מפלצת ושמה "מדינה"

"המירוץ אחרי הזמן" , פיסול קרמי, יפעת ג.ש.

כל חיי עבדתי כשכירה במגזר הפרטי. לאחרונה הבנתי מספר דברים, שגרמו לי תחילה להרגיש שאני בקבוצת האוכלוסיה הכי נדפקת במשק, ואח"כ גרמו לי להבין שלא יעזור לאן שאעבור, בכל מקרה אני עכבר על גלגל שאין לו סיכוי להתקדם לאן שהוא. אז נכון, זה נשמע מדכא, משמים, ובעיקר מוגזם, אבל זו המציאות, ועד שלא נכיר בה, לא נתמודד איתה, ובטח שלא נפתור אותה.

בשוק העבודה שלנו, קיימת בחירה עקרונית בין שני סוגי מעמדות (בהנחה שחייבים לעבוד, כי אף אחד מאיתנו כאן לא נולד לשרי אריסון וחבריה): להיות שכיר או עצמאי. אני החלטתי ליצור "עמודה נוספת", והיא: להיות שכיר עובד מדינה.

שכיר במגזר הפרטי לעומת הציבורי

אם התגלגלת בחייך ונחתת בתוך משרה של עסק עצמאי כשכיר, תגלה מהר מאד שהאמירות שלימדו אותך כמו "המשכורות גבוהות יותר"... "יש יותר לאן להתקדם"... הן כבר לא כ"כ רלוונטיות ושינו את פניהן במהלך העשור האחרון ואף לפני כן. משכורות השוק הפרטי אמורות להיות גבוהות במידה ניכרת מהסקטור הציבורי, ולו בגלל אלמנט התחרות הקיים בין המעסיקים הרבים. הסתכלות על טבלת השכר במשק מראה כי אם בשנות ה-80-90 זה היה נכון, הרי שהיום הפער הוא די קבוע ועומד על כ-500 ש"ח לערך.

ברמה האישית, אני הוכחה לכך שלא רק שבמגזר הפרטי המשכורות אינן גבוהות מאד, אלא שהמדינה על זרועותיה, גורמת בעקיפין לירידה במשכורות המגזר הפרטי. אני אדריכלית נוף במקצועי, וכאמור עבדתי כל חיי במשרדים פרטיים. השוני בין המשכורת שהיתה לי לאחרונה (2012), לבין המשכורת שקיבלתי עם סיום לימודי לפני כ-10 שנים, היא כ-4000 ש"ח לערך (ברוטו). ידוע לי, כי בעוד 10 שנים, ואם אהפוך לשותפה בעסק, תהיה המשכורת שלי גבוהה בעוד כ-3000 ש"ח בממוצע. משמע היכולת שלי לשפר את המשכורת שלי בכל חיי נמוך ביותר, והתקרה די נמוכה. הייתם אומרים - טוב זה בגלל שאין ביקוש לאדריכלי נוף. זוהי אמירה שגויה ביסוד. היום המקצוע שלי הוא מבוקש ביותר בגלל שני דברים: אין כמעט אדריכלי נוף בארץ, כי אין מוסדות המכשירים לכך חוץ מהטכניון, (רק 10 תלמידים מסיימים בממוצע כל שנה), וישנה דרישה הולכת וגוברת מצד החוק והרשויות לשלב בכל פרויקט ציבורי או גדול אדריכל נוף. הביקוש לאדריכלי נוף ענק! המשכורות לא בהתאם. כלומר, ישנה בעיה...המספרים לא תואמים את התחזית הצפויה לפי כללי הכלכלה הבסיסיים ביותר.

מדוע? למעסיקים אין היום אפשרות לשלם סכומי כסף גדולים, משום שהשכר הבסיסי המוכתב ע"י המדינה (שעת מהנדס/אדריכל/נוף) הוא נמוך. כמו כן, במכרזים אותם מוציאה המדינה היא מבקשת, כי על המחיר יש לצרף את אחוז ההנחה שהאדריכל נותן למזמין. מי שנותן הנחה גבוהה יותר יקבל את הפרויקט. המדינה מחייבת תנאים מאד נוקשים לגבי השתתפות במכרזים, ערבויות, ביטוחים, וניסיון, ובכך מונעת מחלק ניכר מהאדריכלים להשתתף בתכנון ובתחרות. באופן זה, הצליחה המדינה לעצור את השוק החופשי, ולמנוע נסיקה של משכורות בשוק הפרטי כפי שהיה מתבקש. הענף שלי איננו היחיד בו מתערבת המדינה. בעצם כל תחום התלוי בעבודה מהסקטור הציבורי נתון לחסדיה של המדינה. 

אז אולי שווה להיות עצמאית? 

אז זהו שלא בהכרח. נכון, אתה לא נתון לרחמיו והכתבותיו של בוס מעליך. ואת תקרת השכר אתה קובע. עם זאת, אין שום סיבה היום להגדיל את הכנסתך מעל תיקרה מסויימת כי המדינה שואבת ממך על כל שקל שעבדת שניים. אחוז הרווח שאתה תראה מפרי עבודתך הולך וקטן, כי המדינה לוקחת לך אחוזים עצומים במיסים השונים, ומונעת ממך לטפס באמת גבוה. באופן זה, ההרגשה של עכבר על גלגל רק הולכת וגדלה.ככל שתעבוד יותר, תרוויח אולי יותר, אבל באופן זעום, ולא פרופורציונלי לכמות ההשקעה. כך מצליחה המדינה לעצור גם את החברה היוזמים, העצמאיים, שיכלו לתת לה להתפתח ולגדול יותר מכל דבר אחר. 

הדבר האחרון שנשאר, (אליו אני מעולם לא השתייכתי) שהמדינה מעוניינת שכולנו נשתייך אליו, זהו הסקטור של עובדי המדינה השכירים, או כפי שהמבינים יותר יקראו להם: "התקורה החברתית" שיש לשלם על היותנו חברה.

מה קורה לשכיר במגזר הציבורי ?

בחברה נורמלית, המתנהלת באופן חכם, ובונה את עצמה ומתפתחת, תהיה התקורה של "עובדי המדינה" מינימלית. כל השאר, יהיה פרטי ובתחרות. בשנת 2009 כ-32.2% מהשכירים במשק היו עובדי מדינה.

כלומר אנחנו, העובדים בסקטור הפרטי נושאים עלינו גיבנת המהווה שליש מהעובדים במדינה. או במילים אחרות, ישנם כמיליון איש לערך, ההולכים כל יום לעבודה ונהנים משמיכת בטחון רכה ונעימה שאנחנו מציעים להם, וזאת בעוד אנחנו נאנקים תחת הסכמי שכר פרטיים, המוגבלים מלמעלה בגלל הבוס שלהם. אז מי הם בעצם אותם עובדי מדינה? האם באמת אנחנו כל כך צריכים אותם? האם הם הולכים ומשתפרים או הולכים וקטנים במספרם כי הם מתייעלים עם השנים? 

 השכר כפי שאמרנו של עובדי המדינה רק הולך ומתקרב לשכר הממוצע של הסקטור הפרטי, אולם לא נכנסנו עדיין לתנאים אותם מקבלים' על מגש של כסף' כלל עובדי המדינה, בלי לבקש או להתחנן לבוס כשהם מתקבלים לעבודה, אלא על סמך שיוכם לגוף המפלצתי הזה: מספר ימי חופש בשנה עומד על 22 ימים + 2 ימי בחירה (האל יודע מה זה, המונח כבר לא קיים, זה פשוט עוד שני ימי חופש בפועל) + 30 ימי מחלה (100% כבר מהיום הראשון-שני-שלישי) +חופשות בשנה + חגים מאד ארוכים ונוחים + סוגי ביטוחים ופנסיה (שבטח יעלמו להם עד שיגיעו לגיל הפרישה) +כל המבצעים שרק אפשר בימי כיף והנחות בכל מוסד בארץ מסופרלנד ועד טיסות באל על... ומי מממן את כל הפסטיבל הזה? אנחנו! שני הסקטורים הקודמים שציינתי- אלה שעל כתפם מונחת המדינה!

תעסוקה ושכר עפ"י ביטוח לאומי, נתוני הלמ"ס

אז מה הן המשכורות של הסקטור הזה? סקטור שכירי החרב של המדינה? האם הוא באמת כזה נמוך? סתם שיהיה לכם מושג לגבי משכורות ממוצעות. בסקטור המינהל הציבורי ניתן לראות כי בשנים האחרונות ישנה עלייה של כמעט 3,000 ש"ח בממוצע החודשי. כלומר, המרחק מהסקטור הפרטי בכלל לא רב. אם תשקללו גם את כל ההטבות שדובר עליהן והתנאים הבסיסיים, תראו הבדל ממשי, אולי לטובת הסקטור הציבורי. ההבדל היחידי זה, שאת ההטבות, והמשכורות שלהם אני משלמת! ואת המשכורת שלי, אדם פרטי משלם ולא הם... וכדי לסבר את האוזן, אנא בידקו את הטבלה שלמטה, המציגה את מצב המשכורות הממוצעות במשק בין הסקטור הפרטי (עסקי) לסקטור הציבורי על הענפים השונים שלו. אני חושבת שניתן בבירור לאמר כי הסקטור הציבורי לא סובל ממשכורות נמוכות... זוהי טבלה משנת 2009, ולצערי אין כרגע נתונים עדכניים יותר, אבל תחושת בטן אומרת לי שהמצב רק השתפר מאז לטובת הסקטור הציבורי. 

נלקח מתוך דוחות של משרד האוצר, כניסה לדוחות משרד האוצר

אז הבנו כבר, שלא שווה להיות בסקטור הפרטי, וגם לא עצמאי, ובאמת הכי נכון היום להיות בשירות המדינה, זו שטורפת את יושביה. כן, כן, אם ברצונך לשרוד, תהפוך לאחד הטורפים, אחרת תהפוך למנה אחרונה.

אבל אם עסקינן בשירות המדינה, אולי אנחנו צריכים לשאול את השאלה- אולי בצדק המדינה צריכה את כל האנשים הטובים אליה? אולי השיפור בתנאים שלהם, רק גרם לשיפור במצב של כלל האזרחים, והשירות שאנו מקבלים מהמיסים האסטרונומיים שאנו משלמים הולך ומשתפר...אז בדקתי קצת. רציתי לדעת קודם כל, מהו בעצם השינוי שחל בתקציבי המשרדים השונים בממשלה (בעשור וקצת האחרונים), ואז לבדוק כיצד ניצל זאת כל משרד, והאם הוא חולל מהפיכה חיובית בתחומו. כיצד היו בשנת 2000 (לנתונים הגולמיים שנת 2000) ?  וכיצד הם נראים היום, 12 שנים אחרי (לנתונים הגולמיים שנת 2012)? ומה גיליתי? להלן סיכום של חלק קטן מהמשרדים: 

"השחקנים הראשיים" : נשיא המדינה, הכנסת, חברי הממשלה, ומשרד ראש הממשלה

התקציב הצפוי לשנת 2012 מתואם אינפלציה חושב לפי % 30 אינפלציה  (הערכה גסה לצורך קבלת מושג כללי) מאז שנת 2000

בטחון פנים וחוץ

התקציב הצפוי לשנת 2012 מתואם אינפלציה חושב לפי % 30 אינפלציה  (הערכה גסה לצורך קבלת מושג כללי) מאז שנת 2000

היום-יום שלנו: חינוך, בריאות ,שיכון, תחבורה 

* מחקר שנעשה בלמ"ס ליום הבריאות העולמי למחקר לחץ כאן
התקציב הצפוי לשנת 2012 מתואם אינפלציה חושב לפי % 30  אינפלציה  (הערכה גסה לצורך קבלת מושג כללי) מאז שנת 2000.

המדינה אוכלת לנו את המשכורת, ואת היכולת לחיות ולפתח חיים עצמאיים. היא מחפשת ליצור תלות גדולה ככל הניתן בין האזרח הפרטי למדינה כדי לשלוט בו, ולמנוע ממנו לחשוב ולפעול לפי ראות עיניו. לכן תמיד תעדיף להוסיף חוקים כמו חוק חינוך חובה, או תוספות לסל הבריאות, כדי להגביר את התלות בה (ובכל מקרה זה על חשבון האזרחים...). האפשרות הכי "טובה" כאן היא להיות שכיר בשירות המדינה, ולהפוך לחלק מהטורף במקום חלק מהנטרף. הבעיה היחידה היא מה יקרה, כשלמפלצת הזו כבר לא יהיה מה לאכול... והיא תתחיל להתפרק...מי ייפול ראשון? והאם מישהו ישרוד אחריה?...

השכיר? העצמאי? או זה שינק מעטיניה כל הזמן הזה? 

לאן נעלמת היצירתיות שלנו?

הילדים שלנו, פיסול קרמי, יפעת ג.ש.

"...אם תשאלו אותי היום לגבי בתי ספר ומוסדות לימוד בכל נושא בעולם, אומר שהם מחסלים את היצירתיות, את הדימיון, ויוצרים קיבעון מחשבתי. עובדה, שכל פעם שאני הולכת לתערוכה הנמצאת בחסות של מוסד מסויים, כל התערוכה נראית זהה. רואים מי המורה, לא מי התלמידים. כלומר יש כאן חשיבות גדולה מאד לא רק לחומר הנלמד ומהותו אלא גם למי שמלמד אותו. למעשה התלמיד הופך לשופרו של המורה בין אם ירצה או לא.
כך גם המורה הינו שופרו של הממסד בו הוא עובד, והממסד הינו שופרה של המדינה ומערכת החינוך שלה. מהר מאד מגיעים למסקנה, שחבורת אנשים, היושבת למעלה על כסאות הכנסת והממשלה מחליטים לי ולילדי איך לחשוב, מה לחשוב, איזה נושאים קבילים ואילו לא. כך מגיעים למצב שאחרי 12 שנות לימוד, אף אחד לא חושב להגיד משהו נגד הצבא, ונגד המדינה.האם תמיד מערכות חינוך כיבו כל שביב של יצירתיות אצל הילד? האם היום, כל מערכות החינוך הן כאלה? לא נראה לי..."
לכניסה לכתבה המלאה לחץ כאן

עוד ביקור בבית חולים

שרדתי עוד ניתוח בהרדמה מלאה...

שרק לא ירפאו אותי... פיסול קרמי, יפעת ג.ש.

דווקא הניתוח היה די פשוט. המסביב הפך את זה למשהו אחר, משהו גדול יותר, משהו ענק, מפחיד, שמעמיד אותך הקטן מול עולם הרפואה ההחלטי, היודע והגדול. כמה פעמים יצא לכם להכנס למרפאה, לבית חולים או לכל מכון רפואי אחר, ולהבין שאתם חסרי ישע מול מערכת ענקית? שאתם לא יודעים כלום?

זה לא באמת נכון...אתם דווקא לא טיפשים, אז מה גורם לנו לאבד את הראש בכל מה שקשור למערכת הרפואה?

זה מתחיל בלידה : מכתיבים לך הכל! תשכבי, תשבי, תדחפי, תעצרי, עם אפידורל ? (תחכי קצת אולי לא...?המרדים עוד לא כאן...אוי זה מאוחר מידי) צריך פיטוצין ,הדופק מוחלש, את חייבת זירוז, כן חייבים מוניטור, חייבים אור גבוה, רק בשכיבה...עוד מעט יבוא הרופא ויסביר לך...ועוד ועוד. אין לך שום שליטה על התהליך....

 אלא אם את יודעת משהו, שואלת ומתעקשת לקבל תשובה. בהנחה שאת באמצע לידה אין לך שום כוח להתווכח, ואת צריכה שבעלך יעשה את זה בשבילך...הוא לא וכחן? לא יודע מה לשאול? נדפקת. המערכת מוצאת אותך ברגעי החולשה הגדולים ביותר שלך, ומנצלת את זה, בכדי להחליט בשבילך מה ואיך. פעמים רבות זה גם לטובתך. פעמים אחרות, זה יותר ממה שרצית.

למה אני מספרת זאת? כי אתמול בדרכי לניתוח הרגשתי ככבשה המובלת לשחיטה. נכון, רצו לרפא אותי. נכון, לקחתי את המנתחת מס' 1 בתחום, בבית חולים פרטי. ועדיין, כל התהליך מההגעה לבית החולים היה מלחיץ ומפחיד ולטעמי באופן מכוון,למה? כדי להוציא ממך כל יכולת התנגדות ברגע המכריע. מה הכוונה?

אתה מגיע לבית חולים, בנין גדול, מושקע ופרטי.

בכניסה תחנה 1: יש לא מעט עמדות - שמירה כמובן, מודיעין, כל מה שצריך. הרבה אור, בקצה ההיכל המבריק והקריר, יש פסנתר. הפסנתר מנגן מעצמו (איזה טריק מהונדס) קצת מרתיע לטעמי. במודיעין מבקשים שם ומפנים ישירות לקומה המתאימה.

תחנה מס' 2: כאן סוגרים חשבונות. ביטוח ותשלומים לבית חולים. עוד לפני שאמרו לך שלום. הכי חשוב שסגרנו את הכסף. מקבלים גיליון עם שם. כאן גם מחתימים אותך על כל הטפסים המרעידים הללו המסבירים כי לבית החולים אין כל אחריות עליך ולו הקלושה ביותר, ואתה יכול למות באלף ואחת דרכים מהטיפול שתקבל וזה עדיין לא יהיה אחריותם. בסוף כמובן שאתה צריך לחתום. לחתום? בטח לחתום...מכירים מישהו שלא חתם? ברגע זה, הנפקתם למישהו אישור לטפל בכם בכל דרך שרק יראה לנכון, והוא לא אחראי על התוצאות. נפלא.

תחנה מס' 3: עוברים דרך עוד דלת לעוד פקידה, שלוקחת את הביטוח של המנתחת עצמה, מדביקה עוד שתי מדבקות ושולחת אותנו לעמדה הבאה. לאחות.

תחנה מס' 4: האחות נחמדה ביותר, לא מבינה למה הקדמנו ב-3 שעות (מסבירים לה שהרופאה אמרה להגיע 3 שעות לפני), לא נורא. נחכה 3 שעות. נותנים לנו את וילון מס' 2 לחכות מאחוריו. בינתיים אנחנו שומעים את הרופא מהוילון שליד מסביר למנותחת את כל מה שיקרה לה, ואז בפעם הראשונה והממש לא אחרונה,אני שומעת את המילים "ושיהיה בהצלחה"...עוד נחזור לזה.

שלושת רבעי שעה לפני הניתוח, מבקשת האחות להוריד כל בגד, כולל תכשיטים (ברור שגם את הטבעת נישואין שלא ירדה לי מהיד מאז החתונה, כמה סימבולי...), כולל גומיה מהשיער ולהלביש את הכותונת משוגעים שנקשרת מאחורי הגוף ( מי שעיצב את הבגד הזה, עבד בטוח בבית משוגעים לפני כן). הם נותנים זוג גרביים. דווקא נחמד. שלא יהיה קר, מה שהם שוכחים להגיד זה שבחדר ניתוח אח"כ לא יהיה קר אלא קפוא. (היו צריכים לתת לי מוקסינים עם פרווה, לא גרביים). מאותו רגע, את כבר שלהם. הנעליים נכנסות לשקית, את עולה על מיטה, ולא יורדת ממנה יותר אלא לפי הוראה. אז מגיע אח שבא לקחת אותך לניתוח. אני, אדם בריא לחלוטין, שבהחלט מסוגלת ללכת ללא קושי או בעיה, שוכבת לי במיטה, ערומה חוץ מהכותונת ושמיכה, ונותנת למישהו שאני לא מכירה לדחוף אותי למקום לא סימפתי במיוחד. מה עבר עלי? מתי איבדתי את יכולת השיפוט שלי? בדרך אני נפרדת מאבא (אין כמו אבא- אופטימי ולא מתרגש מסיטואציות כאלו), ורואה אותו ברוחי בפעם האחרונה... מה אין כלום? לא חיבוק? לא נשיקה? ואם יקרה משהו? לא תתחרט?

בדרך אנחנו עוברים במסדרון ארוך ולבן, למעלה הכל מנורות פלורוסנט ופסים. מרגישה כמו באי-אר כשדוחפים את הפצועים קשים לחדרי ניתוח. אבל אני בריאה...זה טעות, תעצרו את המיטה, אני רוצה לרדת...

טוב, נגמר התקף הפניקה הראשון. ואנחנו הגענו לחדר הכנה לניתוח.

תחנה מס' 5: חדר הכנה לניתוח. חדר גדול עם המון מיטות והמון אקשן. כל כמה שניות יוצא מישהו ונכנס אחר על מיטה. כל אחד שיוצא שומע את המילים "שיהיה בהצלחה"...מלחיץ תופת. הבנו. למה להגיד כ"כ הרבה? תכתבו על הדלת... אז מגיעה אחות לשאול כמה שאלות, ושוב טפסים. כל הזמן מוודאים שאני יודעת מי אני ומה הניתוח שאני הולכת לעבור. כדי שבטעות לא אוכל לספר - לא ידעתי...הרופאה מעבירה אותי לאחראית הרדמה. גם אצלה ממלאים טפסים. גם שם, את חותמת שאין לך שום בעיה שירדימו אותך ולא יעירו. חותמת? בטח חותמת...מכירים מישהו שלא חתם? לפחות אם ינתחו ויקרה משהו, לא רוצה לקום. אז חותמים. אז מגיע הרופא המרדים. מדבר, ושואל לגבי מחלות, תרופות, אלרגיות וכו'. מקווה שבאמת אין לי כלום. לא זוכרת אלרגיה לתרופה, אבל אל תתפסו אותי במילה...

ואז סוף סוף, מגיעה הרופאה המנתחת, יושבת איתי, ושואלת מה נשמע. פעם ראשונה, מישהו מדבר איתי. לא עם הגיליון שלי אלא איתי. "אתם מלחיצים כאן את יודעת? , כן, מבינה אותך, מאד מלחיץ...למה אי אפשר להגיע ישר לכאן, ורק כאן להוריד בגדים? למה מישהו צריך לקחת אותי כאילו אני חצי מתה במיטה? , בגלל הביטוח, לא רוצים לקחת אחריות שיקרה לך משהו בדרך..." (איזה כיף שלא סומכים עלי אפילו בהליכה. העיקר שאני צריכה לסמוך עליהם בעיניים עצומות).

ואז מגיע הרגע הגדול ומגלגלים אותי לחדר ניתוח.

תחנה אחרונה: איזה פחד!!!!!!! החדר הכי מלחיץ בעולם! חברה, תחשבו קצת! קצת קישוטים על הקירות, פו הדוב, קשתות, משהו? השתגעתם, רציתי לקום ולעזוב, אבל המרדים הרוסי כבר קיבע לי את היד לשולחן צד ודחף לי אינפוזיה.

הרופאה שלי מעלי, אומרת לי אל תדאגי, ואני בשיא הלחץ, מרגישה כמו בסרט שהאל יודע מה יעשו לי עוד שניה כשארדם. רגע, עדיין אני יכולה להתחרט? אולי נדבר על זה? נשקול שנית? אני שואלת את הרופאה שלי אם היא זוכרת שאם אני לא מתעוררת היא אחראית לעוד שלושה ילדים...והיא עובדת כל יום עד 12 בלילה...ואני בעד הום סקולינג...זוכרת את כל זה? זוכרת. נו טוב, המרדים אומר, עוד רגע את יושנת...

ואני רואה בעיניים שלושה ילדים חמודים. ובעל.

לילה טוב.

"גזונטהייט הוספיטל" - בית החולים לצחוק של
 דר'  פאטצ' אדאמס

הניתוח הצליח כמובן. בית החולים אפילו התקשר לשאול איך אני. מה שאני לא מבינה, זה למה כל זה היה דרוש? למה הזמן המתנה? למה כל התחנות? למה כל האחים והאחיות? למה כל הטפסים? למה כל זה לפני הניתוח וההרדמה, ולא שבוע לפני, בלי קשר לניתוח.למה היחידה שחייכה אלי חיוך אמיתי ומרגיע באותו ערב היתה "קרן המקסימה", אחת האחיות שדבק בה הכינוי הזה ובצדק.

כל הסיטואציה הזכירה לי סרט אמריקאי נחמד מפעם "פאטצ' אדאמס". הוא היה הרופא הראשון שהחליט להלחם במחלות לא רק דרך תרופות וניתוחים אלא דרך הצחוק. הוא הגיע למסקנה אחרי ניסוי, קריאה והרבה טיפול, שצחוק  מרפא לא פחות טוב מתרופות.הוא הקים בי"ח שמטרתו לטפל דרך סינרגיה בין עולם התרופות ועולם הרוח, הצחוק והאמפתיה.

 דר'  פאטצ' אדאמס

אני חייבת להודות, שלא צריך להיות גאון כמוהו כדי להבין שזה נכון ויש בזה משהו, השאלה היא למה לא מאמצים ברפואה הקונבנציונלית גם גישות נוספות? למה כל פעם שמישהו מעלה את המושג "רפואה אלטרנטיבית", מיד מתייחסים אליו כאל רופא אלילים? אני לא אתפלא, אם בין כל הסיבות אין איזה אג'נדה של חברות התרופות ומערכת הרפואה, להפקיע מאיתנו את היכולת להתנגד ולשאול, ולהבריא אותנו באופן שהם חושבים לנכון, שהרי אם יתחילו לשאול ולבקר יום אחד עוד יצטרך הרופא שמגיעים אליו להגיד: עזבו, יהיה בסדר, יומיים וזה עובר... 

ומי שרוצה באמת לקרוא ולהתרשם מאיך נראה ומתפקד בי"ח כיפי - להלן הלינק: 

http://www.patchadams.org/about-patch

   

הקוסם

הייתי חייבת לשתף את כולכם בשיר גאוני של חוה אלברשטיין (חוה כתבה וגם הלחינה), שמתאר באופן מדויק את הקשר בין עם ישראל לבין מנהיגיו, ובמקרה שלנו - ביבי נתניהו.
לא יודעת אם חוה חשבה על זה, אבל היא הצליחה לקלוע בול למטרה.
פשוט מעולה!!! (להלן המילים,וכן מצורף גם קישור לשיר שעשו לו העמדה מותאמת ביו טיוב )
ביבי והליכוד ביו טיוב - "הקוסם"

"האולם מתרוקן הקהל מסוחרר 
אין ספק הם יבואו לכאן גם מחר..." (חוה אלברשטיין) 

"האולם מפוצץ אף אחד לא נושם 
עוד דקה עוד מעט הקהל מזמזם 
הם יראו את האיש החלום יתגשם 
האיש המכונה בפשטות - הקוסם 
הוא עושה נפלאות הוא מטריף הוא סוחף 
הוא שילוב של קוסם מהפנט ומכשף 
ואת כל הקסמים הוא שומר לעצמו 
אף אחד לא מבין מהו סוד עצמתו. 
הוא בונה ת'מופע בהרבה מחשבה 
הפתיחה היא צפויה ופשוטה ביותר 
שפנים מהכובע פרחים ממקל 
יונה ממריאה לקהל הצוהל. 
יונה לבנה עם סרט אדום 
כתוב על סרט יונת השלום 
ובלי כל הכנה התמונה משתנה 
אין זכר ואין שום סימן ליונה. 

לא חשוב הקסם העיקר הסגנון 
המגע הנותן לקהל ביטחון 
שהאיש יודע מה הוא עושה 
אין סיכוי שימעד אין סיכוי שישגה. 
לפעמים הוא מזמין את אשתו לבמה 
לתרגיל מסוכן ועוצר נשימה 
הוא קושר את עיניו במטפחת שחורה 
ומתחיל להשליך סכינים לעברה. 
היא סומכת עליו הקהל מתרגש 
היא תלך אחריו בסופה ובאש 
זה סימן שהאיש הוא חזק ואמין 
הנשים מבינות לנשים יש חושים. 
הוא צועק לקהל - מה השעה - ומחייך 
הוא יודע שאין אף שעון שהולך 
הוא עצר את הזמן מעכשיו כל היום 
הזמן ידשדש באותו המקום. 
הוא מכופף ברזלים הוא קורא מחשבות 
מגלה חפצים מעלים ראיות 
הקהל מתמוגג לא יכול להיות 
אבל מה לעשות העובדות מדברות. 
כשהקסם נכשל הוא גוער בקהל 
וצועק האוויר באולם הוא מורעל 
איך אפשר להמשיך ולקיים הופעה 
בלי אמון הדדי בלי שיתוף פעולה. 
בקהל המבוהל לוחשים זה לזה 
נקווה שהלילה הוא לא ינסה 
את הטריק שנחשב לנועז מכולם 
זה הקטע שבו הקהל נעלם. 
הוא הופך אש למים ומים לאש 
הוא הופך יש לאין ואין ליש 
ואת כל הקסמים הוא שומר לעצמו 
אף אחד לא מבין מהו סוד עוצמתו. 
הוא הופך אש למים ומים לאש 
הוא הופך יש לאין ואין ליש 
הוא עושה נפלאות ומטריף הוא סוחף 
הוא שילוב של קוסם מהפנט ומכשף. 
לעצום ת'עיניים לספור עד שניים 
והנה אנחנו בימי הביניים 
לעצום ת'עיניים לספור עד שניים 
והנה אנחנו יוצאים ממצרים 
לעצום עיניים לספור עד שניים 
ורוח אלוהים מרחפת על פני המים. 
האולם מתרוקן הקהל מסוחרר 
אין ספק הם יבואו לכאן גם מחר 
איזה איש אין לו פחד ואין לו שום גבול 
יש לו בטח עוד אלף קסמים בשרוול" 

קחו אחריות על החיים שלכם! חלק א-צריכה נבונה

"עגל הזהב" , פיסול קרמי, יפעת ג.ש.

כשהיינו קטנים, לא היה העושר העצום של המוצרים הקיים היום. האוכל היה פשוט ולכל סוג היו שתי חלופות על המדף, הבגדים היו הזויים ולרוב נבדלו האחד מהשני ע"י צבע או גזרה, ולא ע"י פתק עם סיסמת רשת, הסבון היה מלבני באריזת נייר, הפלפון לא היה ומקסימום היינו מדברים דרך טלפון עם סליל, הטלויזיה היתה בגודל של מקרר, והמקרר בגודל של טלויזיה.

היום, הכל התהפך.לכל מוצר יש אינספור חלופות, המותגים הם אלו שקובעים מה אוכל, אלבש, אריח, ואסע, ובסה"כ הפכנו לזונות של תאגידי הרשת. מהקפה ועד לבגד שאנו קונים לילד, חשוב לנו המראה הרושם והרבה פחות התוכן. מה יגידו השכנים? זוהי אמירה של פולניה מלפני 100 שנים, ועדיין תקפה. מתי נעשינו כאלו חלולים?

אז החלטתי להציע פתרונות. כיצד ניתן היום לחיות את חיינו בצניעות רבה יותר, ועם משמעות גדולה יותר. כיצד ניתן לצמצם את המינוס בבנק, (במידה והיינו טיפשים מספיק לקחת משכנתא), או לפחות לא להגדיל אותו.

חיים נכונים בנויים על העקרון של תן וקח. מצא לך קהילה מתאימה, והתחל לסחור במה שיש לך (לא במה שאין, כמו עם הבנקים)...הפסק להיות תלוי עד כמה שניתן בגופים ציבוריים שיתנו לך ויעשו לך. ואם כבר אתה משתמש בסחורה שלהם, אל תסמוך על טיבה.

החליפו את מי השתיה 

היום אנחנו מקבלים מי ברז "טובים" לשתייה מהרשויות המקומיות. רבים מאיתנו כבר עברו לתמי 4 או למי עדן, רבים אחרים טוענים שהם לא מרגישים בהבדל ומבחינתם מי ברז הכי טובים בשבילם. כזו אני הייתי עד לפני שנה.

ברגע שמתחילים קצת לחקור, מגלים שמי ברז הם רעל כמעט טהור (בכל זאת יש בהם גם מימן וחמצן...), ולהלן תכולתם ה"בריאה" מסמך מפורט בנושא המים :  כלור (מה הבעיה? יש את זה בבריכות...וזה גם מסרטן, וגורם לבעיות לב...) פלואוריד (מה הבעיה? יש את זה במשחת השיניים...ויש יותר ויותר מחקרים המראים שזה מסרטן, גורם לירידה בIQ אצל ילדים כתבה בנושא ועוד), מתכות כמו נחושת, כספית, ואלומיניום המצויים במים ומזרזים את בואו של האלצהיימר למחוזותינו, מלחים,ארסן, לכלוך ועוד. בקיצור - לא כדאי...לא אם אתם חשובים לעצמכם. הפתרונות שרוב האנשים מצאו בדמות מי עדן או תמי 4 בעייתיים, בשל העובדה שהם אינם מוציאים את החומרים כמו פלואור או כלור מהמים. מה האופציה? סינון מים במערכת של אוסמוזה הפוכה - הפתרון היחידי להיפתר מכל הרעלים. כמובן יש גם מינוסים (מינרלים שנעלמים, בזבוז מים) אבל הם מתגמדים מול הצורך במים טהורים. מצד שני, אתם תמיד יכולים להגיד "שתינו את זה עד עכשיו ואנחנו בסדר גמור..." מה שנקרה, נפגש עוד 30 שנה, אם עדיין תזכרו מי אני...או אתם... 

גדלו ירקות ופירות

אורגני בגינה

נראה לי שרוב האנשים הפנימו שיש בעיה עם חומרי ריסוס   שחודרים לנו לאוכל, ולגוף, גם אם נשתוף את הפרי עם דידידטי... במקרה של פירות וירקות זה אינטנסיבי ביותר, והיום אפילו מזון שהוא אורגני, מרוסס (אם כי בחומרים במינון נמוך יותר). הדרך היחידה להשיג היום ירקות ופירות לא מרוססים היא ע"י גידול עצמי, או מקסימום קניה בקואופרטיבים שיוצרים ביניהם מערכת "ברטר" או סחר חליפין. עדיף למצוא רק מקומות המגדלים בבתים ובחצרות ולא בשדות, כי אחרת הם חייבים בריסוס. הבעיה לא נגמרת בריסוס והרס הקרקע בעקבות זאת, אלא קשורה במאגר הגנים של פירות וירקות ההולך ונחלש. היום, רוב הפירות והירקות יצרו בהם כאלו שינויים בדי אן איי שחלק גדול מהמינרלים והויטמינים שהיו מנת חלקם נעלמו לטובת גודל וצורת הפרי. בעקבות זאת, אנחנו צורכים פחות מהם, והחוסרים בגופינו גדלים. כדאי שגידול עצמי יעשה מזרעים מקוריים ככל הניתן ולא מפירות של הסופר. 

שוק החלפות פרדס חנה

בגדים חדשים? זה כ"כ מיושן

אני מודה, תמיד אהבתי בגדים. אהבתי לקנות אותם, אהבתי את המיוחד והשונה. עם זאת, בשנים האחרונות הגעתי למסקנה, שמה שהכי אהבתי היה התחושה המשתנה שהם יוצרים אצלי. כמו תספורת חדשה. לאחרונה, הבנתי שמה שאני הכי אוהבת זה למצוא פריט מיוחד, שאין בחנויות או לאף אחד אחר, ואם אפשר שהוא יהיה בחינם... או לפחות ממש בזול. איפה מוצאים דברים כאלה? אני מוצאת אותם בשווקי החלפות (שוק לב העולם שוק החלפות בפרדס חנה), בירידים, בשיקשוק (שוק יד שניה) של פרדס חנה (ימי שישי לסירוגין, בואדי), שם מוכרים ילדים והורים את מרכולתם שכבר אינה בשימוש. הכל נמכר שם - מפרי המנגו, ועד שרשראות ושנדלירים. רק צריך לחפש. וזה הכיף. מה אמצע היום? אני כל פעם מופתעת מחדש כשאני מגיעה למקומות האלה. ההפך מטיול בקניון העירוני, בו כל חנות נראית כמו קודמתה, הסחורות משעממות, והעלות אסטרונומית. יתרון נוסף שיש לשוק החלפות ולבגדים יד שניה הוא שכל החומרים הכימיים שהיו בבגדים כבר ירדו מהם בכביסות שעשה הבגד עד אז.באופן זה הצלחתי להעביר כמה שנים, בלי לקנות לי, לבעלי ולילדים כל בגד (לילדים זה בכלל מעולה כי הם כל חודש משנים מידה וטעם, גם הם אוהבים חידוש..).  

רכב

כמה אנשים אתם מכירים יעדיפו לרכוש רכב דנדש מהחנות? כולם, לא? נראה לי פשוט אבסורד הקלות שבה אנשים לוקחים חיסכון של עשרות-מאות אלפי שקלים, ושמים את הכל על רכב אחד, שהערך האמיתי שלו הוא בערך עשירית. נראה לי הרבה יותר הגיוני להוציא על רכב טוב, יד שניה, ובכך לפחות לא לעודד את תעשיית הרכבים ואת הטייקונים שאחראים לרכבים אלו. רוצים להיות עוד יותר בסדר? סעו בתחבורה ציבורית (למרות שאין ספק שהמדינה מקשה עלינו ביותר בנושא זה...). אתם חיים ועובדים באותה עיר - סעו באופניים. היום אינספור "דילים" המציעים לך לקנות רכב, בלי לשלם עליו כמעט, ולהתחייב לתשלומים עם/בלי ריבית. אל תתפתו, אתם לא יודעים באיזה מצב תהיו עוד שנה...עוד  טיפ - אם אתם חייבים להחליף רכב בגלל ילד חדש (בדרך כלל במעבר מ-2 ל-3 ילדים), תמיד אפשר להחליף לכיסאות צרים יותר, וכולם נכנסים בשמחה מאחור...בקיצור- זה לא תירוץ!

מגלשת דשא ומים

מה עושים בחופש?

אם אתם גרים בבית פרטי, והתחיל החופש הגדול או כל חופש אחר, ומיד רף הפעילויות בבית עם הילדים עלה פלאים, ואיתו רף ההוצאות על מקומות בילוי, אני מציעה להתחיל לחשוב, כלכלי , נוח, ובעיקר יצירתי. בהנחה שיש לכם חצר, ואנחנו כאמור עוסקים בקיץ (כי ככה זה 90% מהשנה בישראל), אין דבר יותר נחמד מלאפשר לילדים לשחק בחצר וליצור להם שם פעילויות. אבל מה עושים עם החום הנורא? יוצרים פעילות מתאימה, שתוכל להוות אפילו תחליף לבריכה. קחו ממטרה (או 2 או 3), לצידה שימו בריכה קטנה, ותנו לילדים להשתולל עם רובים יורים מים. אין חוויה טובה מזו לקיץ. ככל שיהיו יותר ילדים ויותר רובים כך עדיף. המים, ישקו את הדשא במידה וקיים, ופתרתם גם את בזבוז המים... רוצים לשדרג? תוסיפו 4 מ' ניילון חממות (ב-4 ש"ח למטר), ויש לילדים משטח החלקה נפלא שיכול להשתלב גם עם גלשן וגם עם מגלשה... מה שחשוב, זה לחשוב יצירתי...

מיחזור מיחזור מיחזור...

מי שאוהב גינה או לפחות גידול עציצים ויש לו מקום מחוץ לבית (בין אם חצר או מרפסת), מוזמן ליהנות מעולם המיחזור והקומפוסט. אין דבר יותר נחמד מלהסביר לילד מה קורה לזבל, לאן הוא הולך, לתת לו להשתתף בתהליך, ואחרי כן לתת לו ליהנות מהפירות. כל חצר, ראוי שיהיה בה בור קומפוסט (תשתדלו שהבעל יעשה זאת...גם הוא צריך תפקיד).אחרי כמה חודשים, יש לכם את החומר הכי משובח בעולם לשתילה. מה שלא תשימו שם יצמח טילים...

אז איך עושים? פשוט מאד: פח קומפוסט קטן בבית (ולהסביר לילדים מה ההבדל ומה זורקים איפה), בור גדול ככל הניתן בחצר, ועליו כיסוי של קרש מהרחוב. הפח מתמלא, זורקים, מכסים בשכבת עלים יבשים שאספנו בגינה, וחוזר חלילה. הבור יתמלא- מכסים באדמה, פותחים בור חדש, ואחרי כמה חודשים (3-4) משתמשים באדמה למה שרוצים. 

אז אחרי שחסכנו בחודש על בגדים (1500ש"ח נגיד?), בילויים ( 700 ש"ח?), רכב ( קשה לחשב, אבל עם התיקונים ברכב הישן יותר, מול החוב בריבית שהייתם לוקחים לאוטו נגיד 2000 ש"ח לחודש), קומפוסט וקצת ירקות שיצאו לכם מזה (בעיקר בריאות, כי המים מהווים "בזבוז" לא קטן) , הגענו ל-4200 ש"ח. וזה עוד בלי להוריד אלמנטים בזויים בחייכם כמו טלוויזיה, שכלולי פלאפון ואחרים....הייתי אומרת לכם תחסכו, אבל כל דבר שתשימו היום בבנק ימחק בעוד כמה חודשים עם האינפלציה המתנפחת, אז אני אומרת, שימו את המשאבים בזמן איכות עם הילדים, ביצירה, חוגים שאתם אוהבים, או פשוט חזרה בגינה... תאמינו לי שתהינו יותר בטווח הארוך. ואם אתם שואלים עדיין את השאלה האווילית, אבל למה?? למה כל הבלגן? תחשבו אחרת - החיסכון שלכם, הוא ההפסד של הטייקונים, ושל גופי הממשלה המושחתים שחיים על המע"מ שלכם, ונהנים מכל רגע צריכה שלכם פי שתיים מכם...

תנו לי להיות בריאה בדרכי...

"אב ובנו", פיסול בחימר, יפעת ג.ש.

 ניסיתם לחשוב פעם,עד כמה תלויים אתם במערכת בשביל הדברים הבאמת חשובים? אני לא מדברת על הצורך בכבישים, או הצורך במישהו מהעירייה שיבוא לסתום דליפת בצינור מוביל, אני מדברת על הצורך, פתאום באמצע החיים ברפואה ממש טובה. פתאום, בין אם באקראי או לא, נודע לכם, כי יש לכם בעיה, וצריך תיקון... לא בברז אלא בגוף. מה עושים? למי פונים? אז בצנרת, אני פונה לעירייה, ובגוף, אני פונה ישירות לקופת חולים או לבית חולים (תלוי עד כמה דחוף זה).

אני לא הולכת לחדש לכם משהו שלא ידעתם בפוסט הזה - מערכת הרפואה בארץ גרועה. ומי שטוען אחרת, כנראה לא הזדקק לה באמת, או שלא יודע להבחין בין איכותי לגרוע. זה לא הרופאים. זה לא הפיתוח. זה כרגיל, השילוב בין המערכת (המדינה), לבין תחום הרפואה. זה ההשתלטות חסרת הרסן של המדינה על כל אספקט בתחום זה, כולל קביעת השעות, השכר, אופן ומידת הטיפול וכו'. 

לאחרונה, נאלצתי לצרוך את שירותיהם השונים של השניים, ונזכרתי מחדש, מה גרם לי לעשות הכל בכדי להימנע מהמפגש המיותר והמכאיב עם מערכת הרפואה. לפני מספר ימים, נגשתי לבדיקה שגרתית אצל רופאת הנשים שלי (לאחר לידה), וזו הודיעה לי כי יש לי פוליפ וצריך להוציאו. אבל לפני שנוציא, נלך לעוד רופא שיאשר את מה שהיא חושבת (איזה כיף לדעת שהיא סומכת על קולגות). תוך כדי זה שהיא ממשיכה וזורקת עלי דפים מהמדפסת שלה המפנים אותי לאלף בדיקות, אני יוצאת מהלחץ הראשוני ושואלת, אבל מה זה פוליפ?

...נו פוליפ...את יודעת...שטויות, לא סיפור...

לא יודעת...זה מסוכן? למה צריך להוציא את זה?

כי כדאי. אי אפשר להשאיר .

אבל למה? זה מסוכן?

לא , אבל חייבים להוציא.

טוב, ירדתי מהניסיון לתחקר אותה, כי ראיתי שזה לא מוביל אותנו לאן שהוא, אשאל את הרופא השני. וכך לאחר סופשבוע קצת לחוץ, הלכתי לרופא השני, והסאגה חוזרת על עצמה, רק שעכשיו זה לא הרופא שלי, אלא רופא שלא מכיר אותי, אנטיפט וחסר כל אמפתיה. זאת שלפני יצאה ממנו בוכה...(נשבעת לכם!) הוא בדק אותי, ואישר את שהיא אמרה, והודיע שצריך ללכת לבית חולים להוציא את זה בניתוח בהרדמה מלאה.

מה???!!!

אמרתם פוליפ, בקטנה, לא מסוכן... ניתוח בהרדמה מלאה, אני שואלת אותו, למה לא הרדמה אזורית?

זה לא פוליפ זה שרירן, וחייבים להוציא...

אבל למה?

כי ככה...זה לא דחוף למחר, אבל בתקופה הקרובה...

האנטיפט נותן לי הפניה להלל יפה, ואומר לי: דברי עם אשפוז יום שם, ותקבעי לך תור.

"הבובה ימימה", פיסול חימר, יפעת ג.ש.

אז אחרי 20 שעות בטלפון בכדי לנסות ולמצוא לעצמי מישהו לשאול אותו על כך, אחרי שהאחות מאשפוז יום מפנה אותי לשלוחה של דינה, ודינה לא עונה אף פעם, אני מוותרת על הלל יפה (גם ככה, אני מעדיפה לא להכנס בשעריו), ומחליטה שיש לי יותר מידי מה להפסיד (ילדים, בעל, משפחה, פיסול וכו') ומחליטה שרוב הלחץ שלי נובע משני דברים - עדיין אף אחד לא נתן לי תשובה לגבי מהות הבעיה שלי, והמקום שאליו מפנים אותי כדי לטפל בזה יותר גרוע ממוסך (לפחות במוסך עונים לטלפון). אז אחרי התקף לחץ , קצת קפאון ודמעות, אני פונה לדמות מספר אחת בפתרון בעיות מהסוג הזה- אמא.

תוך כמה דקות, יש לי טלפון של רופא פרטי, ממש נחמד נאמר לי, ומעולה. וכן הוא מנתח במדיקל סנטר...תנסי. התקשרתי. לא חשבתי לקבל ישר אותו, דווקא בשלוש וחצי בצהריים, אבל מסתבר שרופאים טובים, הם גם זמינים. סוף סוף, אחרי שיחה לא ארוכה קיבלתי ממנו הסבר מפורט על מה שיש לי+הפניה לרופאה מנתחת מדהימה במדיקל+ הרגעה בעניין המחיר...עשה לי את היום. יומיים אח"כ אני אצל הרופאה ההיא לבדיקות מקיפות. מקסימה, נעימה, מקצועית, מרגיעה, ובעיקר דואגת לקבוע לי תור לניתוח. כן כן, היא..וגם למרדים...שוב מנצחת לה הרפואה הפרטית. למזלי יש לי ביטוח פרטי (כמובן לא מושלם, זה, יוכל לכסות בדיוק את הבדיקות דם שלפני הניתוח...) כך שהנזק לא יהיה בשמים. לפחות אני יודעת שאהיה שם בידיים טובות. איך אני יודעת? יש  לנו לא מעט ניסיון עם הפרטי...

לידה

ישנם מספר מועט של דברים שבהם אנחנו נאלצים להשתמש בזרועות הרפואה הממשלתית, ואחד מהם זו לידה. אמנם,אפשר גם ללדת בבית, אבל אז מונעים ממך כל מיני זכויות של מענק לידה (אם לא ילדו בבי"ח איך יהיה מעקב על הבקר שהם מגדלים?...). לא רציתי להסתבך, אבל דאגתי להגיע מוכנה לגמרי (ילדתי תוך 40 דקות מהגיעי לבי"ח), כך שהם לא היו צריכים לעשות כלום, והילד כבר היה בחוץ. רק אל תכניסו לי משהו לגוף. אפילו לא אינפוזיה...בפעם הבאה, אין לי ספק שאלד בבית יולדות או משהו פרטי אחר. כמות החוקים שנאלצתי לספוג בבי"ח, כולל רישום הילד שלי (הוצאת ת.ז.), בדיקת דם, שעות ביקור ועוד, שכנעו אותי שבי"ח לא בשבילי גם בלידה (מעבר לכך שזו הסביבה הכי לא ידידותית לאקט הלידה).

שגרה, ילדים וקופת חולים

אז מה קורה בחיי היום יום? יש שיגידו: נו, לפחות בשביל זה, יש לך את הרופא משפחה או ילדים, והוא בסדר...

אז זהו שלא...וסיפור שהיה כך היה: לפני 4 ומשהו שנים, כשבני הראשון נולד והייתי פעורה וחדשה בעסק, לקחתי אותו לרופא שהומלץ לנו. אז נכון, הוא היה קצת וולגרי, אבל נראה היה שהוא מבין. הילד שלנו קיבל בשנתו הראשונה סטרואידים לעדר שלם, מרשמי אנטיביוטיקה (כאילו הילד מזדהם על בסיס יומי), ואת כל צורות הטיפול שיש באסטמה.

מאחר ואני מאז ילדותי לא נגעתי באנטיביוטיקה, ואפילו אקמול אני לוקחת רק כשאני על סף מוות, לא נתתי לו חלק ניכר מהתרופות, וזה עבר לעיתים קרובות. באחת הפעמים הגעתי לרופא, והוא איבחן דלקת ריאות חמורה בריאה השמאלית ושלח אותנו דחוף לרנטגן לאשש את איבחונו. לאחר שחזרנו עם התוצאה, הוא אישר את שחששנו, ואמר דחוף להתחיל הן באנטיביוטיקה והן בסטרואידים. שאלנו למה שניהם, והוא אמר את המשפט שאני לא אשכח לו לעולם - "אני יורה לכל הכיוונים, את נותנת לו את זה, וזה בום וגמרנו" את מי?את הילד? אתה קולט שזה ילד בן שנה וחצי? אתה קולט שהילד מחייך? נראה לך שהוא עד כדי כך חולה? לא התווכחתי. החלטתי לקחת אותו לרופא פרטי בפעם הראשונה. קיבלתי שם של רופא ילדים ומומחה ריאות, קיוויתי שלא אפשוט את הרגל, ושהתור יקבע במהירות.

הדוקטור ענה לי בצלצול הראשון, ונקבע תור לעוד שעה. הגעתי, לא חיכיתי שניה ונכנסנו. הרופא בדק את הילד בצורה דקדקנית, ביקש את הדיסק עם הרנטגן, (אחרי שנזף בי שעשינו אחד, כי רנטגן לא נותן כמעט כלום...) והודיע לי באופן חד וחלק: הילד נקי! הוא קצת אסמטי ולכן הוא מחרחר, אבל מספיק לתת לו מי מלח עם ונטולין וזהו. הייתי בשוק...פתאום קלטתי שהילד ניצל ממנת סטרואידים מטורפת, ושבועיים של אנטיביוטיקה. זאת היתה כמובן, הפעם האחרונה שביקרנו את הרופא ילדים הזה...מאז, שמתי לי בצד 300 ש"ח לחודש (עלות הרופא הפרטי -רק הפגישה הראשונה, אח"כ כל מה שקשור לאותה מחלה זה חינם), ויודעת שזה הביטוח הרפואי שלי. גם קופת חולים נעלמה לדידי, ואני מבקרת שם רק כאשר הרופא שלי לא נמצא ולא עונה.

אז, אני שואלת אתכם: למה אני צריכה לשלם ביטוח בריאות? אני לא משתמשת בו בשום סיטואציה, אני רק מתעצבנת כשאני כבר חייבת, בקיצור- למה המס הזה הוא לא בגדר בחירה? ואם כבר לקחתם לי מס, לפחות תנו לי החזר על כל הרפואה הפרטית שאני צורכת באותה מידה שמקבל כל אזרח אחר. לא רוצה את השירות שאתם נותנים, הוא לא איכותי, הוא מיגע ומעצבן, הוא לא לרמה שלי. תנו לי לבחור את מי שנותן לי שירות. זכות הבחירה החופשית, לא? 

תנו לי לבחור להיות אזרחית...

"מי אכל מהצלחת שלי?"פיסול קרמי, יפעת ג.ש.

מי אני? 
לפי הגדרתי, אני אדם חופשי, אזרח העולם
לפי הגדרת הסובבים אותי, אני ישראלית, יהודיה
לפי הגדרת המדינה, אני אזרחית בעלת חובות וזכויות
הגעתי למסקנה שהפער העצום בין שלוש ההגדרות הללו, הוא זה היוצר את הדיסוננס בין איך שהייתי רוצה שיראו חיי, ואיך שהם נראים באמת. 

היום, כל אדם הבא לעולם מקוטלג עוד בטרם נולד על ידי סביבתו הקרובה והרחוקה. אם נולדתי כאן בישראל לאמא יהודיה, אני אזרחית המדינה ובאותו רגע כל החובות והזכויות של המדינה חלים עלי. 
בעצם כבר בהיותי בת יום, אני מתחייבת להלחם למען המדינה בגיל 18, משמע אני חייבת לשנוא מישהו מאד, אני מתחייבת לשלם מיסים כחוק, משמע אני כבר בחובות אדירים (כולל אלו שהדורות הקודמים הורישו לי), אני מתחייבת לקבל את חוקי המדינה, הכנסת והממשלה, משמע אני כבר בקונפליקט מצפוני ומחוייבת לערכי מוסר שלא ידעתי והסכמתי עליהם, וכל זה כשאני רק בת יום! המון אחריות לילדה בת יום לא? 
כמו כל עיסקה טובה, גם לזאת  צריך שתהיה בסוף חתימה על המסמך. רק במקרה שלי, לא היתה חתימה. למה? כי הייתי רק בת יום. דרישה קצת מוגזמת ממשהי כל כך קטנה לא? 

אבל בוא ונראה על מה בעצם חתמתי, (ואני מזכירה, הייתי רק בת יום...)
נניח ניתן תוקף למסמך "מגילת העצמאות". יגידו רבים "המסמך הזה ייתן לך את הזכויות והחובות הבסיסיות הנגזרות מהיותך כאן".   (וזאת על אף שאין למגילה כל תוקף חוקי, שהרי להפכה לחוקה או להוציא חוקה אחרת תחתה תחייב יותר מידי אנשים לדברים שהם לא רוצים להתחייב) אז מה אומרת המגילה בעניין?

"...מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין;  תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות... "

חופש דת - "רב ובנו"- פיסול קרמי, יפעת ג.ש.

בואו ונראה כיצד מצליחה המדינה,  לסתור את המסמך הקרוב ביותר לחוקה בו היא דוגלת, ועוד מחייבת אותי להיות חלק מזה:
"תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין"- אפילו בגוף המייצג כביכול את החברה, הלוא היא הכנסת, אנחנו רחוקים מזה, ראה ערך מספר גברים לעומת נשים, רמת הייצוג של סקטורים מסוימים בעם ועוד. כיצד יתכן שגברים ונשים מקבלים יחס שונה מבחינת מיסים?, מבחינת ביטוח לאומי ?(חופשת לידה, וכל הקשור במספר ילדים ) ,סקטורים שונים בעם מבחינת גיוס לצבא? הקלות במס הכנסה בהתאם לסקטור בעם וכו'. 
"תבטיח חופש דת"- ניסיתם לאחרונה להכנס לירושלים לרחביה בשבת עם רכב? ניסיתם להיות משהו שהוא לא יהודי במדינה הזו ולתפקד כאזרח מן השורה? 
"מצפון" - אתם עושים צחוק? על איזה ערכים אתם מדברים? זה מצפון זה? המצפון להשאיר את גלעד 5 שנים בכלא? המצפון שמאפשר לפולרד להמשיך ולבלוע ישיבה של עשרות שנים בכלא? אולי המצפון של מפקד חיל האויר שנשאל על הפגזת בית מלא ילדים, ותשובתו היא "אני מרגיש מכה קלה בכנף"?...
"לשון חינוך ותרבות "- חופש בחינוך? אתם יודעים, שבי"ס שרוצה היום לסטות מהחומר, שמכתיב לו משרד החינוך לא מקבל תקצוב בהתאם? אתם יודעים שאם מספר משפחות החליטו שלא טוב להן החינוך של המדינה, והן רוצות לעשות חינוך ביתי לילדיהם בקבוצה, אסור להם? זה לא חוקי... ראיתם לאחרונה את ההפגנות של הציבור? ראיתם את האלימות שהולכת שם? זה נראה לכם חופש להביע את דעתך? זה נראה לכם מדינה סובלנית? על מה הם מדברים? 

אז אולי לא התכוונו למסמך הזה כשהחליטו שיש לי זכויות וחובות בסיסיות כשנולדתי...בכל זאת לא הביאו לי את המגילה לחתימה בלידה, גם לא להורי, ואפילו לא שמו אותה על השולחן לפני לאישור, כשעברתי את גיל 18 ונעשיתי אזרח בוגר מן השורה...אולי זה כבר לא רלוונטי...אז אולי מסמך אחר, המגדיר את תפקידי בישראל?
נניח חוקי יסוד...

ישנם היום כ-13 חוקי יסוד אשר הממשלה שאני (?????) הסכמתי לה, אישרה.

החוקים מאשרים קודם כל את קיומם של כל מיני גופים שאני לא חושבת שיש בהם צורך.הכנסת, הממשלה, הצבא, נשיא המדינה, מבקר המדינה, אבל מי שואל אותי?

חוקי היסוד מכריחים אותי לאמץ מערכת משפט שאמונה קודם כל למדינה הזו ורק אח"כ לערכי הצדק הבסיסיים, ולהלן השבועה בה מתחייב כל שופט בהכנסו לתפקיד: "אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, לשפוט משפט צדק, לא להטות משפט ולא להכיר פנים".חוק יסוד המשפט

חוקי היסוד מכריחים אותי לאמץ צורת התנהלות כלכלית, שלא נראית נכונה בעיני, ומושחטת עד היסוד: "מסים, מילוות חובה ותשלומי חובה אחרים לא יוטלו, ושיעוריהם לא ישונו, אלא בחוק או על פיו; הוא הדין לגבי אגרות" (חוק יסוד משק המדינה 1א) מה זה בכלל אומר??? מי אישר ומינה את סטנלי פישר להיות החוק? אני לא בחרתי אותו... חוק יסוד משק המדינה

החוק היחידי שאני כביכול יכולה להסכים עמו נקרא כבוד האדם וחרותו.החוק קובע כי זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן-חורין. מטרתו של החוק "להגן על כבוד האדם וחירותו, כדי לעגן בחוק-יסוד את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית". הוא מגן על חיי האדם, על גופו, על קניינו, על חירותו האישית, על זכותו של האדם בישראל לצאת את הארץ ולהיכנס אליה, על פרטיותו ועל צנעת הפרט. פשוט נפלא! אני מסכימה. חתמתי! 

אה...אבל יש הגבלה... אנא, מי שמסוגל לקרוא ולפרש את שנאמר כאן, אשמח לקבל תקציר... לי זה לא מובן: 

"אין פוגעים בזכויות שלפי חוק זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו". חוק יסוד כבוד האדם

אז כנראה שבכל זאת זה מסמך אחר עליו חתמתי, בהיותי בת יום...(זה מסובך מידי). אולי הכוונה היתה למסמך הבינלאומי שנקרא "הכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם", אפילו לאנשים מהחלל עם אנטנות זה אמור להיות ברור ומובהק לפי זה:
"כל בני האדם נולדו בני חורין ושווים בערכם ובזכויותיהם. כולם חוננו בתבונה ובמצפון, לפיכך חובה עליהם לנהוג איש ברעהו ברוח של אחווה". נפלא. "כולם חוננו בתבונה"? לא לקחתם בחשבון שאחרי הלידה יש עוד 12 שנים בבי"ס, אח"כ צבא, ובדרך הרבה הרבה טלויזיה...אז תבונה ירדה. "כל אדם זכאי לזכויות ולחירויות שנקבעו בהכרזה זו ללא אפליה כלשהי מטעמי גזע, צבע, לשון, דת, דעה פוליטית או דעה בסוגיות אחרות, בגלל מוצא לאומי או חברתי, קנין, לידה או מעמד אחר".כמו כן, מפרטת ההכרזה זכויות וחירויות נוספות, ביניהן: הזכות לחיים, לחופש, לביטחון ולפרטיות,זכות להליכים הוגנים בפני המשפט,זכויות הקשורות לחיים החברתיים, הפוליטיים והתרבותיים של הפרט,חופש ההתקהלות וההתאגדות, הזכות ליטול חלק בשלטון, הזכות לעבוד בשירות הציבורי והזכות לאזרחות,זכויות כלכליות וחברתיות ,הזכות לרמת חיים הוגנת, הזכות לעבודה...וזה עוד ממשיך וממשיך, ואני חייבת לאמר שלצערי המציאות שלנו כל כך שונה מזה, שאני בכלל לא רוצה להתייחס. 

בשורה תחתונה, אף אחד מההסכמים הללו לא מחזיק מים, והמציאות לא מאפשרת אותו, וגם אם כן, אני מעולם לא חתמתי עליו. עד היום... ועל כן, אני רוצה להעלות שאלה פשוטה אחת - למה אני מחויבת להם? מאיזה תוקף? מי החליט שהחוקים שלך ושלך יותר נכונים מהחוקים שלי? ואם אני אקבע שממחר כל אזרח חייב לי 100 שקל ליום זה יהיה בעל תוקף? אם לא - אז אני מבקשת, נא לא לחייב אותי למה שלא התחייבתי. 

אז יבואו כל החכמים ויגידו, את לא יכולה להשתמש בשירותי המדינה ולהתנער מחובותיה. צודקים! לא רוצה את החינוך שלכם, גם ככה אני משלמת פרטי... לא רוצה את מערכת הבריאות שלכם, גם ככה אני משלמת פרטי...לא רוצה את מערכת המשפט שלכם, גם ככה לא שופטים אותי שם בהגינות, ואני בטח לא צריכה את המשטרה והצבא כי לצערי אני לא מרגישה מוגנת...סוללת טילים המאיימת מאיראן+4 מדינות הנושפות לי בעורף כי כבשתי שטחים שהיו שלהן, גם לא נותן לי הרגשה טובה...אני אפילו לא מכירה ערבים כדי לשנוא אותם...ולגבי המשטרה- אתם באמת חושבים שאם נכנס אלי גנב הביתה המשטרה תמצא אותו? ואם כבר אגיש לה אותו על מגש של כסף, כי הייתי חכמה וצילמתי במצלמה הפרטית בבית את האירוע, מערכת המשפט בטח תזכה אותו ותאשים אותי במציצנות...

"לא רוצה! די!"פיסול בחימר, יפעת ג.ש.

בתמורה לכך שאני לא אשתמש בכל השירותים הנ"ל אני מבקשת מכם - לא רוצה לשלם מס הכנסה, לא רוצה לשלם ביטוח לאומי, אל תכריחו אותי לחסוך לפנסיה, שתישחק עוד לפני שאגיע לגיל 50, לא רוצה צבא, לא רוצה ממשלה, לא רוצה חובות שאני לא חושבת ראויים. 

אז יגידו אחיהם של החכמים, " אז תעזבי את המדינה...לכי תחיי במקום אחר" . ואני אומרת - לא רוצה! לכו אתם! מה נותן לכם יותר זכות על השטח הזה מאשר לי יש? מי קבע שאתם וחוקיכם עליונים לי? 

ניסיתם לחשוב לרגע מה היה קורה אם לא היו כאן כ"כ הרבה הגבלות, והיטלים, וכל אחד היה מנסה לחיות את חייו למיטב, להיות יצירתי לשאוף למצוינות, ולא לזרוק את האחריות על חייו למישהו אחר? (מלבד היצע חדש של עובדים, כי כל עובדי המדינה היו מתחילים לחפש עבודה אמיתית).  

מה שאני מנסה להגיד בניגוד לאנשי המחאה הקוראים להטלת יותר מחויבויות על הממשלה, אני רוצה את האחריות על חיי. אני לא רוצה שיכריחו אותי לזכויות וחובות עוד בטרם למדתי לדבר, אני מעדיפה שלא לסחוב על גבי חובות עבר שאחרים לא הצליחו לשלם...תסמכו עלי, אני כבר אבנה לי חיים בונבונירה! אני אדאג לשלם בעבור הכבישים שאני משתמש בהם, אני אדאג לחברת ביטוח ובטחון לצורך הגנה, ואני אדאג שבגיל 50 הכסף שלי יהיה שווה יותר, או שיהיו לי מספיק נכסים לממש. ואם לא אדאג, זו בעיה שלי בלבד.

רק אל תתערבו לי בחיים.

תרשמו - לא תודה! 

חוק חינוך חובה או כיצד נוצר עוד דור אילם

" ...כבר יותר משנה, קשה לנו עם אופן החינוך שילדנו מקבלים. הם בגן טוב, פרטי, גננות מקסימות, אבל צורת החיים שלי ושל בעלי, לא איפשרה לנו לראות את הילדים כמעט. במילים אחרות, שנינו במשרה מלאה, ומישהו אחר מגדל לנו את הילדים...ורואים את זה. הילדים לאט לאט משתנים מול עיננו. תכונות לא נעימות דבקות בהם, ולנו אין מה לעשות מלבד להאשים את עצמנו, ואת המדינה שמכריחה אותנו לעבוד כ"כ הרבה כדי לשלם לאחרים שיגדלו לנו את הילדים...לא עוד!

אז תרשו לי לנסות ולפרוט מה הציק לי במערכת החינוך הציבורית, ולמה, בניגוד לכל הסובבים אותי, אני לא מסוגלת להכניס את ילדי לגני ילדים ציבוריים ואח"כ לבתי ספר ממלכתיים..."

פוסט שלי שפורסם היום באתר "אמת אחרת"

מוזמנים להכנס לכתבה המלאה

צאו מהבועה ותחשבו יצירתי...

"הפוך", פיסול בחימר, יפעת ג.ש.

אביב 2007, חזרנו מטיול של חצי שנה בניוזילנד, זוג נשוי דנדש, בגיל 30, בדרך לבנות חיים משותפים. עבודות במשרה מלאה מחכות לשנינו, ואפילו דירה קטנה בפרדס חנה. דירה בירושה מסבתא, שניסו למכור ולא בדיוק הצליחו. עלות הבית שהתבקשה אז, 750,000 ש"ח. לא נמכר...

אז אנחנו נכנסנו ונהנינו.אחלה דירה, אמנם בית מלפני 50 שנה, 80 מ"ר, אבל על שטח של 400 מ"ר, משמע חצר כיפית עם עצי פרי, ומחסן מבטון שיכול להפוך ליחידת דיור או סטודיו. באמת יכולנו לראות את עצמנו שם עוד הרבה זמן.

אביב 2011, 2 ילדים נוספים, עדיין שתי משרות מלאות (גם אם הוחלפו) אחרת איך יאכלו הילדים?, אנחנו בבעיה...אחד מהבעלים של הבית, החליט שהוא רוצה למכור. זכותו. הבית גם שלו. אולי נקנה? אין סיכוי. המחיר הנדרש היום, 4 שנים אחרי הוא 1,600,000 ש"ח. יותר מפי 2. גם אם היינו מצליחים לגייס את הסכום הראשוני, את זה לא היינו מצליחים, והאמת, מי לכל הרוחות מטורף מספיק לשלם מיליון וחצי שקל על בית שייעודו להריסה בלבד. אז נכון, הוא במקום טוב בפרדס חנה. אבל חברה, פרדס חנה?!!... זה לא מנהטן, וזה גם לא איזה פרבר תל אביבי ליד המרכז. אני מסכימה, יש לה את הקסם שלה לפרדס חנה, ובאופן כללי הייתי בכיף חיה שם, אבל יותר ממיליון וחצי????אנחנו דפוקים? בכל אופן, לא התרגשנו, לא האמנו שזה יימכר, וגם אם כן, בטח ייקח כמה שנים.

נמכר. במיליון וחצי. מיליון וחצי!!!????אתם קולטים? הבית לא נמכר לפני 4 שנים בחצי מהסכום....

פוף, התפוצצה לה עוד בועה... לא,לא הבועה שגרמה למחיר ההזוי הזה, הבועה שבה חיינו...

או קי, אז מה עושים? בכל זאת- שני הורים, שני ילדים, אולי בדרך לעוד? שתי משרות מלאות...סה"כ משתכרים לא רע. שכר דירה?

מחפשים באזור, כי לא נעביר את הילדים סתם גן, ובכל זאת המשפחה באזור, העבודה באזור וגם די אוהבים את האזור... כל דירה בסביבה בבית פרטי (אנחנו מה"מפונקים" שלא יכולים לחיות בדירה בבניין, בכל זאת חשוב לנו שהילדים יוכלו לצאת לחצר חופשי בלי שאוטובוס יארח להם חברה) מינימום 3500 ש"ח-4000 ש"ח.  אפשרי. לא ניפול, הרי יש לנו חברים בתל אביב שמשלמים על דירה קקמייקה יותר מפי שתיים... אבל אז מתחילות השאלות מהסביבה: "אבל לא חבל?? זה לא לזרוק כסף? לא עדיף לקחת משכנתא, להתחייב קצת, אבל שיהיה לך ביד נכס?"

למזלי, בעלי קצת מבין, מכיר ויודע, ולמזלי אני מוכנה להקשיב וללמוד, כי התחשיב הבסיסי פשוט הראה לנו שעם הון התחלתי (שהיה קצת), עדיין היינו לוקחים משכנתא של כמה מאות אלפים טובים. עם יכולת ההחזר שלנו, במקרה הטוב 15 שנה...יש הרבה שהיו מתחלפים איתנו. אבל 15 שנה????מאיפה אני יודעת איפה אני ארצה להיות עוד 15 שנה??

אבל לא חבל על הכסף? זה שעכשיו 15 שנה אני שייכת לבנק...אני ושרי...ביחד...אני ושרי והריבית של שרי.... זה אומר לשלם, כפי שבעלי הסביר בצורה מאד רהוטה על משכנתא של מיליון, שני מיליון. כמו שני בתים...אני נורמלית? התחלתי לקנות בתים גם לבנקים? יש גבול, אמנם אני ושרי הרבה שנים יחד, אבל לקנות לה בית זה קצת מוגזם.

ואז הגיע ידיד שלי מארה"ב, וסיפר לנו קצת על החיים שלהם שם. הוא בגילי, 35, אמנם בתחום יותר מרוויח (מחשבים), אבל הוא ירד עם משפחתו מהארץ לפני כ-7 שנים לערך ומאז הוא הצליח לצבור שם 3 בתים אותם הוא משכיר לאחרים לאחר שקנה אותם במחיר מצחיק אחרי התפוצצות הבועה. הוא חי בבית ענק עם 19 חדרים (זה פשוט היה מציאה, וחבל היה לוותר...) , אשתו לא צריכה לעבוד, ואין להם בריכה, אבל יש להם נחל קטן ליד הבית עם חורשה...לא נורא. הוא טוען שהרבה יותר קל שם (מה באמת?).. לפני כן הוא חי עם אשתו וילדיו בת"א, עבד בקרייה, שילם שכ"ד מטורף והצליח לחסוך 100,000 ש"ח ב-6 שנים. היום הוא חוסך את זה בשנה. אחרי הבתים...ובלי שהאשה תעבוד...

"אז אולי תבואו לארה"ב? הרבה יותר קל...תאמיני לי!" אבל אני בעייתית קצת ,אם יש משהו שמשאיר אותי בעקשנות בארץ הזו זה משפחה. אוהבת אותם. מה לעשות? קשה לי לדמיין לחיות בלעדיהם. קשה לי לדמיין את הילדים שלי בלעדיהם...אולי יום אחד. עוד לא.

סבא וסבתא, פיסול בחימר, יפעת ג.ש.

חזרנו לשכר דירה... זה באמת לא נעים, אולי נחשוב על פתרון יותר יצירתי? מדברים עם ההורים...רעיונות?

אמא שלי מתחילה להגיד שגם היא רוצה לעבור דירה.למה? היא עדיין מאד אוהבת את הבית, אבל גדול לה מידי ... פעם זה התאים, היום יש קומה שלמה ריקה, והבית גדול, החצר מאחורה ענקית ונראית כמו מזבלה, וקשה לנקות כ"כ הרבה, וגם מאד שקט. יותר מידי שקט. הדירה גדולה עליהם,זה התאים ל-5 נפשות, אבל לשניים זה גדול. אבא שלי מסרב לעזוב. הוא דווקא אוהב את הבית. התרגל אליו...

גם היא לא יודעת מה לעשות. ואז מתחיל לו רעיון...

אולי נשתלב? מה? שאני אחזור הביתה? הרי יצאתי מהבית בגיל 20 ומאז אני בעצמי... זה לא היה פשוט אז, אין מצב שנוכל לחיות יחד...או שכן? הרי השתנינו, וההורים גם הם השתנו. ויש ילדים...

אז מה עושים ואיך? לחיות ממש יחד באותו בית זה לא בא בחשבון, לא לי לא לאמא שלי, ולא לבעלי, שאמנם אוהב את החותנת, אבל הוא התחתן עם הבת שלה וזה מספיק לו...אז צריך לפרק את הבית לשתי יחידות...בודקים בודקים... זה לא מספיק, צריך לעשות הרחבה...איך? מה? למזלי אני אדריכלית. קצת מבינה. אז עשינו תכניות, הרחבנו (לא הרבה), העברנו היתרים, ומתחילים לבנות. תוך חצי שנה מיום ההחלטה, עמדו להם שני בתים צמודים לשני דורות משפחה.

ילד, פיסול בחירמ, יפעת ג.ש.

עשינו את זה... לא יאמן! נסתדר?

ועוד איך!!! החיים מקסימים, סבא וסבתא קרובים, אחרי ילד נוסף, כשהם עוזרים על בסיס קבוע,נהנים שוב מקולות אנושיים בבית  (שלא יוצאים ממסך הטלוויזיה) יש ארוחות בוקר משותפות, בסופשבוע לא צריך לצאת רחוק לארוחת שישי, יש בייביסיטר קבוע (משתדלים לא לנצל יתר על המידה, שלא יעיפו אותנו בעלי הבית...) והבונוס - אפשר לחסוך!!! (לא משנה שעוד מעט מרוב אינפלציה, גם החסכונות לא יהיו שווים כלום...) אין שכר דירה, מתחלקים בכל החשבונות, החצר האחורית הפכה לבוסתן עם כל סוגי התבלינים, הירקות והפירות, ולאט לאט לובשת עור וגידים של חצר פעילה וכיפית. החצר הקדמית קיבלה דשא שמושקה בממטרות כשהילדים רצים ועושים לעצמם ימי מים, רכבים יש תמיד, ואם מישהו צריך לקפוץ אין בעיה להקפיץ...ולהורים שלי כבר אין שקט...  בקיצור - מומלץ!!!

עברה שנה מאז המכירה...מאז נתלו עוד לא מעט שלטים למכירה. נעשו באזורנו עוד שתי עסקאות מכירה בלבד, ולא בחצי השנה האחרונה (אלא לפני כן). שתי המכירות שנעשו אחרי, מצביעות על ירידה של 27% למ"ר!!!

אנחנו מהבועה שלנו יצאנו, מה איתכם?

פוף...

מי בכלל צריך ממשלה...

כמה ממשלות עוד נצטרך כדי להבין שאין שום הבדל בין האחת לשניה? כמה סוגי משטר עוד ינסו בעולם הזה כדי להבין שאין שום הבדל בין קומוניזם לסוציאליזם לדמוקרטיה לדיקטטורה... יש יותר רע ופחות רע, אבל כולם בסה"כ מהווים פתרון רע! למה? כי הבעייתיות בממשלות היא בהיותן קיימות ולא באופן תפקודן.

"עסקנים בכנסת?", פיסול קרמי, יפעת ג.ש.

לא משנה כמה טוב יהיה המנהיג, וכמה טובה תהיה הקבוצה השלטת, ברגע שמעבירים לידה כמות כוח בלתי מוגבלת (ולא, בחירות בין מפלגות זהות פעם ב-4 שנים זה לא צורה להגביל את כוחה של ממשלה כלשהיא) ויכולת שליטה על אנשים אחרים, ברגע שמאפשרים לה לגדול למימדים בלתי הגיוניים (חשבתם פעם כמה גופים ממשלתיים ומוסדיים קיימים בארץ?), תפקודה כגוף יהיה פשוט רע.

יבואו ויגידו חכמים, אם אין שלטון אין סדר...מי ינהל...תהיה א - נ - ר- כ -י - ה לא עלינו...

מישהו יודע בכלל מה זה אנרכיה? בלגן? מהפכות? רצח עם? בקיצור דרום אפריקה... נכון?

ממש ל - א!!!

לפי המילון: "אנרכיה -מצב בו חברה אנושית מתקיימת ללא ממשלה או שלטון כלשהו"

אנרכיה זה אחריות. אנרכיה זה כאשר כל אדם, מחליט לקחת אחריות על החיים שלו, ההחלטות שלו, והמעשים שלו, תוך כדי כך שהוא נמנע מלפגוע בשכן שלו. תראו לי אדם אחד העושה זאת כיום. אנשים צריכים מישהו לזרוק עליו את האחריות כי הם בעצמם לא יודעים להחליט. אנרכיה זה לא חוסר משטר וסדר, אנרכיה זה חוסר בשליטים. זה להפסיק לסמוך על אחרים ולסמוך רק על עצמינו.אריסטיפוס, פילוסוף ביוון העתיקה אמר פעם "אל להם לחכמים לוותר על חירותם למען המדינה" ...

אבל אין ספק שאנרכיה לא יכולה לבוא היום. כי כשלוקחים חבורת קופים (ויסלחו לי יפי הנפש) ונותנים להם אנרכיה זה נראה כמו רצח עם ... במצב הנוכחי, האנשים ברחוב לא מוכנים לכך כי חסר להם דבר מאוד בסיסי - ידע!

רוב האנשים מסתובבים היום עם רמת ידע מיזערית ביותר, כאשר גם המעט הידוע להם על העולם ניזון מתקשורת מטעה ומעוותת, ולמעשה הם אינם יודעים כלום!

אז מה עושים? כי הרי זו השאלה שישאלו כל יפי הנפש. "הרי את מבטלת את כל הקיים ולא נותנת פתרון..."

כפי שכבר אמרתי, הדבר הראשון שצריך לעשות זה לידע, להביא את האוכלוסיה כולה למצב של מודעות ציבורית וחברתית גבוהה פי כמה ממה שהיא היום...שאנשים יבינו מה היא באמת הבעיה, הבעיה היא קיומו של הגוף הנקרא "ממשלה", קיומו של מבנה היררכי שבראש הפירמידה יושב אדם או קבוצה, שיכולים להפעיל נגדי אלימות כדי שאעשה דבר זה או אחר, כי רק להם הכח...יש להפסיק לתת לאנשים אחרים, בין אם זה קבוצה קטנה ובין אם זה "רוב", לכפות את דעתם על מעטים...כי אחרת זוהי אלימות לשמה. ולהזכירכם- הנאצים עלו לשלטון בצורה מאד "דמוקרטית"...

ברגע שאנשים יבינו וידעו היכן הם חיים, הם יפסיקו להתעסק בשאלה של "מה עושים?" ויבינו שקודם כל, המצב הקיים היום חייב להפסק כי זוהי אלימות וכפיה.בהתאם, האם בתקופה שעבדות נחשבה בארה"ב לגיטימית, היה צריך לשאול "מה נעשה בלי עבדים?"...לא!פשוט היה צריך להפסיק את המצב הלא מוסרי הזה, ואח"כ להתמודד עם ה"מה לעשות".

ואם כבר הגענו לשם, וכולם מודעים ומבינים שהמצב לא מוסרי וצריך לשנות, אז תהיי פרקטית...כך יגידו.

איך בכל זאת ניתן לבנות ולתפקד ללא שלטון?בשתי מילים, כי אפשר הרבה יותר, להלן פתרון טכני למצב אנרכיה:

אז מה הן בעצם הבעיות? סטפן מולניו, פילוסוף וכלכלן ועוד הרבה תארים אחרים, מחלק את הבעיות העולות לשלושה נושאים עיקריים :

פתרון סכסוכים

"מכות", פיסול קרמי, יפעת ג.ש.

כשחושבים אנרכיה חושבים פשע ברחוב...מי ישליט סדר? איך יתפקדו בתי משפט? לא יהיו בתי משפט? השתגעתם?תוך יום משתלט לקס לות'ר על רחובות העיר, וכולנו נמות...

שטויות! 

קודם כל הוכח באינספור מחקרים שככל שיש פחות אמצעי ענישה כך קטנה רמת הפשע. רוב הסיכויים שכמות הפשע תרד. אנשים יעדיפו לפתור סכסוכים בינם לבין עצמם, ואלו שלא ניתן, יפתרו ע"י ארגונים פותרי סכסוכים (א.פ.ס) אשר אנשים ירשמו אליהם כל אחד מיוזמתו ולאחר בדיקת סקרי שוק. ארגונים אלו יפשרו סכסוכים רציניים בין אדם לחברו, ובין אדם לעסקים אחרים, ואלה הרשומים אצלם יסכימו לקבל את גזר הדין שיוחלט. מה יקרה אם אדם לא ירצה לקבל על עצמו את גזר הדין? יוקרתו תרד, הוא יוגדר חברתית כאדם לא מהימן ואף אחד לא יעשה איתו עסקים. בקיצור הוא ינותק כלכלית מהסובב אותו, ומהר מאד יבין שעדיף לו להסכים לגזר הדין על ידי השופטים שהוא עצמו מינה. זה יהווה תחליף ישיר לבתי המשפט, המשטרה ,בתי סוהר ובכלל כל מערכת הענישה הציבורית.

בניית תשתיות ומוסדות ציבוריים

איך יהיו כבישים? מי יבנה בתי ספר? זאת השאלה הראשונה ששואל ההמון הרועם שמערערים לו על הדמוקרטיה...כאילו שביבי הולך וסולל בעצמו את הכביש, ומלבדו אין לאיש את הידע...תסכימו איתי, שכמעט כל דבר שבנה המגזר הפרטי הוא ברמה גבוהה, בזמן מהיר יותר, ובחסכנות רבה יותר ביחס למשהו שנבנה ע"י הרשות הציבורית והממסד. השימוש ההולך וגובר בקבלנים פרטיים שיעשו את התכנון ולא רק הביצוע של כבישי מע"צ, מה שנקרא "תכנון ביצוע", הוא רק דוגמא לניסיון וליתרון שיש למגזר הפרטי. אין סיבה שלא יוקמו כבישים באופן פרטי וביוזמה פרטית על אדמה פרטית תוך יצירת עסקה בין כל הגורמים, ובאותם כבישים ישולמו אגרות נסיעה... אם לא הייתם צריכים לשלם כ"כ הרבה מיסים, לא היתה לכם בעיה לשלם אגרות בכבישים. העלה כביש מסוים את האגרה? יקר מידי? יקום כביש נוסף ע"י יזם פרטי אחר ויצור תחרות.

זיהום סביבתי

הסוגיה הבעייתית ביותר, כיצד בעצם נגרום לאנשים להיות אקולוגים ללא חוק ואכיפה? (כאילו שזה עוזר היום...)

פתרון הסוגיה הינו גם דרך הארגונים לפתרון סכסוכים. אנשים ירכשו ביטוח כנגד זיהום סביב ביתם. במידה וקם פתאום מפעל בסביבה, יצטרך לפצות את האדם הפרטי. אפשרות אחת היא, שהמפעל יחליט לפצות את האדם וכנראה עוד בתים בתחומו, ויאפשר להם לבנות את חייהם במקום אחר נקי, ובכך יפסיד כסף רב. אפשרות אחרת, שהמפעל יחליט כי הדבר לא משתלם לו, וימנע מזיהום מלכתחילה. 

קשה לנו לקבל פתרונות שרחוקים מאתנו. זה נראה כאילו אנו מתעסקים בתפל ולא בעיקר של עכשיו, ומה לעשות היום?... 

לטעמי, אי התעסקות בחלופות עתידיות תנציח את הסטטוס קוו, ולא נשאף לשום מקום. אנחנו צריכים יעד. 

הדבר שהכי עצוב כאן, הוא שגם אם שיכנעתי אחד או שניים, לפחות לחקור את הכיוון השונה הזה, אני מתערבת שאם

אשאל אותו היום, אז רגע, בבחירות הבאות, אתה הולך להצביע? התשובה לכך תהיה באופן אבסולוטי כן...

אנחנו כ"כ מתוכנתים לחשוב בדרך מסויימת, שהאדם הזה לא יבין את הקשר בין אי הצבעה בבחירות הבאות (מה, הרי ככה יעלו הערבים והחרדים אם לא נצביע...) לבין חוסר הגיון בקיומה של ממשלה...

או כפי ששכנע אותי סטפן בדבריו:

"בשביל מה את הולכת לבחור? כדי לבקש קצת פירורים מממשלה כזו או אחרת? זה פשוט משפיל!..."