצה גן המשחקים, כדי לעשות לנו תעלת מים ובוץ, היום, יש לנו ריצפות המשפריצות מים עם תותחי מים ספריים בגבהים משתנים, ומזרקות אינטראקטיביות. וזה שוס. הילדים מתים על זה. הם יכולים להיות שעות באזורי המים. אבל המים קצת שונים. זה לא המים של פעם. קודם כל זה מים עם כלור וחומרים מחטאים כך שחס וחלילה לא יעבור איזה חיידק מוכן לילד. שנית, הרחבה נקייה, ורחוקה מכל דבר שמזכיר חול, כדי שחס וחלילה לא נתלכלך ויווצר בוץ (לא עלינו...) אפילו המתקני שתייה היום הפכו להיות מפוצצים, לוחצים פה, יוצא שם, זורם לבריכת ניקוז שממנה שותה הכלב וכו'. פעם לא היו בכלל ברזיות. היינו מביאים בקבוקי מים ממוחזרים עם מים חמים בפנים. המים של גני המשחק היום, הם לא באמת מים. זה עוד מתקן פלסטיק שהילד נהנה ממנו, אבל הוא רחוק מצורתו האמיתית ואופן השימוש בו. אבל ילדים לא יודעים זאת. רק מי ששיחק פעם עם צינור ליד ארגז חול, יודע כמה הילד מפספס...
ומתקני המשחק בעצמם...וואוו! היום המתקנים הם חווייה לעיניים. ממש יצירות אומנות .
הם מכילים משחקים בתוך משחקים, והם גבוהים...כמה שהם גבוהים... כ"כ גבהים, שילד עד גיל 4 לרוב די פוחד לעלות למעלה. זה גם לא בהכרח בשבילו...כי אם פעם היינו מגיעים לגן המשחקים, והילד היה מטפס על מה שהוא יכול ומה שלא, היה נשאר לגיל המאוחר, היום, כשאתה מגיע לגן שעשועים יש לך שילוט על כל מתקן, ובכניסה לגן, וביציאה, ועל כל מקום שאפשר המורה לך שזה לילדים מגיל 6 ומעלה, או יש לעלות רק בליווי הורה, או שזה לא נועד לילדים מעל גיל שנתיים...בגנים מתקדמים, יש אפילו פקחים העוברים ומורידים ילדים שאינם בתווך הגיליים המתאים מהמתקן. שחס וחלילה הילד לא יפול או יפגע. כי היום כבר הרבה יותר קל להפגע. הרי המתקנים ממש גבוהים. ככל שאתה רוצה להלחם ביותר מסכי טלויזיה, המתקן שתיצור יהיה לרוב גבוה יותר. היום, מעל כ47% מזמנם הפנוי של ילדים עובר מול מסכים ואמצעים טכנולוגיים אחרים.
 |
אז, מה הן בעצם חלק מהבעיות העולות היום במתקני משחק קיימים?
בעיות בגני משחקים סטנדרטיים
• חוסר בשוויון הזדמנויות - הודות
לקושי שהמתקנים דורשים המוביל לבריונות ושליטה
• גני משחקים "שוממים" – בשל
טווח נפילה ובטחון הדורשים שטח רב.
• בטחון מופרז המוביל לפגיעות יתר – בשל אמצעי בטיחות רבים מידי הכוללים מצעי גומי, מעקות, סגירת מתקנים מכל הכיוונים, הילד בטוח כי הוא מוגן ואינו שם לב לצעדיו ונפגע.
• בטחון מופרז המוביל לפגיעות יתר – בשל אמצעי בטיחות רבים מידי הכוללים מצעי גומי, מעקות, סגירת מתקנים מכל הכיוונים, הילד בטוח כי הוא מוגן ואינו שם לב לצעדיו ונפגע.
• סגירת מתקנים לאורך זמן - חומרים ומתקנים הדורשים לרוב יבוא ו/או חלקי חילוף כנ"ל גוררים פעמים רבות סגירה של מתקנים לפרק זמן ארוך (חודשים)
• שיעמום וחוסר עניין – מתקנים
נייחים, ומתקנים קבועים שאינם משנים את אופיים, מהווים מקור די מהיר לשיעמום הילד. אחרי פעם –פעמיים הילד ממצה את המתקן ומחפש לאתגר את עצמו. אז מתחילות התאונות.
• ונדליזם והרס - מתקנים
"מושקעים" ו"מנקרי עיניים" מהווים פעמים רבות מוקד לונדליזם
של נוער, בעוד שמתקנים טבעיים (בולי עץ, צמיגים וכו') לרוב אינם מושכים הרס. גם
במידה וכן נעשתה פעולת ונדליזם, הרבה יותר קל וזול לתקנה. כמובן שבגנים שבהם היה
שיתוף של הקהילה לבניית המתקנים, רוב הסיכויים שלא יהיה ונדליזם, כי האוכלוסיה
תרגיש כי זה "שלהם".
כיצד משפיע הטבע על ילדים?
 |
| "הגן הפעיל" -שיתוף פעולה ופעילות בלתי נגמרת |
•הגברת היצירתיות
•אמפטיה רבה יותר לסובב
•פחות ונדליזם
•שיפור תפקוד קוגניטיבי
•שיפור הקשר עם המבוגרים
•הקטנת הצורך בתשומת לב, היפראקטיביות וסימפטומים דומים
•הקטנת אלימות ואגרסיות
•מעורבות בהקמת הגן הטבעי מאפשרת לילד לשהות יותר בחוץ במקום מול הטלויזיה
•הקטנת תופעות השמנה, ובריאות לקויה אצל ילדים
ובכן, לאחר שבחנו את השפעותיו החיוביות של הטבע עלינו ועל הדור הבא, ולאחר שראינו את החוסר העצום הקיים היום בגני משחק, נעשה שתיים ועוד שתיים ונגיע לקונספט של "גני משחק טבעיים".
מהו "גן משחק טבעי"
בשמו הלועזי מוכר כ: Natural Playgrounds. "אזור עם הכי מעט מרכיבים מלאכותיים (שנעשו ביד אדם) שניתן. שימוש בצמחיה מקומית, גבעות, הרבה עצים. גנים טבעיים עוצבו במטרה להחזיר את הילדים והמבוגרים בחזרה לטבע. "
בעיר, מדובר ב"סביבות משחק" (Playscapes), ואלו זהות לגנים הטבעיים בכך שאינן מכילות מתקני משחק סטנדרטיים, כמו כן הן מוגדרות ע"י עיצוב הנוף ולא ע"י גבול גדרות.
סביבות משחק מציעות מגוון אפשרויות משחק "פתוחות" המאפשרות לאנשים להיות יצירתיים ולהשתמש בדמיון שלהם.
מדובר בסביבות מפתחות, משקמות שיכולות להפעיל ולתרום רבות בייחוד לילדים בעלי הפרעות קשב וריכוז ומוגבלויות אחרות. הגן הטבעי יכול להיות בנוי בצורות שונות, אך ישנם מספר אזורים שהוא עשוי להכיל :
אזור א' - גן פעילות פיסי:
טיפוס, זחילה, ריצה, קפיצה,שוו"מ ועוד. האזור המרכזי של הגן, המכיל שטחים רחבים ככל הניתן המכילים מתקנים המתאגרים את יכולתו הפיסית של הילד ברבדים השונים. אזור זה הוא האזור שבו מוציאים לרוב את מירב האנרגיה, והוא מאפשר שימוש לתווך גיליים ואוכלוסיה גדול מאד.
 |
| Elementary school in Glens Falls, N.Y, Valbyparken,Copenhagen |
אזור ב' - "הגן המתפרק":
כשמו כן הוא. גן עשייה והרכבה. גן המכיל אלמנטים טבעיים וממוחזרים שאינם מחוברים, המאפשרים לילד ליצור בעצמו את סביבתו כל פעם מחדש. הגן הנ"ל לרוב נמצא בארגזים גדולים, הנפתחים עם תחילת היום/הפעילות, ובסוף היום מוחזר כל החומר לתיבה הגדולה. הגן מאפשר יצירתיות עד אין קץ, וילדים נוהגים ליצור מהאלמנטים מבנים, מכונות או דברים בסגנון. הגן מפעיל את היצירתיות אצל הילד וכן את החברות שלו, שכן לרוב זה מבוצע בקבוצות (אלא אם הילד בוחר שלא).
 |
"הגן המתפרק"אזור ג' - גן החושים:
האזור הכי "מעורר" בגן, יוכל להכיל פעילויות שיחזקו ויעוררו את כל חמשת חושינו. ככל שיעשה שימוש רב יותר בחומרים טבעיים ונזילים (מים, בוץ, עלים וכו') כך תגדל משמעותו של הגן והנאתם של הילדים. פעילויות רלוונטיות לחושים השונים:
 |
אזור ד' - גן דמיון:
גן המשלב אלמנטים חזותיים הקוראים להפעלה של משחק תפקידים ויצירת מקום ומציאות אחרים.
אזור ה' - גן לימוד:
גן העוסק בתקופה/מקום/אירוע בהיסטוריה או בהווה המתאר תהליך דרכו לומד הילד על הנושא.
לדוגמא:גן התהוות העולם, גן גוף האדם ועוד. הגן מכיל אלמנטים / פינות אשר מצד אחד מסבירות לילד את התהליך המדובר ומצד שני מהוות לו מתקן משחקים ומחקר. בבית הספר המונטסורי בפורטלנד החליטו ליצור מסלול פעילויות המקיף את כל בית הספר, ומכיל לאורכו תחנות של פעילות. כל תחנה מאפשרת משחק ופעילות , חלקה מוגדרת (תחנות בנייה ועשיה, עם חומרים טבעיים מונחים במקום לשימוש) וחלקה פתוחה המשאירה הרבה מקום למשחק פתוח ודמיון. כל פעילות, מהווה נדבך נוסף המסביר את אופן התהוות כדור הארץ ומאפשרת לילדים להכיר את התהליך דרך משחק.
פינת "הרואה ואינו נראה"
ילדים הנמצאים בגן המשחקים, צריכים פעמים רבות מקום מפלט. לא בהכרח מבריון או הצקה, אלא מעין בוחנת. ילדים צריכים שתהיה להם את היכולת לפרטיות לכשהם צריכים אותה, בעיקר ברחבת המשחקים שם ההתמודדות מול החברה כ"כ אינטנסיבית. בגן הטבעי יהיו אזורים שיהיו מוסתרים אך ימוקמו לצד הרחבה המרכזית, כך שכל אחד השואף לפרטיות, מקום לברוח אליו, ומקום לחשוב בשקט, יוכל למצוא בו תשובה. עם זאת, מיקומו לצד הרחבה המרכזית, ימנע הפרדה וניתוק טוטאליים ויאפשר השגחה במידת מה. הפינה תיצור גומחה/חלל קטן שיאפשר שהייה לילד אחד עד שניים ותהיה עשויה מחומרים טבעיים.
אמנות בגן המשחקים הטבעי
 |
| Tokyo,Nishi-Rokugo |
אמנות בגן הטבעי היא חלק בלתי נפרד. כל חלק בגן הוא מקורי ויצירתי וללא חזרתיות, ועל כן אמנות היא חלק מובנה במהות הגן. מעבר לרעיון היצירה, קיים שימוש רב בצבע, דוגמא, חומר משתנה (הן בשביל התחושה, והן בשביל העין). אמנות בגן יכולה להתבטא הן בפיסול יצירתי ולרוב גם בר שימוש (פסל שניתן לטפס עליו), הן בריצוף או קירות ייחודיים, או בכל אלמנט אחר טבעי/מלאכותי שהוכנס לגן לצורך תלייה/שימוש. דוגמא מעולה לכך הוא הפארק הענק בטוקיו בשם Nishi-Rokugo, פארק הצמיגים, שמאפשר פעילויות מדהימות תוך שימוש בחומר ממוחזר הצמיג, ויוצר פיסול סביבתי משגע שמהווה גם אלמנט משחק חסר תחליף.
 |
| Tokyo,Nishi-Rokugo |
 |
| Glamis adventure park |
 |
| התמונות נלקחו מאתר הבית של Shdwell community project |
אמנות אחרת שניתן לראות היא האמנות היותר "חתרנית" במובן שהיא נעשית באופן ספונטני ע"י הקהילה המשתמשת בפארק. בין אם מדובר בגן משחקים שכונתי, המאפשר יצירתיות יומיומית או מאורגנת, כפי שניתן לראות בפארק ההרפתקאות גלמיס (או בסרטון כאן) בלונדון, הנמצא בקהילה קטנה בשם שדוול, שהחליטה להקימו בכוחות עצמה. הגן משחקים הטבעי נבנה בשבלבים וממשיך להיבנות כל הזמן. הוא מהווה מקור השראה וביטוי לאמנות המקומית, ולגישה הסביבתית הטבעית הקיימת בקהילה.
ביטויה של אמנות בגן הטבעי גם יכולה להיות בקנה מידה קטן. האמנות היא כלי ל"צביעת גן" ולשדרוג פריטים שהיו נראים פחות מעניינים ויותר מוזנחים ללא הנגיעה האמנותית. דוגמא לכך ניתן לראות בגני ילדים שונים בגרמניה, אנגליה וארה"ב, בתמונות הבאות.
 |
| עציצים צבעוניים, ממוחזרים מעשה ידי התלמידים. התומונת נלקחו מאתר Pinterest |
 |
| כיתוב צבעוני מאיר עיניים של מספרים למשחק קלס או סתם ללימוד מספרים. |
הגנים הטבעיים הם בעלי מעוף גדול בהרבה מאשר כל פארק או גן עם מתקני משחק סטנדרטי. הם הרבה יותר אישיים, ופתוחים למגוון רחב בהרבה של ילדים. עם זאת, יש להם מספר בעיות עקרוניות שיש להתייחס אליהם. הבעיה המשמעותית ביותר, בעיקר בארצנו הקטנטונת שיש לתת עליה את הדעת היא בטיחות. על כך, ועל איך בעצם לבנות את הגנים הללו, בפוסט הבא. תנו לדמיון שלכם להשתולל עד אז.
