ועמדנו מנגד

עד כאן.

אתמול ה-4 לאפריל שעה 7:00 בבוקר החלו מטוסים להפציץ את העיר אידליב שבסוריה. מעוז מורדים מרכזי במלחמת האזרחים העקובה מדם של אסד נגד המורדים הסורים. כבר היו עדויות לשימוש בגז. אתמול נחצו כל הקווים. שוב. 

אתמול נהרגו יותר ממאה אנשים ונפגעו אלפים. בעיקר ילדים ונשים. והתמונות זועקות והסרטים מחרידים. 

פוס משחק. עוצרים הכל. זה מה שהעולם צריך לעשות. 

נכון, יש לכם עקרונות ואג'נדה, ואולי המורדים טועים ואולי זה אסד, אבל זה בטח לא הילדים. ברגע זה, צריך העולם להגיד אנחנו עוצרים הכל, מוציאים את הילדים מהמשחק האכזרי שלכם, ואח"כ אם אתם רוצים, תמשיכו להרוג אחד את השני. 

יש כאן יותר מידי סימני שאלה בלתי פתורים במשוואה - 

מי יעשה דבר כזה? האם אסד באמת כזה אידיוט ומתאבד פוליטית, שהוא מוכן להפציץ את אויביו בלי להבין שהוא מפנה עולם שלם כנגדו?

מה קורה לעזאזל עם כל מדינות אירופה שקולטות אליהן פליטים בהמוניהם, אבל לא עושות שום דבר כשקורה משהו כזה?

האם יתכן שמר טראמפ הגדול, יפתור את כל העניין בהאשמה פוליטית של קודמו. זה פשוט לא ראוי. לא רק מוסרית, זה לא מכבד. למה אף אחד לא עוצר את המשחק האכזרי הזה? 

ואיך יתכן שכל התקשורת האלטרנטיבית אינה מדווחת? כאילו זה עוד מקרה בתוך מלחמה שלא נוגעת לעולם המערבי? כשיש פיגוע של מתאבד מוסלמי באמצע לונדון ונהרגים שלושה אנשים,  כל העולם זועק, FOX מדווחת, כל התקשורת האלטרנטיבית מגויסת. ואני איתם, באמת, אכן ראוי לדווח ולהפסיק את הטרור האיסלאמי בעולמנו. אבל מה ההבדל בין מרכז לונדון לעיר אידליב? האם באמת יש הבדל בין הילדים אלו לילדים אלו? 

היום כבר אין תירוצים - יש תקשורת, יש צילומים , יש ווידאו יש הכל, ואת הכל רואים בזמן אמיתי, לא חודשים אחרי שזה קורה. והעולם עומד מנגד ושותק. 

כמה ילדים עוד צריכים למות כדי שהעולם יתעורר? כמה ערימות של גופות דרושות כדי לנער בלוגרים בעולם כולו להבין שיש להם כוח היום והם צריכים לעשות בו שימוש דווקא ביום כזה. למה לא שומעים אף אחד? או יותר מזה, למה לא עושים כלום? 

אנחנו נמצאים לפני חג הפסח, לפני יום השואה, ואנחנו עומדים מנגד. אנחנו, שלפני 77 שנה, עשו לנו את אותו הדבר. אנחנו שטענו תמיד- איך העולם לא הגיב? איך לכל הרוחות בעלות הברית לא התערבו? אנחנו עומדים מנגד. 

לפני כעשרים וחמש שנה עמדתי באושוויץ והסתכלתי סביבי. זה מאד סוראליסטי החוויה שם. באמת קשה היה להאמין. התמונה שנחרתה לי הכי הרבה היתה, כשעמדתי ליד הגדר הגדולה, ובנוף הקרוב, כמה מאות מטרים משם עמד כפר. כפר עם אנשים רגילים. אנשים שראו ורובם כנראה שמרו על שתיקה. אנחנו הכפר הזה. אנחנו לא עושים מספיק, אנחנו נמצאים כמה מאות מטרים משם, יכולים לקלוט ולטפל, ואנחנו לא עושים די. 

ישראל במשך השנתיים האחרונות קלטה אלפי ניצולים מסוריה וטיפלה בהם בגבול הצפוני. זה ראוי, זה מוסרי. זה לא מספיק. 

ישראל שלי, מן הראוי היום שתכריז על מצב חירום, ותייצר מסדרון הומניטרי, ותאפשר להוציא את כל הילדים הכלואים בסוריה כבני ערובה אליה. שתקלוט אותם ותאפשר להם לחיות. אלו לא ילדים סורים, זה הילדים של כולנו, זה ילדים של המין האנושי ויש לנו מחויבות כלפיהם. הוריהם, המדינה שלהם, הממשלה, כולם נטשו אותם. הם לבד. הם היתומים של העולם. ומחובתנו לדאוג להם. לא מחר. היום. 

למה אני לא עושה כלום? מי אני? אני אדם בודד. אין לי צבא. אין לי כוח פוליטי. אני אזרח מהשורה, שקם הבוקר לעיתוני הזוועה של היום יום. וכנראה שהיום, זה הזיז משהו. כנראה שהיום הבנתי שאני יושבת מנגד ולא עושה דבר. 

עברו שנים מאז הפוסט הקודם שלי בבלוג הזה. שנים שהעדפתי להקדיש את הכתיבה והעשייה לחיובי וליצרנות, לילדים ולקידום שמחת החיים שלהם, ולא לויכוחים, פוליטיקה והתנצחויות. 

זה נהדר, אבל זה לעמוד מנגד. 

היום חזרתי להיות אמעצבנית. 

זה באחריותי לדאוג שאף ילד לא ינשום מחר גז סארין במקום את את רוח האביב, 

זה באחריותי לדאוג שאף ילד לא ישכב בפחד תחת בניין מופצץ, לבד וללא מבוגר,

זה באחריותי לדאוג  שכל ילד מחר יוכל לחלום, לשחק ופשוט להיות ילד. 

זה לא מגיע להם. מגיע להם יותר, מאיתנו, המין האנושי. 

זה באחריות כולנו.

מעולם לא ביקשתי את עזרת הציבור, או האמנתי בכוחו ויכולתו. היום אני מבקשת. בואו נרים קול צעקה. בואו נצעק כל כך חזק שהפוליטקאים ישכחו לדבר יפה, ויעשו. אם כל בלוגר, אזרח איכפתי וכל עיתונאי, יקומו ויצעקו, אם כל אחד ידרוש שהמלחמה הזו, ולא משנה מה תוצאותיה חייבת להפסיק, לפחות עד שנוציא משם את הילדים, אולי נצליח. אולי. 

אם אתם מחפשים להיות שותפים למאבק , מוזמנים להכנס, לתרום ולתמוך...למרות שרבים מהארגונים היום כבר טוענים - אנו צריכים בעיקר את התפילה שלכם ואת הפצת הידע. עזרה מעבר לכך, מיותרת וכבר לא תושיע אותנו. 

ארגון עזרה - 

https://www.karamfoundation.org/

אל תסדרו לי את הטבע...

ככל שאני הולכת ומתעמקת בנבכי "גן המשחקים הטבעי", ככל שאני קוראת בספרים על החשיבות של הטבע, כך אני רואה עד כמה הוא אינו קיים סביבנו. כמה איבדנו את הנכס היקר הזה, וכמה קשה, ממש קשה לדרוש אותו בחזרה.

אוגוסט 2015, עשינו את הטעות ההיסטרית ויצאנו יחד עם כל עם ישראל לטייל בצפון. נכון, כל הסיבות של כולם, ועדיין זה באמת הזמן הכי "נוח", ומה לכל הרוחות עושים עם הילדים חודשיים בבית?!!!, כשבעצם לצאת החוצה ממש קשה בגלל החום והלחות, ללכת לטייל לכל מקום ציבורי סגור זה פשוט סיוט כי אתה נפגש עם עוד 6 מיליון משועממים כמוך, ואז מגיעה ההכרה כי אתה יכול בעיקר ללכת החוצה למקום רטוב, מקום שבו תוכל להתרטב וכך לא תסבול קשות. ואתה מחליט לנסוע לצפון, כי בים כבר היית 50 פעם הקיץ, כנ"ל בבריכה, וזה פשוט לא אותו דבר כמו לעמוד מתחת למפל הבניאס ולהירטב, או ללכת עם הרגליים בנחל דן ושניר.

ואתה יודע שיהיו איתך עוד 50 איש מתחת לכל טיפה שתרטיב אותך. ואתה עדיין מחליט שזה הכי טוב שניתן... אז יצאנו צפונה, ובהחלטת וטו מהירה בן זוגי איים על פרידה אם נישן באוהל ב-38 מעלות חום, וכך יצא שהזמנו לילה בבית הארחה נחמד ליד כל אזורי הבילוי הכי רטובים שניתן למצוא בצפון.

הגענו. ארוכה היתה הדרך עם 3 ילדים באוטו בגילאים 3-7. אחה"צ עבר בבריכה כדי לא להעמיס עוד נסיעה, וביום למחרת החלטנו על מבצר נמרוד ונחל הבניאס. התחלנו עם המבצר בהבנה שבצהריים נרצה רק צל ומים, ובצהריים המשכנו לכיוון אתרי הבניאס השונים.

יקר. זוהי החוויה הראשונה. אבל מילא, ממשיכים... חניה ענקית, מספיק מקום, ואנחנו בהתלהבות עוד שנייה כולנו במים מאושרים. ואז אתה פוגש בפקח הראשון. והשני, והשלישי, והשלט הראשון, והשני והשלישי, וכולם אומרים לך את אותו הדבר- אסור להיכנס למים! מהההההההההההההה?????????!!!!!!!!!!!!!!!!

השתגעתם? את כל הדרך עשיתי בשביל זכרון הילדות הזה? הילדים עם סנדלי מים ובגד ים, כולם בטמפ' גוף של 41 מעלות, בהבנה ברורה שמיד יהיה צינון ניכר, ואתם אומרים - אין מים????? למה??????????

ואז אתה מתחיל לקבל הסבר מקיף שהמים כ"כ צלולים ויפים כי אף אחד לא נכנס אליהם, ואם יכנסו הם יזדהמו, ולא זו בלבד, יש במים את עדשת המים הירקרקה שנמצאת רק כאן, ואסור לפגוע בה. סליחה? אתם רציניים? אתם קולטים מה קורה כאן? מצטערת להגיד ולהישמע ברברית וחסרת כל חשיבה סביבתית, אדריכלית נוף שכמותי, אבל אם זה עדשת המים הירקרקה או אני, התשובה היא - אני!

"לראות ולא לגעת..."הדרך החדשה לטייל בטבע בישראל.

 בשביל מה קיימים הגנים הלאומיים ושמורות הטבע, אם לא לקחת את הטבע הפראי, ולהנגיש אותו לכולם. לשמור עליו כדי שנוכל להשתמש בו, לתחזק, לטפל, כדי שנוכל להנות ממנו, לא כדי שעדשת המים הירקרקה תתרבה.... אני חושבת שיש כאן בעייה קשה בסדרי העדיפויות.

כשכולנו היינו ילדים, הלכנו במים, התרחצנו בבניאס, שחינו ביהודיה ובעוד מקומות רבים אחרים. עשינו את זה בחינם, ללא הסדרה. דאגנו לאסוף אחרינו לכלוך, אבל הכרנו את הטבע דרך הרגליים. לא העיניים. מה ההבדל הגדול, בין ללכת ליד נחל דן לבין לראות סרטון שלו בטלויזיה? חוץ מטמפ' הגוף שלי באותו רגע? כל הרעיון של הליכה בטבע היא להנות מפירותיו. להנות מהצמחייה, להנות מהמים, מהענפים ומהחול.

ובכל זאת, היום, כשאני יוצאת לטבע, כל מה שאני רואה זה אזהרות, הנחיות, ואיומים.

זה שלי!!!!!!!!!!!!!

"בריכת שכשוך" - כאן, מותר לגעת במים...לך ולעוד 1000 איש

אני חיה במדינה הזאת, משלמת בה מיסים, והטבע הזה, על כל עושרו, שייך לי, ולך ולך. ואין לי שום בעיה לחלוק אותו עם כולם, אבל למה למנוע ממני להנות ממנו? במקום לבזבז את כל הכסף הרב שאתם מקבלים בכניסה (90 ש"ח לכל שמורה!!!) על עוד פקח ועוד שלט ועוד שביל אספלט, תעשו טובה ופשוט תנקו את המים בסופו של יום. בסדר, אז תקחו אזור קטן בנחל, בחלקו העליון ותגדירו אותו כאזור שלא לכניסה בגלל העדשה החשובה. אבל לקחת את כל מסלולי המים הכי מקסימים שהיו בישראל (נחל דן, נחל הבניאס, נחל שניר),למנוע מאנשים להיכנס למים לאורכם, ולשים בסוף כל מסלול "בריכת שכשוך" שמתרכזים בה 2000 איש על 100 מ"ר...? זה פשוט מעליב! אני מרגישה ששדדו לי עוד חוף של הכנרת וסגרו לי אותו כחוף פרטי.

אפשרות נוספת, אם ממש דואגים מעומס האנשים בשמורה והפחד שזה "יהרוס את המים", תגבילו כמות אנשים בשמורה. גם ככה זה הזוי להכניס כ"כ הרבה לכזה שטח קטן. תסגרו את השמורה עד שחלק יצאו. תשמרו על מספר מוגבל של אנשים במקום, שיאפשר לכם לתחזק את המים. טיילתי רבות בניוזילנד, ובמזרח, ומעולם לא אסרו עלי להיכנס למים מחשש לבע"ח או לצמח מסוים. נכון, יש שם פחות אנשים... אז תיצרו סיטואציה דומה!

מעבר לכך, אני חייבת להגיד שפשוט נדהמתי מהפיתוח באותם מקומות. אין בכלל תחושה של טבע פראי. הכל מרגיש אורבני, סלול, מוסדר, ומונגש. לכל הרוחות - בנחל דן שמו שביל של בטון!!!! מה קורה לכם? זו שמורת טבע! אני לא אמורה להרגיש כמו בפארק הירקון... ובכל זאת, בחרו לשפוך המון כספים על פיתוח אינטנסיבי עירוני דווקא בשמורות אלו.

סידרו לנו מעבר "טבעי". לפחות באזור זה, לא השתמשו בבטון...

פעם, כשהיינו הולכים לטבע, היו סימנים של קק"ל על סלעים. זהו. היית צריך לרוץ ולחפש אותם. במזל גם היית מוצא.  לילדים זאת היתה פשוט הרפתקאה, למצוא את הסימן הבא. כשסיפרתי לאורי שלי, בן השבע וחצי, על המסלולים שנעשה, ככה הלהבתי אותו. אמרתי לו שהוא הולך לטבע ויצטרך למצוא את השביל עם הסימונים המיוחדים שהכינו בשבילו...

זה היה מביך. אורי לא מצא אפילו סימן אחד! ולמה? כי הם נעלמו. כבר לא משתמשים בהם יותר. בשביל מה? השביל הוא ברוחב 3-5 מ', ויש שילוט ברור מעץ, עם נתיב אחד בודד. בהתפצלות שמים שילוט ענק שמצביע על הכיוון הנכון. בקיצור, כל העניין, האתגר, ההפתעה, והגילוי שהיו מנת חלקנו כילדים בטבע נעלמו כלא היו.

כילדים, תרבות הטיול בטבע היתה חלק מחיינו, הן ביומיום והן בחופשות . היינו הולכים החוצה בהבנה שנמצא דברים חדשים. שנופתע. שאולי אפילו נפצע, אבל שנגלה משהו חדש, נגלה את היכולות שלנו וכמה הן נרחבות.

כיום, הילדים לא מגלים אפילו נמלים, ואם כן, ישר מרססים אותן.

לאחר 3 ימים ב"טבע" האורבני הישראלי, בדרכנו חזרה הביתה, התלבטנו בן זוגי ואני, האם לעולם לא נצליח למצוא מקום כזה יותר בארץ? האם כל חלקה טובה נתפסה ע"י מיליוני מטיילים, שחיפשו להם מקום נוח לטייל בו, שאינו השביל ליד ביתם? לשימחתי, בן זוגי נזכר במקום בו היה לאחר הצבא, והחלטנו לבדוק אותו.

ירדנו בכביש סלול מפותל, והגענו למרגלות הירדן ההררי. לבד. סוף סוף לבד. ורואים מים. הרבה מים. סוף הקיץ עכשיו, הזרם המרכזי אינו כזה חזק, על אף שהוא סוחף, ובנקודה ההיא, הוא מתפצל להמון נחלים קטנים בין קני סוף וסלעים. חלקת גן עדן הקטנה שלנו. וכך היא תשאר. לא כי לא הייתי רוצה שאחרים ידעו עליה. אני חוששת מה יקרה כשהרשויות יגלו שיש חלקה מקסימה כזו שעדיין לא לוקחים עליה כסף, ולא הסדירו אותה. no mans land.

"לגעת במים, לגעת ברוח..."

כאדריכלית נוף, אני "מסדרת" פעמים רבות את השטחים הפתוחים שסביבנו. אני מנסה ליצור סביבות ירוקות, שיהפכו בחלוף הזמן לטבע זמין. טבע שקרוב לביתנו ולילדינו גם בחיי היום יום. סוף הקיץ לימד אותי לקח. הוא לימד אותי צניעות. כשהטבע קיים, הוא לא צריך עזרה. הוא לרוב מושלם. כשאני מנסה ליצור לו תחליפים, אני צריכה לזכור שהקושי שהטבע יוצר - השבילים הלא ברורים מלאי הסלעים, הצמחיה העבותה והלא מסודרת, המבט שנסגר ונפתח לעיתים תכופות ואינו מאפשר תמונה ברורה כל הזמן, ובעיקר השימוש באותם חומרים נזילים, שמשנים את צורתם כל הזמן כמו מים, חול, אדמה וסלע, צריכים להשאר כשמם - נזילים ומשתנים. לא קבועים, לא ברורים. מפתיעים.

ריצ'ארד לוב הוא סופר, חוקר ופילוסוף שעוסק בטבע והשפעתו עלינו האדם. בספרו "הילד האחרון ביער", הוא מקדיש פרק שלם למה שהוא קורא "הקרימינליזציה של משחק טבעי". מה קורה לחברה המודרנית, שהיא הופכת את המשחק בטבע של ילדים למשהו מסוכן, ולא חוקי. משהו הנתקל באין ספור הגבלות. הוא מסביר כי ככל שהפיתוח גדל ויותר חלקים בעיר נחרשים לטובת בנייה עתידית, כך נותרות לנו פחות ופחות קפסולות של טבע בחיינו. הקפסולות האלו, הופכות למשהו מוגן של "תסתכל אך אל תיגע..." אחרת לא ישאר בכלל, והטבע הזמין היה ואינו עוד.

היום בישראל קיימות ערים (לדוגמא רעננה) שאוסרות על טיפוס על עצים כי זה פוגע בעץ. בקליפורניה, באזור הדיונות נאסר להעיף עפיפונים כי זה מפריע לסוג מסוים של ציפור החיה באזור.

המסר שאנו מעבירים לילדינו, כך אומר ריצ'ארד הוא ש"משחק טבעי אינו מקובל, ספורט מוסדר ומאורגן על מגרשי דשא סינטטי הם הפעילות חוץ המקובלת היחידה" אנחנו מנסים להוציא את ילדינו ממסכי הטלויזיה, ולאמר להם לצאת החוצה לשחק. אבל לאיפה?לאן יצאו? מה יעניין אותם שם?

"אל תסדרו לנו את הטבע" אמר לי חקלאי ממושב תלמי אלעזר. אנחנו עורכים כעת תוכנית אב נופית לישוב, ומשתפים את התושבים בתכנון. החקלאי וחבריו ניסו להסביר לנו, לצוות המתכנן, שלפעמים עדיף להשאיר את השביל לא מוסדר. לפעמים עדיף, להשאיר חורשת אקליפטוס ללא ספסלי פיקניק, ולעיתים כדאי להימנע מיצירת גשר מעל נחל קטן. למה? כי ככה הטבע רצה...ולרוב, הוא יודע יותר טוב מאיתנו.

תוצאות ה"דמוקרטיה" - בית הספר הדמוקרטי בחדרה מציג פנים שלא הכרנו...

היסטוריה

תחילתו של סיפור זה מתחיל לפני כ-14 שנים, כאשר מחליט בית הספר הדמוקרטי בחדרה בשכונת ברנדס, לשדרג את עצמו, לגדול ולהפוך מבית ספר המבוסס על מארג מבני קרוונים, לבית ספר אמיתי. ללא תקצוב, יוצא בית הספר בהכרזה על תחרות , אליה ניגשים כ- 11 אדריכלים. משרד אבירם אדריכלים זוכה בתחרות. המשרד מציג תוכנית ובה מספר שלבים לפיה פותחה התוכנית (תמונות מתוך מצגת האדריכלים באתר בית הספר):

א'- שימור העצים

ב'- יצירת מתחם חצר מרכזית

ג' - יצירת חצרות בינות לעצים

שלב א' - "שימור עצי האקליפטוס והגדרת מרחב החורשה כשטח פתוח, מבטיח את שימור הייחוד והאופי של האתר. "

שלב ב' - "החצר המרכזית – לב הקמפוס"

שלב ג' - "החורשה מהווה בסיס לרצף של חצרות, סביבם מתפתחים הבתים.החורשה קושרת בין הבתים ומשמשת ליבה של כל אחד מהם.קנה המידה של החצר ומידת הפתיחות אל המרחב הכללי, מותאמים לגיל".

בשנת 2004 נערכה התחרות. התוכנית הסופית שהוגשה לתחרות וניצחה היתה התוכנית שלהלן. תוכנית זו זכתה בתמיכת פרלמנט רחב ביותר של כ-400 איש, שהגיעו להפגין את חשיבות האירוע ויחסם לבינוי, ואהבו את התוכנית.

למי שמבין ביננו, ולמי שלא מבין, מדובר בניצול יפה של פני השטח הקיימים: יצירת הרבה מבננים קטנים, המדברים בקנה מידה של הילד, עם חצרות קטנות ובעלות נושאים שונים. וכל זה בינות לעצי אקליפטוס כבירים, שמצלים על השטח, ויוצרים אזור פעילות מקסים. כל העצים נשמרו! 

הוכנו הדמיות לצורך התחרות, וכמובן שבית ספר נראה מקסים ומלא עניין וחיים. מותאם לילדים ולגילם...

הדמיות מתוך מצגת האדריכלים שבאתר בית הספר. משרד אבירם אדריכלים

עד שנת 2008 עמל בית הספר ברשות ועדת בינוי להכנת פרוגרמה שתעמוד בצרכי בית הספר. פרוגרמה זו, הוגשה לאדריכלים, ודרשה את הגדלת שטח המבנים כמעט פי 2. בשלב זה לא הוצגה כל התכנית מחדש בפני כל הקהילה, ולא הצביעו על נכונותה, וזאת על אף השינוי המהותי שנעשה בה של שינוי של כמעט פי 2 בכמות הבינוי.

בשנת 2009 נכנס משרד החינוך לעניין, נתן אישור לתכנון, והגדיל פי 2.2 את השטח הבנוי הראשוני מאז התחרות. גם בשלב זה לא הצביעו מחדש על התוכנית, ובעצם לא התקבל כל אישור מהקהילה לתוכנית.

בשנת 2010 אושרו התכניות ע"י משרד החינוך ובהן הגדלה של פי 2.4 בשטח הבנוי מהתוכנית הראשונית...ועדיין הנושא לא הועלה להצבעה נוספת בפני הקהילה. 

במהלך אותן שנים, הוצג התכנון פעם או פעמיים (הפרטים לא הוצגו בבירור, לא בערב ההסברה, ולא במצגת) אך לעולם לא עלה הנושא שוב לדיון בפרלמנט. (שוב, אם טעות בידי, אשמח אם יתקנו אותי יודעי דבר)

התוכנית שאושרה ע"י משרד החינוך היתה שונה בתכלית השינוי מהתוכנית שהוגשה ואושרה בתחרות: התוכנית כללה 4 מבנים גדולים (ולא 13 מבננים). התוכנית מיקמה את מבני הענק על האקליפטוסים וכל רעיון החורשה ורציפותה התפוגג לאוויר העולם. אם נזכר בדברי חכמים מראשית הפרויקט, ובעקרונות התכנון הראשוניים שלהם נגלה :

 "שימור עצי האקליפטוס והגדרת מרחב החורשה כשטח פתוח, מבטיח את שימור הייחוד והאופי של האתר. "

וגם"החורשה מהווה בסיס לרצף של חצרות, סביבם מתפתחים הבתים.החורשה קושרת בין הבתים ומשמשת ליבה של כל אחד מהם.קנה המידה של החצר ומידת הפתיחות אל המרחב הכללי, מותאמים לגיל". 

אלו הם העקרונות עליהם הושתתה התוכנית, ועליה הצביע בית הספר. זה לא מה שהוא קיבל בסוף...

במהלך שלוש השנים האחרונות, הולך ומוקם בית הספר מחדש. מבנה שלב א' כבר פועל.כל העצים באזור שלב א' הורדו עם בנייתו. מבנה שלב ב' נמצא בבבנייה ועתיד להסתיים באוגוסט 2015. עם תחילת בניית שלב ב', ולאחר ששונו התוכניות על מנת להגן על העצים באזור זה, הגיעה העירייה בבוקרו של יום והודיעה ש"העצים חולים ויש לכרות אותם". מחדל כריתתם יהיה לדראון עולם על כל אלו שעסקו והיו מעורבים אז בפרויקט. בית הספר מצידו, "היה בשוק" בזמן כריתתם.

מבנה שלב ג' נמצא בתכנון מתקדם, אך עדיין לא עבר לרשות יועצים, ועדיין לא יצא לתוכניות ביצוע. 

לאחרונה הודיעה העירייה כי אין לה די תקציב לשלב ד' והוא מבוטל. פונקציות כמו ספריה, מנהלה יצטרכו לקבל מענה במבנה ג'. את התכנון מלווה ועדת בינוי מטעם בית הספר המכילה כ-7 חברים ביניהם גם אדריכלים.

ומה היום? ומעורבותי האישית...

אנחנו הצטרפנו לבית הספר לפני כמעט שנתיים.שניים מילדי לומדים בבית הספר.  בתור אדריכלית נוף ומתכננת ערים, שתכננה לא מעט בתי ספר, החלטתי להשתתף בועדת בינוי ולנסות להשפיע.

הגודל

כבר בהתחלה, התוכנית נראתה לי חסרת פרופורציות. העלתי בפני חברי הועדה את השאלה, מדוע התוכנית כל כך שונה מאופי בית הספר, ומדוע המבנים כ"כ גדולים ובומבסטים. התשובה היתה "כי משרד החינוך הכריח..." הבנתי שאין הרבה מה להתעסק עם המשרד...והתמקדתי במה שניתן עוד לשנות. 

הדמיות לשלב ג' : משרד אבירם אדריכלים

העצים

בשנה האחרונה הבנתי, כשירדנו לפרטי התוכנית, שהמבנה יושב על כ-7 עצי אקליפטוס גדולים וותיקים+ 5 עצים הנמצאים בקירבתו וכנראה יעלמו יחד עם בנייתו (עץ אקליפטוס הוא בעל שורשים למרחקים גדולים. ניתן לבנות במרחק 5 מ' ממנו, אך פחות מכך זה כבר מסוכן). לאחר שהערתי את תשומת לב הועדה לחשיבות העצים, הוחלט על הבאת אגרונום שיקבע את מצבם, וימנע מצב חוזר בו יודיעו לנו מהעירייה ש"כולם חולים" וחייבים להיכרת. 

העצים הוכרזו כעצים בריאים, אך מאחר שלא טופלו כראוי דורשים גיזום, וקיצור באופן דחוף. 

המיקום

עוד דבר שהחל להציק לי באופן אינטנסיבי זה קרבתו של שלב ג' לשער הכניסה של בית הספר. בעצם, המבנה יושב ממש לצד שער הכניסה, ומציג בניין בן 3 קומות (שתי קומות "בלבד" נראות מהצד הפנימי של בית הספר, ואחת נבלעת בטופוגרפיה). הכניסה לבית ספר היא אחד המקומות החשובים ביותר והמשפיעים ביותר על הילד בהיכנסו לבית ספר. ישנם מחקרים המסבירים את הארכיטקטורה הקלאסית, שבה החלו נבנים בתי ספר במבני ענק על מנת להכניס את הילד למצב של השתאות מהפאר והגודל של העוצמה הציבורית של המדינה. בתי הספר, עד היום נבנים באותו אופן - מבנה מרכזי וגדול המגמד את הילד, מעמיד אותו במקומו הראוי, ושם את המערכת, המורים, והמדינה למעלה. 

בקיצור - אנטיתזה מוחלטת לבית הספר הדמוקרטי שלנו ולערכיו. בית הספר שלנו מדבר על שיויון. על חשיבות דעתו של הילד, בדיוק כפי שחשובה דעתו ועמדתו של המבוגר. אין כאן היררכיה, אין כאן שולט ונשלט. ודווקא כאן, מתחת לאפינו קם לו מבנה ענק (שכאמור נגזר מהנחיות משרד החינוך, שאולי היה מתפקידנו לחלוק עליהם ולסרב), והושם ע"י האדריכל וע"י ועדת בינוי ממש בכניסה לבית הספר, על מנת שכל הנכנס ראה יראה ויתירא. 

אני מבינה את הצורך במקום. אני מבינה שאם רוצים בית ספר גדול, צריך להענות לתנאי משרד החינוך. אך משרד החינוך לא הורה לנו לשים את המבנה בכניסה!!!!אפשר לנסות ו"להחביא אותו". 

ההצעה

הצעתי בפני חברי הועדה כשותפה להזיז את המבנה. נערכה הצבעה וכולם הצביעו נגד. הבנתי כי קיים קיבעון בועדה שקשה לשנות מבפנים, והחלטתי להתפטר מהועדה ולצאת לדרך שכנוע בעצמי.לפני כחודשיים לערך הוצג הנושא סוף כל סוף בפני הקהילה, שוב, אחרי הרבה הרבה זמן שלא שותף איש. הנושא הוצג כהחלטה סגורה. המפגש אליו הוזמנו האנשים הוצג כתוכנית עתידית שעל נכונותה לא יערך אפילו דיון. קל וחומר הצבעה. מן הסתם, כשאין לאדם יכולת להשפיע, אנשים לא הגיעו. הרוב הגדול נשאר בביתו. לאחר אותו מפגש, החלטתי להציג בפני הועדה, הפעם כהורה מן השורה ולא כחברה הצעה לתכנון שונה. יצרתי חלופה והעברתי לבדיקה. להלן החלופה שהצעתי, כולל יתרונות החלופה וחסרונותיה:

א. כל העצים נשארים. כולם! אפילו העץ שנמצא כביכול באמצע המבנה העתידי, הוא עץ שניתן להעתקה. 

ב. חצר מרכזית רחבה נשארת כולל חלק גדול שהוא מוצל (כי לא מורידים את העצים) ומאפשר פתח להרבה דברים חדשים. 

ג. האולם נשאר במקומו ואינו חייב הריסה!!! (כיום התכנון מבטל את האולם, ואינו נותן מענה אחר. קיימת חשיבה על בקשה מהטוטו שיממנו בעתיד אולם. לא ידוע אם ומתי זה יקרה). 

ד. מגרש הכדורגל נשאר באותו אזור כך שקיימת שייכות בין פונקציות במקומן היום ובעתיד. 

ה. המבט הכללי לבי"ס נכון יותר - הכניסה לא מועמסת במבנה עצום, אלא חזיתו הצרה פונה במרחק אליה. 
ו. הספריה והמקלט יכולים להשאר במקומם. לא מתנגש.
ז. יש שמירה על ה"צל" הבית ספרי הקיים . משרד החינוך מחייב אחוז מסוים של צל בכל בית ספר. אי לכך, הורדת העצים תאלץ "להחזיר" את אותו הצל ע"י אמצעים מלאכותיים כגון הצללות וסככות, שעלותן הסופית לרוב מאד גבוהה. 

ח. נוצרים חללים מקסימים בין המבנים הקיימים, יכולים להפוך למשהו פעיל ומרגש. 

ט.השכנים - הרעש שאמור היה להיות במגרש הכדורגל גדול בהרבה מהרעש שיווצר בחצר אחורית קטנה ואינטימית של כיתת מוסיקה הנמצאת במקלט, ותיאטרון . כל הפונקציות עליהם מדברים הגובלות עם השכנים הן שקטות יחסית (מעבדה, כיתות פרטניות וכו') אי לכך - השכנים שממערב רק מרוויחים! 

בקיצור - המון המון יתרונות! 

ולחסרונות: 

מעבר למה שציינתי של עלויות התכנון והזמן, החניה קטנה. גם על מנת להשאיר את האולם וגם על מנת להשאיר את המגרש. עדיין נראה לי מחיר קטן לשלם, מאחר והיא עדיין גדלה באופן משמעותי מהקיים, ומוסדרת.

תשובת ועדת בינוי להצעתי

לאחר שהעברתי באופן מסודר את הבקשה לבחינה מחודשת, בחנה ועדת בינוי ויצאה בזו התשובה:

להלן תשובתי להתייחסותם, באשר להיבטים האדריכליים:

1. דיבור על חללים פתוחים וסגורים הוא חשוב, ויכול להיווצר בכל תוכנית שיתנו עליה את הדעת. אין כל סיבה שאת "שילוב" החוץ בפנים והמעבר בין השניים לא יעשו בכל חלופה אחרת באשר היא תהיה. אין קשר למיקום המבנה. 
2. פיזור המסה הבנויה הוא טיעון מחליש לחלוטין, מאחר ולהגיד שכדאי שהמסה הבנויה תישב על שער הכניסה היא קביעה שגויה מיסודה, וכל מיקום אלטרנטיבי לאותה מסה הוא עדיף. גם המבנה העתידי יושב על החצר המרכזית ויוצר את אותה תנועה דרך אותה חצר, רק מהצד השני. 
3. התרחקות מבתי השכונה נראה גם הוא לא רלוונטי מאחר ובתכנון הקיים הושיבו את מגרש הכדורגל "על השכנים" . לא נראה לי כי ממגרש הכדורגל יעלה פחות רעש מאשר מבניין המכיל את מעבדות פיסיקה, וכיתת דרמה ומחול. 
4. תקני חניה יכולים לקבל מענה גם בתכנון שונה קצת של דרך הגישה. כמו כן, יש לזכור כי היום לא קיימת כל כך הרבה חניה, ובכל מקרה, החניה הזו תגדל בהרבה (בשתי החלופות). 
5. שני מגרשים כדורגל וכדורסל הם באמת חשובים. צריך להזכיר כי החלופה קיימת מוחקת את אולם הספורט. זה לא חשוב? אז החלופה החדשה מאפשרת מגרש כדורגל בחוץ, ומגרש נוסף באולם שיכול לשמש גם אלף דברים אחרים. 
6. השארת הנוף פתוח הוא אלמנט חשוב מאד. להלן תמונה של הנוף הקיים היום מהמקום הגבוה בבי"ס (העצים ברקע ישארו), אנא שיפטו בעצמכם עד כמה חשוב לשמרו:

דרך אגב, כשבנו את שלב ב', לא חשבו כנראה על הנוף, מכיוון שהוא חוסם את כל הנוף הנפלא שקיים היה לשלב א' לכיוון השדות. 

מבחינת ההיבטים הטכניים: ידוע ומובן שזה ידרוש זמן וכסף. אבל, האם אלו שיקולים שאמורים להשפיע במידה והתכנון שגוי? הבניין הזה נבנה לעשרות שנים. אנחנו באמת רוצים ששיקולים כמו עוד חצי שנה תכנון ו/או תוספת של כסף לאדריכל תשנה את אופיו וחזותו של בית הספר?

ועדת בינוי מורכבת מהורי בית הספר ואנשי הסגל כיום. (התלמידים חסרים בה מזה שנתיים לפחות). דעתה של הועדה, ניסיונה בחיי בית הספר ובערכיו היא קריטית לבנייה באופי בית הספר.עם זאת, קיים בצוות זה חוסר מקצועי שכרוך בחוסר ניסיון של בניית בית ספר. בנייה שכזו מצריכה ידע בהעמדת מבנים והקשר ביניהם (קשור באדריכלות הנוף ובבינוי ערים), וכן בנייה "חינוכית" זרם שלם שקיים היום בעולם ומהווה בסיס לבנייה של בתי ספר בעולם כולו.  

ולסיום, תכנון בית הספר עבר בגלל שתי סיבות עיקריות:

א - ועדת בינוי מכילה אנשים מדהימים! הם משקיעים המון מזמנם ובאמת רוצים לעזור ולתרום. עם זאת, חוסר ניסיונם בפרויקטים שכאלו, גרם להם להגיע להחלטות שגויות. 

ב- חוסר האכפתיות הקיים מטעם האוכלוסיה. במשך 11 שנים, התכנון הולך ונבנה. הקהילה לא התלהמה אפילו פעם אחת עד לאחרונה על חוסר שיתופה! גם כשכבר קראו לקהילה לשמוע, היא לא באה, וכנראה שגם קיומו העתידי של פרלמנט בעניין לא ישנה, כי יגיע מספר מצומצם של אנשים ויאפשר לדבר הזה לקרות.

 קיימות שתי חלופות לבינוי היום -  

לדעתי, החלופה הקיימת איננה מוצלחת, מבחינה מקצועית ומבחינה ערכית . היא אינה מתאימה לרוח בית ספר, אינה בקנה מידה של ילד, הורגת כמות גדולה של עצים בריאים הנותנים צל, ואינה עונה אפילו לקריטריונים הראשוניים אותם קבעו האדריכלים בעצמם לתכנון. החלופה עברה כמחטף בגלל חוסר האכפתיות והמעורבות של אנשים, ובעוד כשנה, אנחנו עתידים להגיע לבית ספר ולראות מולנו קיר עצום, במקום ירוק בעיניים. 

ואם אתם לא רוצים שזה יקרה, יש לי רק דרך אחת להציע לכולם - תבואו להצביע ולהשפיע!!!

אתם מאמינים בדמוקרטיה הזו? לפחות תממשו אותה...

השבוע זה קורה!!! בתאריך ה-5-6, יום שישי בבוקר מתקיים הפרלמנט. זהו הקו האחרון. שם זה יקבע.
אנא בואו להשפיע... 

במידה וחלו אי דיוקים בפוסט בעניין העובדות, אשמח אם תתקנו אותי, והפוסט יעודכן בהתאם. 

The "truth" about Israel and Palestine

 (From one who has actually been there...)

This is the first post I have written in English. I have decided to do so, for two main reasons: one, after hearing the podcast of Stefan Molynuex A great philosopher, A historian and a true anarchist about "The truth about Israel and Palestine" I felt sick to my stomach from what he has done, and I will explain momentarily. And the second is due to the fact that so few articles and explaining is being done by the Israeli side, trying to explain where we stand, and why we do what we do. 

Let us start with the great Stefan, and I am not being sarcastic. I truly think that he is one of the best philosophers of our century. He advocates non violence in families and child raising, he saves millions of kids from parents who are stupid or mean enough to hit them. He changed my way of thinking completely from being a  former patriot, army officer, who thinks the great state is there for us...into a thinker, a critic, an anarchist and especially a better parent. so thank you for that. 

Stefan has waited quite long to say something about the current situation in Israel and Palestine, and when he finally addresses the issue,he goes for the history, only the history. Where it all began. Since he is a historian, and he bases his arguments on facts, its very logical. I have not checked all his facts, but having done so in the past, I can say it is most likely to be accurate. My problem with the podcast was with what it didn't say, and not what it said. Furthermore, the podcast about Israel and Palestine, is not only one sided, it is deceitful and creates a false reality to the listener.I will try to explain every argument:

Israelis portrayed as national religious fanatics

In his podcast Stefan  speaks  for about 45 minutes about how Judaism came to be what it is, what made it, so harsh and inhuman, how Zionism and the religious people made all the wrong moves and came to killing and torturing thousands of people in the name of a flag, A symbol, A god, an idea...every word true.

But why may I ask, Stefan, don't you address the Islam and the Palestinians standpoint in the same devotion? You give the Islam about 3 sentences, explaining you don't believe they are much better, having their religion sunk its claws deep into every aspect of their life, but you go right back to saying that we, the Zionists, the religious people, have made their life what it is.

 So let me clear  a few current details you neglected to mention:

43% of Israelis are non religious, 23% traditional nonreligious (which means they basically celebrate holidays for their kids) 15% are traditional religious, 10% are religious and only 9% ultra orthodox. Comparing this to the Palestinians statistics you find a much more religious society. Not only is it religious, its getting more and more religious every year (see Islam versus Secularism in Palestine: Hamas vs. Fatah, By Mkhaimar Abusada ). 75% of Israel's Knesset is secular! so while telling the whole story about Israel and its religious roots, today, people are way beyond that, and are trying to solve (as usual) the problems their ancestors created. The point is, most of the citizens today in Israel are not motivated by any of this nonsense, and are just trying to do whats best for their children's future. 

I know, many are still very patriotic, stupid, but I was there 5 years ago. I was an officer in the Israeli air force. I grew up in military air force bases, drinking the importance of this country's existence, just as, I believe, every Palestinian kid is made to believe his existence depends on my destruction. So yes, nationalism exists sadly on both sides. It exists worldwide, in the US and in every other country. Because that's the foundations and only reason for their existence. As Stefan said, The rabies needed a new "story" to get everyone back on track. Nationalism was and is, what happens when a story is told to an orphan child. Its his ray of sunlight. It makes his life worthwhile. It gives him a purpose. We are all children, mostly stupid enough to be satisfied by this "story". So its true, many here are patriotic, but they do not see their country based on the death of another. Checking just a little about Palestinian declarations and the Hamas treaty in the lead (Hamas treaty main points), you can see how fanatics look like, and how a real religious society acts.

1947 - 1948 a "campaign " or a war 

On the 30th of November 1947, A Jewish bus was attacked by Arabs. 6 Jews were killed, others injured. This was the first of many attacks that followed, on the Arabs side and following that, on Israels side. Attacks which main purpose was to hurt the main roads and take control over them.

On 1948 the day when the deceleration stated, 6 well equipped armies attacked Israel: Lebanon (1000 troops+2000 later), Syria (4000 troops), Jordan (about 8000 troops), Iraq (5000 and later 18,000 troops) Egypt (10,000 and later 20,000) and Saudi Arabia (1500 troops) all in all about 90,000 soldiers. Also 10,000 Palestinians. on Israel's side joined at the beginning 30,500 soldiers and later 115,000 soldiers. 

This was WAR! when 6 armies try to wipe you from the face of the earth- you fight for your existence! so please, don't you dare call this war an "ethnic cleansing campaign" and don't degrade the Arab's fighting of 6 countries and 100 thousand soldiers to "militias who were trying to defend their homes not a bloodthirsty army".

  (by the way, on the Israelis casualties we faced 2400 civilians+3600 soldiers killed, so please don't make it a one sided war...)

Dir Yasin in the war

While no one sane will agree to any of the horrible stuff done in Dir-Yasin, there were many sides concerning the true happenings of the slaughter that went on their. Many soldiers have said that Arabs were shooting from everywhere and it was difficult to say who was a soldier and who wasn't, some even say part of them were dressed as women therefore the many women who got killed there. these arguments would have seemed far fetched to me, but after seeing for weeks, how Hamas uses its citizens as human shields, I am not so very sure any more (see Mus'ab Hassan Yousuf-son of Hamas).On the whole, it doesn't really matter, it was an unjustified slaughter and even the Jewish agency condemned it. It created a big tear among the Jewish forces fighting those days. 

Since Stefan took the time to investigate all the details on how the "great" Jewish army fought 66 years ago and its cruel methods, it was quite shocking to see how much time he spent investigating Israel's army today and its methods of fighting. Israel's army today canceled many operations that were too dangerous to the local population. Prior to every bombing, the locals were warned ahead and were given sufficient time to leave. Also on the outskirts of Gaza first aid camp was built and the citizens were welcome to use it.  

One last word about this war, or as Stefan phrased it - "Ethnic Cleansing Campaign" :

 6,373 Jews were killed in these horrible war!  2,373 civilians and 4,000 soldiers (from "Politics and Society in Modern Israel: Myths and Realities" ) That's just another small detail you forgot to mention after saying "The results of the campaign (really? "campaign"? really Stefan????) were devastating for the Palestinians...thousands of Arabs massacred..." and still no word about the Jews...

 Are you seeing a pattern here?

Today

By telling the history that created the situation, by not telling both sides of the story, and by neglecting to point out where we stand today, you misled many people into thinking that Israel and its citizens, and you know what? me! , we want the war upon us. Our history as murders and religious fanatics dictates the fact that today we want them all dead.

Well, we don't! I don't! My brother doesn't either!, and right now he was "called to duty" or better - "forced to duty". 

So let me enlighten some facts, you neglected to mention concerning today.

On 2006, the Palestinians, have chosen themselves democratically, under UN authority, a government which is religious, vengeful, and states in its basic agenda to wipe out Israel and all its citizens. Innocent or not. They CHOSE the Hamas! under democratic rule. It is very understood to anarchists why this "deal" is bad, since no good can come out by ordering people against their will... but democracy is as "good" as it gets in this era, so if they chose a body that is  ultra religious and fanatic, most of their opinions are somewhere around there.

But you know what? I think I prefer looking at it differently. 

The uprising of the Hamas in 2006 by killing many of its opposition in the Fatah movement, has led the Palestinians today to a horrific situation- they are all prisoners of the Hamas. I am pretty sure most of them do not want all of us dead. They are ordinary humans, just like us. If they know the history you spoke of, its because its been infiltrated to their heads from childbirth... to my opinion they are being kept hostage under a totalitarian government, whose main code of honor is: "Some of you may not come back, but that's a sacrifice I'm willing to make..." 

I can tell hundreds of stories explaining the delicacy of which Israel is trying to bring to this war. But before I do that, I would like you to tell me whether the US will consider for one second the possibility of rockets sent on its civilians for more than 7 years? 

Would you consider raising your daughter in such a place? Where you need to explain to her that people who don't know her, are trying to kill her because 70 years ago her great grandparents might have lived in an ere where many people tried to kill them? and that's why she needs to leave the car right now, run and sit with you behind a wall, so she doesn't blow up if  it hits?

 Because I needed to explain this to my 5 year old daughter a week ago when the siren went off in Tel Aviv when we were in the park... 

So yes, they have much more casualties. My daughter will probably forget it in a year or two. But I live up north, what about all the kids who live in fear for 7 years now? They are casualties of war for life! Believe me...they don't study, they have no ability to concentrate, they wet at night and so on... they are psychologically ruined!

current statistics and facts

On July 7th the operation "Protective Edge" began. Prior to this date, rockets were sent daily to communities and cities in the south of Israel in a district of 40 km from Gaza strip.

As you can see in the graph below for the last year, rockets have been sent monthly on innocent citizens. 

Up until July nothing was done by the government. On June 12th 3 Israeli kids were abducted and murdered on their way home. A few days later an Arab kid was killed by Israeli religious kids as retaliation.

On the 8th of July 156 rockets have been fired on Israel. 88 of them hit, the others intercepted. the rockets were sent all through Israel - all the southern cities, including Beer Sheva (population 117 thousand), Shderot (21 thousand), Eilat (pop. 47 thousand), central cities such as Tel aviv (pop.414 thousand), Hadera (pop. 84 thousand) and so on...On this same first day Israel attacked 273 IDF attacks. 24 people were killed that day from the attacks.Here are more statistics of the operation:

 So many kids died in vane. They had no chance, they were born in the wrong time at the wrong place. It could have easily been us. But their lives have been a chaos for ages. They hardly have schools,almost no food, no electricity, and basically their life are shit. But not all of them. If you were born to one of the leaders your situation is much better... you can live in a villa in Gaza watching the sea. Even if a war comes, you are taken care of- you have a bunker and tunnels leading right to your house,so you have where to hide... the problem is for the rest of them. Those who don't get to use the tunnels...

The problem is that these children are deprived of everything in order to build the perfect war weapon and tunnel. The concrete that was used to build those tunnels should have been used for building schools, hospitals and housing. 

In order to make their life better, it wont help if you just stop the war. You need to either get the people the hell out of there or get the Hamas away. The Hamas has done nothing good to the people of Gaza, And they brought them catastrophe. The minute the war started, both of the sides lost. Does it matter if you lose your son to a bomb from the air, or you have him psychologically disabled for life? both of the sides lose. I agree the Palestinians are suffering much more, since they have chosen Satan to handle things for them. 

Satan doesn't mind putting children and women as shields over rockets. Satan doesn't care if a school or a hospital is being bombed because he sends his rockets through its windows. Satan uses all money given to the people to build an underworld filled with tunnels (see "Gaza's Tunnel Phenomenon: The Unintended Dynamics of Israel's Siege") that end up in an Israeli kindergarten backyard, through which go armed people to kill whom ever they can find. man,women,child...

The terrible waste of death and innocent people  occurs in every war. The difference here between the Hamas and Israel is that the Israel sees the Army as a shield who needs to protect the civilians, whilst the Hamas sees the civilians as a shield to protect their  army and weaponry. 

I know that more than a thousand have already died, including children and other innocent, but on the Israeli side, it is not much better, and living this reality, I'm sorry to say, leaves all the history way behind...

What next?

And to all those who are trying to think, how this truly horrible tale can come to an end, I don't pretend to have the answer, I can only say that we should not be alone in this. The Palestinians are as I said prisoners, and it might be the worlds duty to help them out. Israel has consented to every cease fire that has been asked of her. and every time the Hamas broke it by killing and attacks. Two days ago a humanitarian cease fire was broken after the Hamas killed 2 soldiers and kidnapped a soldier. Israel has built a base camp for refugees on the borders of Gaza, a place for medical attention.The Hamas forbade the people to use it. There are no sides here, only people who were provoked to fight, and cant end it right now because we "do not negotiate with terrorists". 

Maybe I am wrong. Maybe we are all responsible for what we are doing. Maybe 1.5 million Palestinians held hostage is too far fetched? if its true, isn't it their responsibility to show us at list- they want out...? so we can help them? Stefan always mentions its not our responsibility to fight somebody else's war... I know its a "socialist" way of thinking, but I just don't see how the girl in Gaza or the girl in Shderot can be responsible for a history of wrongs, and I can see how it is yours and my responsibility to try to help them out. why? Because we are human.     

שיעור בדמוקרטיה

אין כמו "חוק חינוך חובה..."
פיסול קרמי, יפעת ג.ש.

עברו כארבעה חודשים לערך מאז הפוסט האחרון שלי בנושא בית הספר הדמוקרטי, ולא מעט השתנה מאז. ראשית, דברים התחילו להתבהר. מתחילים להבין מי נגד מי, למה ומתי. קצת באיחור אמנם, מאחר שמסתבר שעם היציאה למשא ומתן מול משרד החינוך, הכרזנו כאילו - אנחנו בעניין. וכעת מנסים להגיע ל"עיסקה" הכי טובה. כמה אפשר "לקבל חזרה" מהקופה הציבורית. כלומר, כמה מהמיסים ששילמתי, אולי באמת יחזרו אלי. עדיין, זו זנות. ברגע שאנחנו שמים באותה סירה, ערכים עם כסף, באותו רגע, הזננו את הערכים. ולמה? לא כי כסף זה רע, או שלא צריך לחשוב עליו...לא כי כסף זה חשוב, אבל לא נעים להגיד...אלא כי באמת ובתמים, כשבאים לבחון נושאים ערכיים, יש לבודד אותם ברמה העקרונית מסביבתם, ולקבל החלטה שהיא כמה שיותר נאמנה לערך הנחקר. נחזור לכך יותר מאוחר.

כיצד יוכלו חבורה של שרים להבין מה ערכו האמיתי שלחינוך?
פיסול קרמי, יפעת ג.ש. 

ובכן, כרגע אנחנו בשלב שקיימת טיוטא של "חוזר מנכ"ל", שבעצם משייך את 24 בתי הספר הדמוקרטיים בארץ למשרד החינוך. באיזה צורה? מן הסתם, לא כחלק מהזרם הממלכתי הרגיל, אלא כזרם ייחודי, תחת כיפת משרד החינוך. עד אוגוסט השנה ניתנת לנו ההזדמנות להחליט האם אנחנו בעניין או לא. האם חותמים על החוזר מנכ"ל או לא...ובמידה וחתמנו,תוך 3 שנים, בית הספר אמור לתפקד במלואו תחת ההנחיות עליהן הוא הסכים (כולל תקציב, מורים וכו'). עד אז, זוהי תקופת התאמה בין הקיים לבין החתום.

אז בואו נבחן על מה אנחנו חותמים:

ראשית, קיימת הגדרה מקדימה המתארת מהו הבי"ס הדמוקרטי. כבוד, חירות, שוויון זכויות, שוב כבוד... הרבה מילים יפות, בלי הרבה כיסוי, אבל נחוצות. את המילים האלה גם רואים במגילת העצמאות וחוקי היסוד. הבעיה שכל חוק שם סותר בקיומו את הרעיון של כבוד. כבוד הפרט, כבוד המיעוט, כבוד מי שלא רוצה את החוק... לא מכובד.

החלק החשוב כאן הוא: "...בפני כל אחד עומדת האפשרות לבחור ולעצב את תכני הלמידה, דרכי הלמידה, וקצב הלמידה....דרכי הוראה שונות...רב גילאית המותאמת להתפתחות האישית, הערכה חלופית (במקום מבחנים יענו...), תפקיד המבוגר ללוות את התלמיד בחיפוש אחר מטרותיו ובהגשמתן...וסיוע בהתווית דרכו. " 

סה"כ באמת נשמע מקסים. אין הערות. לפי דברי המנהלת לקח להם ימים ולילות להגיע לניסוח הזה. על כל מילה הם התווכחו. כל מונח כאן קיבל אישרור מכמה עורכי דין. ואני שואלת את עצמי - למה? יש כאן משהו שנראה למישהו מאיתנו בעייתי? ואם לא ידענו שמדובר בבי"ס? ואם היינו משליכים את האמירה על המשפחה שלך? האין זה מה שהיית רוצה? חופש מלא לך ולילדיך? האם לא היית רוצה לבחור כיצד תעביר את זמנך, וכמה זמן יקח כל דבר? האם במשפחה אתם לא חיים וגדלים ביחד - קטן עם גדול? זה לא יותר טבעי? על מה לכל הרוחות התווכחו כאן? זה שנותנים לנו את מה שמגיע לנו מתוקף היותנו בני אדם? באמת תודה...לא באמת, תודה.

פירוט חוזר מנכ"ל עליו אנו עתידים לחתום: הסעיף והשלכותיו

לפני הפירוט - לסעיפים החשובים ביותר: 

א. מקצועות ליבה- הוחלט כי על בית הספר להציע וללמד את מקצועות הליבה, אך אין התלמיד חייב ללמוד זאת אם אינו מעוניין. כלומר כל ילד ילמד מה שהוא רוצה, וללא התערבות. אפילו לא במקצועות הליבה. (סעיף 7)

ב. בית הספר יתנהל לפי רעיון הדמוקרטיה - 3 הרשויות, בהן לכל תלמיד, הורה ומורה יש קול שווה ויכולת שווה להשפיע. תרשו לי לא לפרט יתר על המידה- לטעמי כל המנגנון הנ"ל מוטעה ביסודו, מאחר שגם הצבעת הרוב, היא כפייה של דעה על המיעוט, עם זאת, הוצאתי כבר מספיק פוסטים בעניין, ולא אדון בכך כעת. ידעתי כשהכנסתי את ילדי למסגרת זו כי תהיה בעיה עם הנושא, וזה יטופל בדרכי שלי (בעיקר ע"י העברת ידע לילדים). (סעיף 1, 2 , 6)

ג. ליווי פרטני של כל ילד ע"י מבוגר - "חונכים" ילוו כל ילד מראשית דרכו בבית הספר ועד סיומו. הדבר כמובן משליך על התקציב שמשרד החינוך יקצה.

עד כאן הכל טוב...

סעיף 3: כבוד האדם וחירותו - הסברתי כבר את הסתירה הקיימת בין סעיף זה, לבין עקרונות הדמוקרטיה בסעיפים 1 ו-2.

סעיף 4: "בית הספר הדמוקרטי פועל בהתאם להוראות החלות על בית הספר בחקיקת החינוך, ונהלי משרד החינוך" משהו כאן לא מסתדר לי...מה זה חקיקת החינוך? מה הם הנהלים? האם הנהלים לא מהווים סתירה ענקית לכל עקרונות בית הספר? האם בנהלים לא כתוב שיש צורך בתלבושת אחידה, ונעילת נעליים? האם בנהלים לא מצוין כי יש לקחת מהורים לא יותר מ-1000 ש"ח או משהו בסגנון? אז אמרו לנו שלא רצו להכנס לפרטים, ושבעצם מה שחשוב זה העקרון לפיו בית הספר פועל....משהו כאן בקיצור לא מסתדר לי.

סעיף 5.5: הליך הלמידה ואורח החיים בבי"ס הדמוקרטי ...יתרחש תוך התנסות בסביבת לימודים המונחת עפ"י הערכים הדמוקרטיים - בחירה חופשית, חרות חשיבה, חרות דעה וביטוי, כבוד האדם ושוויון הזדמנויות...(כאמור בסעיף 2 בחוק החינוך הממלכתי) אותי מעניין דווקא הסוגריים. היתכן שבחוק החינוך הממלכתי מדברים בשפה שלנו? מסתבר שכן. מה ההבדל? בפרשנות. יופי. הגענו לכתה ז ולכסוטו. אנחנו מפרשים את זה נכון... נפלא. אנחנו צודקים וכוווווולם טועים. הגיוני? כן! ישים? לא. הרי זה משהו שמחכה להתפוצץ שמישהו יבוא ויגיד שהפירוש שלנו מוטעה. חוץ מזה, אם אנחנו צודקים - האין זה אומר שכל השאר טועים, ואז הם בעצם עוברים על החוק חינוך ממלכתי שלהם?

סעיף 10: הערכה בבי"ס תדגיש מגוון דרכי הערכה/חלופות בהערכה. יפה לנו...

סעיף 13: כנראה אחד הסעיפים היותר בעייתיים, אם לא הבעייתי ביותר: בחירת המנהל. מסתבר, שבהתאם להנחיות מנהל יבחר כמו בכל בי"ס רגיל. כלומר,נכון, אנחנו נוכל לערוך מכרז פנימי שלנו, ולהחליט מי מהמועמדים הכי מתאים לנו, אבל זו תהיה המלצה בלבד לועדה היושבת ומחליטה מי במכרז משרד החינוך יזכה בתפקיד. ומעבר לכך, אין לנו שום זכות וטו על המועמד שמפילים עלינו. כלומר, משרד החינוך החכם (באמת שאפו על החכמה - הוצאת מידינו את זה שיושב ואחראי על התמונה השלמה). נכון, בדמוקרטי זה לא בדיוק ראש. כי יש הרבה פחות היררכיה, אך מה לעשות, שמי שרואה את התמונה המלאה ומנווט את האוניה ראשון זה המנהל שלה. הוא מודע לכל הבעיות, היתרונות והיכולות. ואם אין לנו ראש, אז הגוף יעשה מה שמשרד החינוך ירצה. הלכת לקראתנו עד הסוף, אבל בסוף הורדתם עלינו סכין.

לזכות מנהלת בית הספר יאמר כי היא טוענת שבחירתה גם נעשתה בדרך זהה. לבית הספר לא היה שום סיי בעניין. הם המליצו עליה, אך זה לא מחייב. בי"ס גבעול השכן, גם המליצו, והועדה לא קיבלה, והם בילו שנתיים תחת מישהו, שכנראה לא כ"כ התאים, כי הוא עזב אחרי שנתיים.

סעיף 14: מורי בי"הס : סה"כ משרד החינוך מקבל את המורים הקיימים, ואינו משנה להם סטטוס. הוא אינו דורש שהמורים ללא תעודת הוראה/הכשרה סטנדרטית, יעברו קורסים, ואינו מתערב גם בקביעת שכרם. עם זאת, כל מורה חדש המצטרף דרך משרד החינוך יהיה חייב להיות בעל תואר ראשון ותעודת הוראה (כמו היום), אך חשוב לזכור, כי בעתיד היכולת שלנו לגבות כסף בעבור "מורים נילווים" או מורים אשר ביה"ס מכיר ביכולות שלהם ללא תעודות, תקטן, מאחר וסכום הכסף שיהיה מותר לגבות מההורים כתל"ן (תשלום לימודים נוסף) יעמוד על 5000 ש"ח , סכום שהוא קצת יותר נמוך מהיום. משמע הכסף הנ"ל לפעילויות ומורים נוספים יהיה מאד מוקצב. 

סעיף 15-16: קליטת תלמידים תעשה באופן שוויויני וללא הפליה, ומיון. "בית הספר יקבל כל תלמיד ותלמיד, ללא הבדל בשל רקע עדתי, חברתי או סוציו אקונומי, אם הוא נמצא מתאים לו מבחינה חינוכית ולא יקיימו מיון על סמך הישגים."  כלומר כל מה שהיה עד השנה "ועדות הקבלה למיניהן" יעלמו. אני מעלה את הנושא, בגלל שהנושא לטעמי לא קיבל מספיק כותרות בבית הספר, ורוב האנשים עדיין לא יודעים כי זה מה שהוחלט באחד הפרלמנטים, וכי כבר השנה, הבחירה של ה"מתאימים" לשנה הבאה לא נעשתה בעזרת ראיון קבלה. בעצם, היו עד היום שלושה דברים שתלמיד היה צריך לעבור: סיור, הרצאה, וראיון קבלה. היום, ראיון הקבלה נעשה לאחר ביצוע ההגרלה באשר למי שיכנס, כלומר אין יותר שליטה האם "רוח" המשפחה מותאמת לבית ספר או לא.זוהי סוגיה מעניינת, שאני באופן אישי ניתקלתי בה. כאשר נכנסנו לבי"ס ועברנו את הראיון, זומנו למשרדו של סגן המנהל לצורך ראיון חוזר. הסיבה: "האם אנו מתאימים לרוח בית הספר? " בעצם, הן בטפסים שמילאתי, והן בראיון הבהרנו כי אנו בעד חופש מוחלט לילדים, ולכן כפייה בנושאים שונים גם אם זה "דעת הרוב" אינה מקובלת עלינו. בית הספר רצה לדעת, האם נעמוד ב"חוקי בית הספר" או לאו. מאחר שלא ראינו באזור שום בית ספר אנרכיסטי, ולא היתה לנו אופציה אחרת, כמובן שהסכמנו לחוקים אלו, ואמרנו לעצמנו שביום מן הימים נלמד את ילדינו למחות על מה שלא נראה להם, ואולי אפילו לשנות את החוק מבפנים. הבעייתיות עם מיון התלמידים לפני כניסתם היא בכך שהדבר יוצר אוכלוסיה מאד הומוגנית בבי"ס (כפי שקורה היום), ואין פתיחות ל"סוגים אחרים" של אנשים, בעברית פשוטה - אין ערסים, אין אנרכיסטים מידי, וכו'. ואולי חבל שאין? או שלא? גם אני לא בטוחה בתשובה. בכל אופן החוק השתנה, ולא בהכרח בשל משרד החינוך, אלא כהחלטה בית ספרית של הפרלמנט. 

סעיף 18: "תכנית הלימודים המוצעת לתלמידים בביה"ס תכלול לימודי ליבה הנדרשים ע"י משרד החינוך במוסדות ממלכתיים או בחינוך הממלכתי דתי לפי העניין, לאורך כל שנות הלימודים..." הדגש הינו על המילה "מוצעת", ביה"ס חייב להציע את המקצועות אך לא מחייב ללמוד אותם. כיום זה כבר קורה.זו היתה בעצם הסוגיה הקשה והחשובה ביותר עליה התעקשו ,ובצדק, במשא ומתן עם משרד החינוך, ולבסוף הצליחו להוריד אותם מהסוס הגבוה של "מקצועות ליבה חובה". מעניין אותי לדעת מה עושים בבי"ס כמו סאדברי ירושלים או כנף, שבהם תוכנית הלימודים נבנית בהתאם לרצונות תלמידים. בעצם, בתחילת שנה, מגיעים התלמידים ויוזמים את המקצועות והשיעורים שמעניינים אותם, ובהתאם לזה בונים עם המורים מערכת שעות. כיצד ישפיע חוק זה עליהם? 

18 ב' מוסיף : "...יש לעשות שימוש בספרי הלימוד המאושרים לצד תוכניות לימוד בית ספריות נוספות" אמנם, יכול בית הספר ליצור בעצמו את תוכניות הלימוד שלו, אך הוא לא יוכל להכניס לתוכו ספרים שנויים במחלוקת שעויים לעורר ביקורת ודיון, המציגים נקודות מבט אחרות בעולם, כמו לדוגמא ספרי פלסטיניים המסבירים על יום האדמה ושכאלו. אני לא יודעת מי הסתכל לאחרונה בחוברות הלימודים של הילדים, אך כבר מגן טרום חובה, קיים בחוברות הרבה על הדת, המסורת החגים והלאומיות. אין כמו הדגל, נשיא המדינה וראש הממשלה. הנושאים נלמדים בצורה מאד מניפולטיבית, עם דגש על חשיבות המדינה וערכיה הדתיים. להגיד שזה נראה לי נכון? ממש לא. בטח לא למישה אתאיסט ואנרכיסט, שאינו רואה באל/קומקום מעופף/מפלצת בשמיים או כל סיפור אחר משהו שיש לספרו לילד, ואינו מסכים עם ההכתבה שבמדינה חייבים להתנהל בהתאם לכפיית הרוב. זה ככה, אבל אני לא אלמד את ילדי שככה זה צריך להיות. 

סעיף 20-21: "תשלומי הורים יהיו לפי חוזר מנכ"ל. ביה"ס יהיה רשאי להפעיל לימודים נוספים (תל"ן)ייחודי לו, שימומנו ע"י ההורים, בהתאם להוראות חוזר מנכ"ל."כפי שכבר נאמר, תהיה זו בעיה לא קטנה, בעיקר בבתי ספר "עשירים" הגובים תשלומי הורים גבוהים מ-5000 ש"ח, לשמור על רמת ההיצע ומקצועות הלימוד שמוצעים בהם. תהיה בעצם ירידה הדרגתית (ההתאמה כאמור תעשה ב-3 שנים), ברמת החינוך והמקצועות הייחודיים כ"כ לבי"ס הדמוקרטי. גם בבי"ס שלנו היד תצטרך להיות מאד קמצנים במתן וקיום מקצועות מיוחדים כפי שקיימים היום במערכת. 

זהו.

אלו הסעיפים שעליהם אנו חותמים, והטיוטא של חוזר מנכ"ל. 

ומה הלאה? איך יראה העתיד? 

ועכשיו, אחרי שהחלטנו לחתום, כי בעצם קיימים שינויים, אך הדרישות באמת לא בלתי הגיוניות, בואו נחשוב כמה שנים קדימה. בואו נחשוב מה יקרה כששי פירון יעלם ממשרד החינוך, ויבוא במקומו סוג של גדעון סער. מדובר בחוזר מנכ"ל. חוזר מנכ"ל ניתן לשינוי. גם הסעיפים בו ניתנים לשינוי. מי אמר שעם היכנסו של השר הבא לא יעלמו לנו כמה סעיפים חשובים כמו מקצועות ליבה ואחרים... אף אחד. גם לא מבטיחים לנו שהדבר ישאר. מה שכן מבטיחים הוא - שברגע ש"חתמנו" על ההצטרפות לבתי הספר הייחודיים של משרד החינוך, זה לנצח. לא ניתן לצאת מכך אח"כ (או לפחות למרבה הבנתי). כלומר בקלות רבה, נוכל להשאר עם מנהל שלא לטעמנו, וחוקים חדשים ושינויים שיכניס הבא בתור.

אפשר לשאול, אבל בשביל מה? למה בכלל לעשות את זה. טוב לנו כמו היום...

מה יקרה אם לא נצטרף? כאן מתחילה הבעיה... ראשית, בית הספר לא יקבל את התקציבים הגדולים שמשרד החינוך נותן או במילים אחרות, אנחנו לא נקבל החזר על הכסף שנגנב מאיתנו במיסים...(אני בהחלט חיה עם זה בשלום...) 

שנית, כפי שנסחה זאת מנהלת בית הספר - הבי"ס כרגע הוא נפרד, הוא לא תחת כיפת החברה והקהילה,הוא אליטיסטי, מתאים רק לשכבות מסוימות,  ובעצם כך הוא אינו נגיש לכל תלמיד. נכון שאין ילד מתאים שלא יכנס בגלל בעיית כסף. זה לא יקרה. העירייה והבי"ס לא יאפשרו זאת, אך הוא עדיין לא מוגדר כחלק אינטגרלי במשרד החינוך. (גם עם התירוץ הזה אני חיה בשלום...אני לא חושבת, שצריך, שכל הילדים בארץ ילמדו תחת אותה כיפה של מערכת חינוך. איך שלא יסתכלו על זה, זה מנוון, זה מוציא את החשק לייחודיות, השקעה, ופלורליזם, וזה בעיקר מוריד את הרמה, ראה ערך צבא). 

אבל הסיבה הכי בעייתית כאן, היא  - 

בית הספר עשוי להסגר, או שווה ערך לכך. למה הכוונה? היום, יש מצב, שתכנס פקחית של משרד החינוך, תראה ילדים יחפים ותגיד, אלוהים ישמור, ויורו לנו מיידית לשנות את המצב, או שפתאום איזה הורה חדש כנראה, יחליט שתשלומי ההורים גדולים עליו, כפי שקרה בביה"ס הדמוקרטי ביפו, וידווח למשרד החינוך. באותו רגע, משרד החינוך מבטל את כל האפשרות לתשלומי הורים, והלכו כל השיעורים המעניינים, הלכו כל המורים הייחודיים, והלך כל הרעיון של בית הספר.ביה"ס ביפו, לא נפתח השנה בגלל זה, או שהתלמידים הגיעו והגיעה רק מחצית מהמורים. זה די בעייתי לא? 

לכן, יכול להיות שההצטרפות לחוזר מנ"כל נכונה. באופן זה, אנחנו לא מאפשרים שיסגרו אותנו, או שנפעל באופן "בלתי חוקי", אנחנו דוחים בשלוש שנים את הספק שמישהו יפעל נגדנו (נניח שר החינוך הבא), ואנחנו בעיקר יוצרים בסיס עתידי למשא ומתן עם משרד החינוך על עקרונות שאנחנו דוגלים ומקדמים. כלומר אם משרד החינוך יבוא בדרישות שונות, אז יהיה לנו מסמך המכיר בנו ככאלה וכאלה, ולא קל יהיה לעמוד מולו. 

עדיין אני מודה שקשה לי. קשה לי עם הדו שיח וההתפשרות גם על הסעיפים הקטנים, קשה לי עם השותף איתו אני עושה עסק, ובעיקר קשה לי עם זה שאני מקיימת את העסקה מתוך פחד. פחד שלא יסגרו/יהרסו/ישנו לי. במדינת ישראל של 2014, אנחנו עדיין חיים בפחד שהשלטון לא יתנכל לנו... זה לא נראה לי דרך טובה לחנך. אני יודעת שאת הילדים שלי אני משתדלת לא לחנך ככה. אני בטוחה שגם אתם. אז למה אנחנו מקבלים את ההתנהלות הזאת ביום יום, מול הרשויות כבוגרים? למה אנחנו מתנהלים כך?